100% נכות ממחלות שונות כגון מחלות לב, סכרת, שיתוק חלקי בגוף, דכּאון 3. המערער עמד במשך השנים בפני וועדות לשירותים מיוחדים ונקבעה זכאותו לקבלת קצבת שר"מ בשיעור 105% מיום 12.8.2010 עד 31.12.2013. 4. לקראת תום תקופת הזכאות לשר"מ זומן המערער לבדיקה נוספת בוועדה מדרג ראשון ונקבע כי המערער זכאי לקצבת שר"מ בשיעור 50%. 5. המערער הגיש ערר לוועדה לעררים אשר קבעה, כאמור לעיל. על החלטה זו הערעור שבפניי. טענות הצדדים 6. לטענת המערער שגתה הוועדה כאשר התעלמה מתלונותיו לעניין תפקודו הרפואי, ההדרדרות במצבו והמסמכים הרפואיים שהוגשו לה בעניין זה. בהקשר זה נטען כי אין הלימה בין הממצאים הרפואיים לבין מסקנות הוועדה, כאשר מצבו של המערער לא השתפר אלא רק החמיר מבחינה תפקודית ורפואית. 7. במועד הדיון שנערך בפני כבוד הרשם ת. סילורה הוסיפה ב"כ המערער וציינה שדו"ח הערכת התלות אינו משקף נאמנה את מצבו התפקודי של המערער. בהתאם למסמכים הרפואיים שהונחו בפני הועדה, המערער כמעט אינו מסוגל ללכת ומתקשה בכל פעילות יום יומית בסיסית. המערער התלונן בפני הועדה כי נפל בביתו כמה פעמים (פעם אחרונה לפני 10 ימים) והועדה לא התייחסה לכך. המערער התלונן כי אשתו מאכילה אותו, הידיים שלו רועדות והדו"ח אינו משקף תלונותיו אלו, כפי שהשתקפו אף בממצאים הרפואיים. צויין כי הוא שולט על סוגריו, כשהמערער התלונן כי הוא משתדל להגיע בזמן לשירותים ולפי הממצאים הרפואיים הוא מתקשה בפעילות יום יומית בסיסית. המערער עתר להחזיר עניינו לועדה. 8. ב"כ המשיב טען כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. המערער עמד בפני הועדה, השמיע תלונותיו ונבדק. הועדה מציינת כי בבדיקה התהלך עם מקל ובהמשך התהלך עם הליכון. הליכתו יציבה. התיישב על הכיסא. קם בתמיכת מקל בכיסא וכי היא סבורה שהמערער עצמאי בניידות. בידי הועדה הסמכות לדון ולקבוע את רמת התלות של המערער בפעולות היום יום וכך עושה היא. הבדיקה שנערכת מתארת את מצבו נכון למועד שעמד בפני הועדה וככל שיש החמרה במצבו, מוצע שיפנה בהליך של החמרה. לאור כך, יש לדחות את הערעור. להכרעתי 10. אקדים ואציין כי דין הערעור להדחות. להלן יפורטו נימוקי הכרעתי: 11. עפ"י סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים, לרבות שירותים מיוחדים, ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני ביה"ד. בית הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק (דב"ע שם/01-1318 יצחק עטיה נ' המוסד, פד"ע טו 60). 12. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה שמעה את תלונות המערער, עיינה בתיקו הרפואי תוך ציון ופירוט הבעיות הרפואיות מהן סובל המערער. בבדיקת פעולות היום יום נרשם, כדלקמן: בניידות (בתוך הבית) - "התהלך עם מקל ובהמשך התהלך עם הליכון. הליכתו יציבה. התיישב על הכסא. קם בתמיכת מקל וכסא". בהלבשה - "הוועדה סבורה כי הנ"ל זקוק לעזרה מלאה בהלבשה בפלג גוף עליון ותחתון" ברחצה - "שטף ידיים ופנים". באכילה - "הוועדה סבורה כי הנ"ל מסוגל לאכול ולשתות בעצמו. זקוק לסיוע בחימום והגשת מזון ושתיה". בהפרשות - "שולט על הסוגרים. עפ"י התרשמות הוועדה, מסוגל להוריד ולהרים מכנסיים מעל הברכיים. דואג לנקיון אישי בעזרת טוש. עצמאי בניידות". בהשגחה - "לא זקוק להשגחה". לסיכום נמצא המערער כתלוי לחלוטין בעזרת הזולת בסעיף ההלבשה, זקוק לעזרה רבה בסעיף רחצה, זקוק לסיוע קל בחימום והגשה בסעיף האכילה אולם עצמאי ביתר הפעולות ולפיכך, נקבע כי המערער זכאי לגמלה בשיעור 50%. 13. בשים לב לחומר הרפואי אשר עמד בפני הועדה, לרבות דו"ח הערכת התלות בו נצפה המערער כשהוא קם, מתיישב, שוטף ידיים ופנים, לא ניתן לקבוע כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה, או כי לוקה היא בחוסר סבירות המחייב התערבות ביה"ד. בהקשר זה יובהר, כי גם לדברי המערער בפני הוועדה: "בבית הולך עם המקל ולעתים עם הליכון"; "רוחץ פנים וידיים"; "משתדל להגיע בזמן לשירותים" ו- "מתנקה עם טוש בשירותים" - הנה כי כן התרשמות הוועדה עולה בקנה אחד עם דברי המערער עצמו. 14. הוועדה העריכה, עפ"י שיקול דעתה הרפואי ובמסגרת דו"ח הערכת התלות, כי המערער תלוי בעזרה רבה בזולת בביצוע רוב פעולות היום-יום וקביעת הוועדה לעניין זה הינה עניין המבוסס על שיקול דעתה המקצועי ובית הדין לא יתערב מקום בו מבוססת היא על בדיקתה המקצועית ונעדרת פגם כלשהו. סוף דבר 15. הערעור נדחה. כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי אין צו להוצאות חרף דחיית הערעור. המערער מופנה לזכותו לפנות בבקשה לבדיקה מחדש ככל שיחול שינוי במצבו. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 30 יום מיום המצאתו. התחום הנפשינכותדיכאוןהתקף לב / אוטם שריר הלבסוכרתשיתוק