ערעור על החלטת הוועדה לעררים לעניין שירותים מיוחדים כי המערער אינו תלוי בעזרה רבה מהזולת ברוב שעות היממה. לטענת המערער, בהחלטת הוועדה נפלו פגמים. טענותיו העיקריות של המערער הינן כדלהלן: המערער לוקה בנכות גבוהה, בעיקר בתחום הניידות. למערער יש מגבלת ניידות אובייקטיבית והוא אף מקבלת גמלת ניידות. הוועדה לא התייחסה לנתונים אלה במתן החלטתה. ההחלטה אינה הולמת את התמונה העולה מהמסמכים הרפואיים, בדבר החמרה במצבו התפקודי. הוועדה ערכה בדיקה קצרה למערער והתעלמה מן ההמלצות הרפואיות, לפיהן הוא זקוק לסיוע. בסעיף האכילה, הוועדה לא בדקה לעומק הדברים, האם המערער יכול להכין אוכל לעצמו לאור מגבלותיו. החלטת הוועדה אינה נשענת על בסיס מהותי ואינה תואמת את מצבו של המערער. המשיב מצדו טען, כי: הוועדה פעלה כראוי וכי אין מקום להתערב בקביעתה, שכן התיק הרפואי היה מונח בפניה והיא היתה ערה למגבלותיו של המערער ולליקוייו. קיימת הלימה כמעט מוחלטת בין תלונות המערער לבין בדיקת הוועדה. המערער מציין כי הוא מתקשה בעיקר בניידות מחוץ לבית אולם בדיקת הוועדה לשר"מ מתייחסת לניידות בתוך הבית. ביום 11.9.13 נערך דיון מוקדם בתיק. פסק הדין ניתן בהסתמך על הטענות שנרשמו והחומר בתיק. דיון והכרעה במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. ראו, בין היתר: עב"ל 10014/98 הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד 213 (1999). עוד נפסק, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (ראו: עב"ל 217/06 יוסף בן צבי - המוסד לביטוח לאומי) לא פורסם, ניתן ביום 22.6.06). הלכה פסוקה היא, כי אחת החובות המוטלת על הועדה הרפואית לעררים, שהינה גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה. ראו: דב"ע 1318/01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60. ומן הכלל אל הפרט לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להידחות, וזאת מן הטעמים המפורטים להלן. בהתאם לפרוטוקול הוועדה, נשמעו תלונות המערער ונערכה לו בדיקה בפני הוועדה, בהתאם לרכיבים הרלוונטיים. המערער פרש את תלונותיו בפני הוועדה והוסיף כי: "הבעיה המרכזית היא לצאת לביקור אצל הרופאים, לצאת מחוץ לבית. יש כאבים ברגליים בעיקר בלילות". אין חולק, והדבר עולה בפירוש מן המסמכים הרפואיים, כי המערער סובל מנכות גבוהה, הנוגעת גם לרגליו. עם זאת, ביחד לרכיב הניידות, העיד המערער הוא מתהלך בביתו בעזרת מקל. גם בבדיקת הוועדה נרשם כי המערער התהלך בעזרת מקל, התיישב על כסא וקם בכוחות עצמו. יובהר, כי קשייו של המערער בניידות מחוץ לביתו, בגינם הוא אף הוכר כזכאי לקצבת ניידות, אינם נוגעים ישירות לבדיקת הוועדה לשירותים מיוחדים והמערער אף לא הציג מסמכים המעידים על הזדקקות לסיוע הזולת בניידות בתוך הבית. משכך, לא נפל פגם בקביעת הוועדה לפיה המערער עצמאי בניידות. אף החלטת הוועדה בנוגע ליתר רכיבי הבדיקה, תואמת את דברי המערער עצמו בפניה. המערער סיפר, כי הוא אוכל ושותה בכוחות עצמו. המערער אף סיפר כי הוא מכין שתייה בקומקום ומחמם אוכל במיקרוגל. לפיכך, נקבע כי המערער עצמאי באכילה. המערער העיד בפני הוועדה כי הוא עצמאי ברחצה, פרט לסיוע בכניסה ויציאה מן האמבטיה, לפיכך נקבע כי הוא זקוק לסיוע מועט במישור זה. גם ביחס להלבשה נקבע כי המערער זקוק לסיוע מועט, לאור דבריו כי הוא לובש חולצה ומכנסיים וגורב גרביים ולאור התרשמות הוועדה כי המערער גרב גרב במאמץ. בנסיבות העניין, החלטת הוועדה סבירה, תואמת את תלונות המערער ואת הבדיקה שנערכה ולא נפל בה כל פגם המצדיק את התערבות בית הדין. סיכומו של דבר, המערער לא הצביע על פגם משפטי בהחלטת הוועדה שיש להתערב בו. הערעור נדחה. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך 30 יום מיום המצאתו. שירותים מיוחדיםערעורועדה לערריםערר