כאשר עניין מסויים מוחזר לדיון מחודש בוועדה על פי פסק דין, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין ולפעול על פי הנחיותיו. במקרה של ערעור חוזר על החלטת הוועדה, ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין (דב"ע נא/29 - 01 פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד (1) 160 (1992); עב"ל 114/07 עורקבי נ' המוסד לביטוח לאומי, (8.1.08). 10. לאחר שעיינתי בהוראותיו של פסק הדין מחד, ובהחלטת הוועדה מאידך, וכן בטענות הצדדים, מצאתי, שהוועדה מילאה אחר הוראותיו של פסק הדין במלואן. 11. אינני מקבל את טענת המערער לפיה הוועדה פעלה בניגוד להוראות פסק הדין, בכך שהזמינה הכרטיס הרפואי מד"ר אשכנזי ואת תיק מרפאת הכאב. סעיף 11(ב) לפסק הדין מורה, כאמור, לוועדה: "להתייחס לחוות הדעת של ד"ר ארבל הן בנוגע לאחוזי הנכות והן בנוגע לאפשרות לבצע ניכוי מצב קודם. הוועדה תשקול עמדתה מחדש בשני הנושאים הללו, תוך התייחסות מנומקת לחוות הדעת". הנה כי כן, פסק הדין מנוסח בלשון רחבה, באופן המורה לוועדה לשקול מחדש את עמדתה באשר לניכוי מצב קודם. אין הוא מגביל אותה בהקשר זה אך ורק להתייחסות לחוות דעתו של ד"ר ארבל. יתר על כן. עיון בחוות דעתו של ד"ר רון ארבל מיום 18.10.12, מעלה כי זה התייחס, בין היתר, למסמכים ערוכים על ידי דר' אשכנזי הרלבנטיים למצבו של המערער טרם קרות התאונה ולאחריה. בנסיבות אלה, לא זאת בלבד שהוועדה לא פעלה בניגוד להוראותיו של פסק הדין בהזמינה את הכרטיס הרפואי של ד"ר אשכנזי ואת תיק מרפאת הכאב, אלא שמוטלת עליה היתה למעשה החובה לעשות כן. אלמלא עשתה כן, יתכן דווקא אז היה נופל פגם משפטי בעבודתה. 12. לא מצאתי לקבל אף את טענתו הנוספת של המערער, שלפיה הוועדה גמרה בדעתה כי יש לנכות למערער אחוזי נכות בגין מצב קודם במסגרת ישיבתה מיום 28.1.13, וזאת עוד בטרם עיינה במסמך מיום 17.12.03. 13. הכלל שנקבע בפסיקה לעניין "ניכוי מצב קודם", וכפי שנוסח בפסק הדין המנחה לעניין זה בהלכת מרגוליס [דב"ע נג/46-01 יצחק מרגוליס נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 364 (1994)], הינו כדלקמן: "...אם הוכרה התאונה כ"תאונת עבודה", אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ובשיעור הקבוע באותו הסעיף. לשון אחר: הוכחת מצב קודם שיש לנכותו מהנכות הכוללת מותנה בתשובה לשאלה: אילו נבדק המבוטח על ידי הוועדה לפני קרות תאונת העבודה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות על פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק אז יש לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע לו - בטרם התאונה - משיעור נכותו הכולל..." לאור זאת, "בעריכת חשבון עובר ושב", מחייבים את החשבון באחוזי הנכות שהיו לנפגע לפני הפגיעה ומזכים את החשבון באחוזי הנכות שנמצאו בנפגע בעת בדיקתו על ידי הוועדה. ההפרש בניהם הוא הנותן את דרגת הנכות עקב הפגיעה (דיון נא/133-99 דניאל פצ'י נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 532, 534 (1991); בר"ע 587/08 בוריס יופה נ' המוסד לביטוח לאומי (16.1.09, בפסקה 12). 14. עיון בפרוטוקול הוועדה מיום 28.1.13, מעלה כי הוועדה, יישמה את המבחן שנקבע בהלכת מרגוליס, וקבעה, על סמך המסמכים שהיו בפניה במועד זה, כי לו היה המערער נבדק על ידה עובר למועד התאונה, אזי היתה נקבעת לו נכות. זאת, נוכח הממצאים המוכחים שהובאו בפניה: " בשנים 2002, 2003 וגם בשנים 94', 98', ואזכורים נוספים, נאמר שקיימת הגבלה בתנועות גב תחתון. נאמר במפורש, לסג חיובי, וממצאים משמעותיים בצילומי CT. למעשה אותם הממצאים ב- CT שהיו בעברו, קיימים גם כיום... באם התובע היה נבדק ע"י הוועדה אז, עם ממצאי הגבלה בתנועות, הגירוי הגירוי השרשי, הכאבים והממצאים האוביקטיביים ב- CT, ללא ספק היו נקבעים אחוזי נכות עקב ממצאים אלה " (סעיף 23 לפרוטוקול הוועדה מיום 28.1.13). 15. עם זאת, נמנעה הוועדה מלסכם את החלטתה ולקבל החלטה סופית. זאת, על מנת לעיין במסמך מיום 17.12.03. רק לאחר שעיינה במסמך זה, ניתנה החלטתה הסופית. הוועדה אף התייחסה למסמך מיום 17.12.03 באופן ענייני, וקבעה, כי הוא מתיישב עם יתר הנתונים שעמדו בפניה, וכי אף ממנו עולה כי למערער ישנו עבר רפואי מרשים. ובלשונה: "גם במסמך זה, תועד מצב חמור שנה קודם לכן עד כדי היזקקות ל- 2 הזרקות אפידורליות". מכל האמור עולה, שהוועדה קיבלה החלטה סופית אך לאחר שעיינה במסמך מיום 17.12.03, ונימקה באופן בהיר וענייני, מדוע מסמך זה מתיישב עם ממצאיה כפי שאלה קיבלו ביטוי בפרוטקולים של ישיבותיה הקודמות. 16. אינני מקבל גם את טענתו של המערער, לפיה שגתה הוועדה בקבעה כי יש לנכות למערער אחוזי נכות בגין מצב קודם, בשים לב לכך שבשנים 2003-2008 לא סבל המערער מבעיות בגבו, ולכך שבהתאם למסמך מיום 17.2.03, הבדיקה הגופנית שהתבצעה למערער במועד זה היתה תקינה, ואפרט. כמפורט לעיל, הוועדה קבעה במפורש, הן בישיבתה מיום 28.1.13. והן בישיבתה המסכמת, שחלוף הזמן אין בו כדי לבטל את עברו הרפואי של המערער. קביעה זו היא קביעה רפואית מובהקת, המצויה בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. בית הדין אינו מוסמך, ואף אין לו הכלים, להתערב בה. 17. לבסוף, אינני מקבל גם את טענת המערער לפיה נפל פגם בכך שהוועדה לא זימנה אותו לטעון בפניה במסגרת ישיבתה המסכמת. המערער ובא כוחו הוזמנו לטעון בפני הוועדה פעמיים. בישיבתה מיום 28.1.12, בה נכחו, כאמור, הן המערער והן בא כוחו, נקבע במפורש, שהוועדה תסכם את החלטתה בלא נוכחות המערער ובא כוחו. זאת, לאחר שתעיין במסמך מיום 17.12.03. הדבר אף קיבל ביטוי מפורש בפרוטוקול (סעיף 25 לפרוטוקול). מכאן שכוונת הוועדה להתכנס בלא נוכחות המערער הובאה לידיעת המערער ובא כוחו מראש. ככל שביקש המערער להוסיף טיעונים בפני הוועדה, חזקה עליו שהיה עושה כן, עוד בטרם התכנסות הוועדה, ולא טוען לפגם בזכות הטיעון בדיעבד. 18. משלא מצאתי כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ממילא מתייתר הדיון בטענת המערער בעניין החלפת הרכב הוועדה. סוף דבר 19. הערעור נדחה. כמקובל בהליכים שעניינם זכויות מתחום הבטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. על פסק דין זה ניתן לבקש לערער בפני בית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 ימים מקבלתו. רפואהדיוןועדה רפואית