דמי אבטלה לנהג מונית שכיר 1. בתביעה המונחת בפנינו עותר התובע כנגד החלטת הנתבע לדחות את תביעתו לתשלום דמי אבטלה בהתאם לסעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"). 2. התובע טוען כי לא הייתה כל הצדקה לדחות את תביעתו, לאחר שעבד כנהג מונית שכיר, אצל מעבידו (להלן: "המעסיק"). 3. הנתבע ביקש לדחות את טענותיו של התובע, וטען כי מהמידע המצוי בידיו לא התקיימו יחסי עבודה בין התובע לבין המעסיק, וכי התובע לא הוכיח כי היה שכיר בעבודתו. 4. עוד טוען הנתבע, כי התובע לא צבר את תקופת האכשרה הנדרשת בכדי שיהיה זכאי לתשלום דמי אבטלה, וכי על פי צו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים), תשל"ב-1972 (להלן: "צו סיווג מבוטחים"), יש לראותו בגדר עובד עצמאי. 5. לגרסת הנתבע התובע הוגדר כעובד עצמאי וחוייב בדמי ביטוח בהתאם. 6. ביום 30/12/13, נשמעה עדותו של התובע, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. 7. התובע חזר בסיכומיו על טענותיו ואף ביקש כי נחייב את הנתבע בתשלום הוצאותיו, והנתבע שב וטען כי יש לדחות את טענות התובע, שכן אינו עומד בתנאי הזכאות לדמי אבטלה כפי שנקבעו בחוק. דיון והכרעה 8. הפסיקה הגדירה פרמטרים לבחינת קיומם של יחסי עבודה לצורך תשלום דמי אבטלה, ובין היתר נקבע כי יש לבחון האם הסדר העבודה הינו אמיתי או שמא מדובר בפיקציה, וכן יש לבחון האם ניתן לקבוע מה היה שכרו של העובד (ר' עב"ל 20182/97 המוסד לביטוח לאומי - גרוסקופף, פד"ע לד 97). 9. נקדים את המאוחר, ונבהיר כי לאחר ששמענו את עדותו של התובע, ועיינו במסמכים שהובאו בפנינו, לרבות תלושי השכר של התובע, העדפנו לקבל את גרסת הנתבע, ולקבוע כי התובע היה במעמד "עובד עצמאי". 10. הוראת סעיף 3 לצו לסיווג מבוטחים, קובעת כי נהג מונית, ייחשב לעובד עצמאי ובלבד שגמול העבודה אינו משתלם על בסיס יחידת זמן, וכי הינו עומד בהגדרת "עובד עצמאי" שנקבעה בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי. 11. סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "עובד עצמאי" כדלקמן: '"עובד עצמאי", לענין שנת מס פלונית או חלק ממנה - מי שעסק באותה תקופה במשלח ידו שלא כעובד (להלן - משלח יד), והתקיים בו אחד מאלה: (1) הוא עסק במשלח ידו, לפחות עשרים שעות בשבוע בממוצע; (2) הכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח ידו לא פחתה מסכום השווה ל- 50% מהשכר הממוצע; (3) הוא עסק במשלח ידו לפחות שתים עשרה שעות בשבוע בממוצע והכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח ידו לא פחתה מסכום כאמור בלוח א''. 12. די יהיה אם נעיין ב"שאלון- טופס עזר לבדיקת יחסי עבודה" (ר' נ/5), בכדי לקבוע כי התובע הינו עובד עצמאי, שכן בשאלון ציין התובע כי השכר שקיבל לא היה משולם לו על פי יחידות של זמן, וכי הוא עסק במשלח יד לפחות עשרים שעות בשבוע. 13. מעיון בשאלון האמור עולה כי התובע עבד ללא לוח זמנים ברור, ואף לא קיים כל רישום נוכחות או רישום אחר המצביע על תשלום לפי יחידות זמן. 14. עוד נציין כי לאחר שעיינו בטענות התובע, ובראיות שהציג בפנינו, הגענו לכלל דיעה כי לא עלה בידיו להוכיח שעבד כשכיר אצל המעסיק. 15. התובע לא תמך את טענותיו בהסכם עבודה עם המעסיק, וטען כי קיים את כל הסיכומים עם המעסיק בעל פה, ועדותו נמצאה בלתי מהימנה עלינו בעניין זה. 16. התובע לא זימן את המעסיק לעדות בבית הדין, דבר אשר היה מצופה ממנו במיוחד לאור טענותיו על הסכמים בעל פה עם המעסיק. 17. ב"כ הנתבע שאלה את התובע מספר שאלות בנוגע לאופי עבודתו, והתרשמנו מתשובותיו כי אין כל ממש בטענותיו להיותו עובד שכיר. על מנת להמחיש את הדברים, נביא בקציר האומר חלק מתשובותיו של התובע לאופי עבודתו: "ש. איפה כתבתם את תנאי העבודה, המשכורת? ת. זה היה בעל פה. ש. איפה רשמתם שאתה מקבל סכום מסוים עבור שעת עבודה? ת. בעל פה, אמרתי, לא קיים הסכם. ש. נתת לו דיווח מתי אתה מתחיל לעבוד ומתי אתה מסיים וכמה שעות? ת. כן. בטח. לא בכתב. ש. היה לך כרטיס נוכחות? ת. לא. איזה כרטיס. במוניות אין דבר כזה." (ר' פרוטוקול עמ' 6, ש' 7-14) ובהמשך: "ש. איפה ניהלת רישום? ת. אין לי רישום, כי אני יוצא מהבית באותה שעה וחוזר באותה שעה, איזה רישום יש לנהגי מוניות, אני בן אדם, אני צריך לישון אז יש לי שעות מסוימות לעבודה." (ר' פרוטוקול עמ' 7, ש' 1-2) 18. התובע סיפר בעדותו כי המונית היתה ברשותו 24 שעות ביממה, וכי ביטוח הרכב היה על שמו, וכי קיבל תשלום במזומן עבור עבודתו, אולם לא הציג כל מסמך התומך בדבריו כפי שציינו. טענות התובע לפיהם שילם מכספו על טיפולים לרכב, וכי הביטוח היה על שמו, מהוות אף הן סממנים בכדי לקבוע כי היה במעמד עצמאי. 19. עיינו בתלושי השכר אותם הציג התובע ומצאנו קשיים לקבלם שעה שהינם מצביעים על עלייה משמעותית בגובה השכר שקיבל בין שנת 2011 לשנת 2012, (כמעט פי שתיים). התובע נשאל על סיבת השינוי שחל בהיקף שכרו והשיב כי ביקש העלאה בשכר, ובתמורה הוא הוסיף עוד מספר שעות לעבודתו: "ש. מחודש 1/2012 יש לך 16 שעות יותר אבל המשכורת עולה פי שניים? ת. אני מסביר שאמרתי לו שעם משכורת כזאת אני רוצה לעזוב אותו, אז הוא הוסיף לי ובנוסף דרש ממני כמה שעות שאני יעבוד. ש. אבל הוא לא יודע כמה שעות אתה עובד וגם אתה לא יודע? ת. אני יודע, בטח שאני יודע." (ר' פרוטוקול עמ' 6, ש' 25-28) התובע לא התמודד עם השאלות שנשאל בנוגע להגדלת שכרו, דבריו היו לא משכנעים בלשון המעטה, וגירסתו לא היתה משכנעת. 20. למעלה מן הצורך נציין כי התובע לא הציג בפנינו כל מסמך אשר יש בו בכדי להעיד על סיום עבודתו אצל המעסיק, ולטענתו אף דבר זה נעשה בעל פה, מבלי ששולמו לו פיצויי פיטורים, דבר המדבר בעד עצמו. 21. מכלל האמור, התביעה נדחית 22. אין צו להוצאות. נהג מוניתמוניתשכיריםדמי אבטלה