נכות צמיתה משוקללת בשיעור 9.75% ללא ניכוי מצב קודם העובדות הצריכות לערעור המשיב, יליד 1945, עובד כמפעיל באולם הייצור בבתי הזיקוק משנת 1979 ועד היום. המשיב הגיש למערער תביעה להכיר בליקוי בכפות ידיו כפגיעה בעבודה ותביעתו נדחתה. בגין החלטה זו הגיש המשיב תביעה לבית דין זה (בל 1647-03-11, בפני מותב בראשותי). במסגרת ההליך המשפטי, מונה דר' פעילן, כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן - המומחה) וחוות דעתו ניתנה ביום 17.8.12 (להלן - חוות הדעת). בחוות דעתו קבע המומחה, כי המשיב סובל מתסמונת התעלה הקרפלית בשורשי כפות ידיו, אשר נגרמה להערכת המומחה כתוצאה משילובם של שני גורמים: תנאי העבודה ומחלת הסכרת ממנה סובל המשיב; לפיכך, ייחס המומחה לכל אחד מגורמים אלה מחצית ההשפעה על הופעת התסמונת. על יסוד האמור בחוות דעת המומחה, החליט המערער להכיר בתסמונת התעלה הקרפלית ממנה סובל המשיב, כפגיעה בעבודה (להלן - הפגיעה בעבודה), מבלי שהופנו למומחה כל שאלות הבהרה אודות האמור בחוות דעתו. ביום 10.10.12 ניתן תוקף של פסק דין להודעת המערער. בתאריך 10.12.12 התכנסה ועדה רפואית מדרג ראשון לדון בקביעת נכות המשיב כתוצאה מהפגיעה בעבודה, וקבעה לו 4.93% נכות יציבה לאחר ניכוי מחצית הנכות בגין מצב קודם, בהסתמך על חוות דעת המומחה, שחילק את ההשפעה בין תנאי עבודת המשיב לבין מחלת הסכרת באופן שווה (פרוטוקול הועדה צורף כנספח ג' להודעת הערעור). המשיב הגיש ערר על החלטת הועדה מיום 10.12.12 (נספח ב' להודעת הערעור). בעררו נטען, כי קביעת חוות דעת המומחה אינה מחייבת את הועדה, אשר לה שיקול דעת עצמאי; אין מקום להפחתת נכות בגין מצב קודם בהיעדר נתונים מוכחים וברורים מתיקו הרפואי של המשיב, שיש בהם להסביר מדוע הקשר הסיבתי אינו מלא. עוד נטען, כי במסגרת ההליך בבית הדין, לא התעמת המשיב עם חוות דעת המומחה, נוכח הודעת המערער ומשידע כי לועדה הרפואית ממילא קיים שיקול דעת עצמאי. בתאריך 11.2.13 התכנסה כאמור הועדה הרפואית לעררים לדון בערר המשיב (פרוטוקול הועדה, צורף להודעת הערעור). לאחר שהוועדה שמעה את המשיב ובא-כוחו, עיינה במסמכים שעמדו בפניה ובדקה את המשיב, קבעה כדלקמן: "מדובר בתסמונת תעלה קרפלית דו צדדית עם הפרעה תחושתית בלבד ללא כל עדות לחסר מוטורי. אחוזי הנכות עבור הפגיעה הנם בשיעור 5% כפי שקבעה הועדה מדרג I. אין מקום לבצע הפחתה של מצב קודם היות ואין כל דיווח קודם להכרה על תלונות או ממצאים המתאימים לתסמונת תעלה קרפלית. לפיכך מקבלת הועדה את הערר לגבי ההפחתה שבוצעה. אין בבדיקה הקלינית כל עדות לפגיעה אולנרית. הועדה קובעת נכות כמפורט מעבר לדף" (דהיינו, בשיעור 9.75% בתחולה מיום 21.6.10, מ.נ.ד.). החלטה זו היא העומדת לדיון בערעור שלפני. בדיון מיום 3.10.13 נשמעו בפני טיעוני הצדדים. לטענת המערער שגתה הועדה עת קבעה למשיב נכות מלאה בשיעור 9.75%, תוך התעלמות מחוות דעת המומחה שעמדה בפניה, ולא נימקה את השוני בין ממצאיה ומסקנותיה לבין ממצאי ומסקנות המומחה בחוות דעתו, בכל הנוגע למחלת הסכרת ממנה סובל המשיב, ואשר המומחה ייחס לה את מחצית ההשפעה על הופעת התסמונת. המערער הוסיף והפנה לפסיקה, הקובעת לטענתו כי על הועדה הרפואית לנתח את חוות הדעת הרפואית העומדת לפניה, להצביע על הנראה בעיניה כטעות בחוות הדעת ולנמק את שלילת מסקנותיה; משלא פעלה הועדה בדרך זו - מבקש המערער להשיב את עניין המשיב אליה, על מנת שתתייחס באופן מנומק ומפורט לנקבע בחוות דעת המומחה לעניין ניכוי מצב קודם. מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות בהיעדר קיומו של נימוק משפטי בנימוקי הערעור המצדיק התערבות בית הדין בהחלטת הועדה. לדידי המשיב, עררו מלכתחילה נסב על העובדה כי הועדה הרפואית מדרג ראשון אימצה את חוות דעת המומחה, ללא שהפעילה שיקול דעת עצמאי כמצופה, ותוך התעלמות מהעובדה כי חוות דעת המומחה בשלב ההכרה בפגיעה בעבודה אינה מחייבת את הועדה הדנה בקביעת אחוזי נכות בעטיה של אותה פגיעה; לפיכך, כל דיון הועדה לעררים נסב על שאלת מצבו הקודם של המשיב, ותוך שהגיעה למסקנה כי אין בסיס להפחתה בגינו. המשיב הוסיף, כי עיון בפרוטוקול הועדה מלמד, כי חוות דעת המומחה עמדה בפניה וחזקה עליה שעיינה בה, כאשר אף בחוות דעת זו אין כל פירוט לעברו הרפואי של המשיב, למועד בו החל לסבול לכאורה ממחלת הסכרת ואם אכן מדובר במועד הקודם למועד ההכרה בתסמונת ממנה סובל המשיב כפגיעה בעבודה. מכל מקום, המומחה לא נשאל כל שאלת הבהרה אודות קביעותיו, שכן לא התעורר כל צורך בכך. בתום הדיון ולאחר שמיעת טענות הצדדים, ניתנה ההחלטה הבאה: "1. מדובר בערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים אשר הוגש על ידי המל"ל בטענה שהוועדה לעררים התעלמה ממצבו הקודם של המבוטח והתעלמה מחוות הדעת של דר' פעילן אשר ניתנה במסגרת תביעה שהוגשה להכיר ב- CTS כפגיעה בעבודה. 2. יש ממש בדברי ב"כ המשיב ולפיהם חוות הדעת של דר' פעילן כשלעצמה שאינה חוות דעת מטעם צד, ולא נועדה מלכתחילה לקבוע אחוזי נכות, לא מחייבת את הוועדה להתייחס לאמור בה וזאת במיוחד לאחר שד"ר פעילן לא נשאל ביחס לקביעות בחוות הדעת מעבר לאלו שהיה די בהן בכדי להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה. 3. ככל שהמבקש (צ"ל המערער) מבקש להפנות לתיעוד רפואי המעיד על קיומה של סכרת או מצב רפואי קודם שהוועדה לעררים התעלמה ממנו, עליו להפנות לתיעוד הרפואי ולא די בהסתמכות על חוות דעתו של דר' פעילן. ..." בהודעת המערער מיום 9.10.13 נמסר, כי לאחר התייעצות הוא עומד על הערעור, שכן המדובר במחלה שהינה מהלך רב שנתי, היכול להתבטא בשינויים ברקמות הגוף עוד לפני גילוי רמות סוכר גבוהות בדם. בכרטיסו הרפואי של המשיב קיימים רישומים רבים על רמות גלוקוז גבוהות בדם כבר משנת 1986, אלא שהמשיב "לא טופל והרישומים על בקורות דם הם מעטים". המערער הפנה לרישום רפואי מיום 22.3.07 בו צוין שיש צורך בבדיקת העמסת סוכר לאור הערכים הגבוהים של הגלוקוז בבדיקות הדם, אולם לטענת המערער אין תיעוד לכך שבדיקה זו אכן נעשתה "ורק ב- 5/10, קרוב לרישומים על מחלת ה- CTS הוגדר כחולה סכרת והחל בטיפול". המערער הוסיף וטען, כי מכרטיסו הרפואי של המשיב עולה כי קיימים גורמי סיכון נוספים שלא נלקחו בחשבון על ידי הועדה, כגון גיל המשיב ועודף משקל עם BMI גבוהים מ-30, וכן על פי בדיקת EMG עולה חשד לפולינוירופטיה ויש המלצה לבדיקת EMG לרגליים. המשיב הגיב להודעת המערער וטען, כי ניסיון המערער "להאדיר" את עברו הרפואי, בלי פירוט המדדים, ולטעון כי הועדה התעלמה מכך, הגם שהועדה התייחסה בבירור לעברו הרפואי של המשיב משהתכנסה לדון בדיוק בסוגיה זו - אינו במקומו. המשיב לא סבל מסכרת טרם גילוי התסמונת בכפות ידיו. באשר להמלצה לביצוע בדיקת ה- EMG כנטען בהודעת המערער, צירף המשיב את תוצאותיהן של בדיקות ה- EMG, שהיו תקינות לדבריו, ולא עולה מהן כל פולינוירופטיה "כי אם סכרת קלה על גבול הנורמה שהחלה עם גילוי ה-C.T.S." בנסיבות אלה, בהן התגלתה סכרת "גבולית" בשנת 2010, לא ברור הכיצד טוען המערער כי הועדה התעלמה "מעבר כבד" של המשיב, כשכל הערר נסב על עברו הרפואי של המשיב והכרטיס הרפואי נבדק במלואו על ידי הועדה. המשיב דחה את ניסיון המערער "להלביש" גורמי סיכון נוספים, כגון הגיל וההשמנה שלטענתו הינם בבחינת גורמי סיכון, שכן הועדה בדקה את המשיב והתרשמה מ"משקלו וגילו". בתוספת לתגובתו, פירט המשיב את המדדים השונים בכרטיסו הרפואי, שלדבריו מלמדים על גלוקוז גבולי לנורמה שאינו מלמד על סכרת; כאשר לטענת המשיב בדיקת העמסת הסוכר, אליה התייחס המערער בהודעתו, אכן נעשתה ביום 28.1.09 כעולה מהמסמכים שהמשיב צירף וממנה עולה תוצאה של גלוקוז בשיעור 115, דהיינו ערכים הקרובים לנורמה. המשיב שב והדגיש, כי אף בשנת 2010, במועד גילוי התסמונת, התגלה בבדיקת דם ביום 23.3.10 גלוקוז בשיעור 122 וביום 12.10.10 גלוקוז בשיעור 119 הקרובים לנורמה - מכאן שמדובר בסכרת גבולית מאוד, אשר מתיקו הרפואי של המשיב עולה כי אובחנה במועד בו התגלה ה- CTS. לאור כל המפורט בתגובותיו, טען המשיב כי ברור בנסיבות העניין מדוע הועדה לא מצאה לנכון להפחית מהנכות שקבעה למשיב, כל נכות בגין מצב קודם. דיון והכרעה בהתאם להוראות סעיפים 123 ו- 213 לחוק, בחינת החלטות הועדות הרפואיות מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד, כאשר במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה שגתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213; דב"ע (ארצי) ל"ג 40-0 יוסף דוזלר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד' 407). לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולמכלול המסמכים שהובאו בפני, הגעתי לידי מסקנה כי לא נפל פגם משפטי בעבודתה ובהחלטתה של הועדה הרפואית לעררים, באופן המצדיק את השבת עניין המשיב אליה, כפי שיפורט להלן. ערר המשיב על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון אכן נסב על שאלת ההפחתה מנכות המשיב בגין מצבו הקודם, בהסתמך על האמור בחוות דעת המומחה שמונה בהליך ההכרה בתסמונת ממנה סובל המשיב כפגיעה בעבודה. עיון בפרוטוקול הועדה מלמד, כי היא עיינה במסמכים הרפואיים שעמדו לפניה, לרבות בחוות דעת המומחה ובכרטיסיו הרפואיים של המשיב, ולאחר בדיקת המשיב הגיעה הועדה למסקנה כי "אין מקום לבצע הפחתה של מצב קודם, היות ואין כל דיווח קודם להכרה על תלונות או ממצאים המתאימים לתסמונת תעלה קרפלית" - כאשר המערער לא הצביע על נתונים המלמדים אחרת. צודק המשיב בטענתו כי שעה שמחייבים את הנפגע בגין 'מצב קודם', "יש להצביע על סמך נתונים מוכחים מה היה המצב הקודם וכיצד נוצר" (דיון נג/01-46 מרגוליס יצחק - המוסד לביטוח לאומי, כו (1), 364, להלן - הלכת מרגוליס), דהיינו "הוכחת מצב קודם שיש לנכותו מהנכות הכוללת מותנה בתשובה לשאלה: אילו נבדק המבוטח על ידי הוועדה לפני קרות תאונת העבודה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות על פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק אז יש לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע לו - בטרם התאונה - משיעור נכותו הכולל" (הלכת מרגוליס; עב"ל (ארצי) 42/99 המוסד לביטוח לאומי - דוד פור, לא פורסם, מיום 8.11.00), כשרלוונטיות הניכוי בגין 'מצב קודם' הינה קביעה שברפואה, בה בית הדין לא יתערב (דב"ע (ארצי) תשן/5-01 המוסד לביטוח לאומי - ברוך אליעזר, פד"ע כא' 470). בנסיבות שלפני, לא הצביע המערער על נתונים מוכחים מכרטיסו הרפואי של המשיב, המלמדים על קיומה של מחלת הסכרת אצלו במועד הקודם למועד גילוי תסמונת התעלה הקרפלית, שהועדה לכאורה התעלמה מהם. בהקשר זה נשוב ונדגיש, כי אין די בהסתמכות המערער על חוות דעת המומחה ולטעון כי הועדה התעלמה ממנה, שכן כל דיון הועדה נסב על עברו הרפואי של המשיב, עת הובהר בהחלטה קודמת, כי המומחה לא נשאל ביחס לקביעות בחוות דעתו, משלא התעורר צורך בכך; לפיכך, ניתנה למערער שהות להפנות לתיעוד רפואי המעיד על קיומה של סכרת או מצב רפואי קודם שהוועדה התעלמה ממנו לכאורה - כאשר בתיעוד שהוגש לא היה כדי לשנות ממסקנתנו. אף בשאר טענות המערער לעניין התעלמות הועדה מיתר גורמי הסיכון (גיל ועודף משקל) אצל המשיב, לא מצאתי כל פגם המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה ו/או השבת עניינו של המשיב אליה, שכן הועדה בדקה את המשיב ומשכך חזקה עליה כי התרשמה בעצמה ממשקלו וגילו. לבסוף אציין, כי מלכתחילה נעשה הניכוי בגין מצב קודם על ידי הועדה מדרג ראשון, בהסתמך על חוות דעתו של המומחה ולא בהסתמך על נתונים מוכחים. לא מצאתי בחומר שבפני כי בפני הועדה לעררים עמדו נתונים מוכחים בדבר מחלת הסכרת של התובע. סוף דבר על יסוד האמור לעיל, ומשלא הוצגה בפני טעות משפטית שנפלה בעבודת הועדה הרפואית לעררים, אינני מוצאת כל הצדקה להתערבות בהחלטתה, ודין הערעור להידחות. המערער ישא בהוצאות המשיב בסך 2,000 ₪. ניתן להגיש בקשת רשות רשות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. מצב קודםנכות צמיתהנכות