הוועדה קבעה למערערת נכות בשיעור 30% בגין הפרעת חרדה 2. הועדה שבה ודנה בעניינה של המערערת בעקבות פסק דין שניתן בהסכמה ביום 21.10.2012 על-ידי כב' הרשמת ש. ולך בתיק בל 53660-03-12 (להלן - "פסק הדין"). פסק הדין קבע כדלקמן: "עניינה של המערערת יוחזר לועדה לעררים על מנת שהועדה תתייחס להחלטת ועדה רפואית דרג ראשון מיום 17.11.04 אשר קבעה למערערת נכות צמיתה בשעור 50% בגין OCD. כמו כן תעיין בתיקה הרפואי של המערערת אשר יומצא ע"י ב"כ המערערת לועדה, וכן במכתב רשויות הרווחה של עירית ראשל"צ מתאריך 15.11.11. לאור זאת הועדה תשקול שוב את עמדתה ותנמק החלטתה. ב"כ המערערת והמערערת יוזמנו להופיע ולטעון בפני הועדה טרם מתן החלטתה. הועדה תנמק החלטתה." טענות הצדדים 3. לטענת המערערת - הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין במלואן ונמנעה מלהתייחס לרכיב החשוב ביותר בפסק הדין והוא החלטת הוועדה הרפואית משנת 2004, אשר קבעה למערערת נכות צמיתה בשיעור 50% בשל סימנים קליניים קבועים של ההפרעה שאין בהם הפסקות. מקריאת החלטת הוועדה לעררים לא ניתן להבין מדוע הורדה דרגת הנכות הצמיתה בגין הפרעת ה- OCD ממנה היא סובלת מ- 50% ל- 30% ומדוע שונה סעיף הליקוי מסימנים קבועים של ההפרעה ללא הפסקות לסימנים קליניים שאינם מוגדרים כבלתי פוסקים. 4. בנוסף, הוועדה נעזרת במונח "חומרה בינונית של התקפי החרדה" כמונח המתיימר להסביר את קביעת הנכות בשיעור 30% בלבד. ואולם המונח "בינוני" כלל לא מופיע ולא מאוזכר בסעיפי הליקוי הרלבנטיים ומונח זה לא הוא המבדיל בין קביעת הנכות לפי סעיף 34 ד' ל- 34 ה'. כלומר, מה שקובע אם סעיף הליקוי בגין OCD יהיה לפי סעיף 34 ד' או ה' הוא המצב הבלתי פוסק של הסימנים הקליניים של ההפרעה (שאין רמיסיות את הפוגות כלשהן). מאחר שהוועדה לא יכולה הייתה להצביע על רמיסיות בסימנים הקליניים של ההפרעה (שכן אין הפוגות כאלה) ובשל כך לא יכולה הייתה לספק הסבר להורדת הנכות היא מצאה הסבר מעורפל וחמקמק - "בינוני". 5. במועד הדיון שהתקיים בפני כב' הרשם סילורה שבה והדגישה ב"כ המערערת שבהחלטת הועדה לעררים מושא ערעור זה בולטת טעות משפטית בכך שאין בה ולו שמץ או רמז של התייחסות להחלטת הועדה הרפואית משנת 2004 כפי שהיה עליה לעשות על פי פסק הדין מכוחו היא פעלה. בנוסף חזרה והדגישה שהחלטת הועדה לעררים נגועה בפגם נוסף בנוגע לנימוק אותו מספקת הועדה בזיקה כביכול לתקנות המל"ל. לטענת המערערת, הוועדה לעררים לא השכילה למלא אחר הוראות פסק הדין ולא גילתה כל אחידות ועקביות בהלך מחשבתה, מאחר שבוצעה תפנית מהמינוח רמיסיות, שנזנח, למינוח "בינוני" ולכן נפלו טעויות משפטיות בולטות המחייבות דיון מחודש בעניינה של המערערת בפני הרכב חדש. 6. לטענת המשיב - הועדה מילאה בצורה מלאה אחר הוראות פסק הדין. הוועדה עיינה במסמכים מהתיק הרפואי כך גם בדו"ח עובדת סוציאלית, הפנתה לבדיקתה הקלינית מיום 30.1.2012 וקבעה כי הנכות שהוענקה בדרג ראשון הייתה לפי ממצאים בחומרה בינונית ונוכח בדיקתה הקלינית קיבלה המערערת נכות זו. עפ"י ההלכה הפסוקה קביעתה של הוועדה הרפואית בדבר דרגת נכות מחייבת את בית הדין ובית הדין לא ישים עצמו מומחה לרפואה ולא יקבע דרגת נכות. באשר לדרישת המערער להחלפת הרכב מציין ב"כ המשיב שלא הוצג כל נימוק ממשי מדוע יש לפסול את הוועדה והעובדה שהחלטת הועדה אינה נוחה למערערת לא הופך אותה לפסולה. דיון והכרעה 7. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. אפרט להלן את נימוקי הכרעתי. 8. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות הועדה ניתנות לערעור בשאלה משפטית בלבד בפני בית דין אזורי לעבודה. בית הדין לא יתערב בממצאיה הרפואיים והמקצועיים של הוועדה, כל עוד היא ממלאת את תפקידה בהתאם לחוק ולתקנות וכנדרש מועדה מעין-שיפוטית. במסגרת סמכותו, בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 100014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). 9. הלכה פסוקה היא כי משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה בפסק דין עם הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בו ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (ראו: דב"ע נא/01-29, מנחם פרנקל נ' המוסד, פד"ע כד' 160). אם מילאה הועדה כראוי אחר הוראות פסק הדין, אין לומר כי נפלה טעות שבחוק המחייבת התערבות בית הדין בהחלטתה. 10. בענייננו, הוחזר עניינה של המערערת בהתאם לפסק הדין של כב' הרשמת ש. ולך על מנת שהועדה תתייחס להחלטת ועדה רפואית מיום 17.11.2004 אשר קבעה למערערת נכות צמיתה בשיעור 50% בגין הפרעת OCD ותשקול בשנית עמדתה. למען שלמות התמונה אביא את החלטת הוועדה לעררים במלואה: "הועדה שבה ועיינה במסמכים בתיק לאור פס"ד מיום 21.10.12 עפ"י הבדיקה הקלינית מיום 30.1.12 בועדה מדרג II ועל פי עיון במכתבים חוזרים של ד"ר רוזיצקי משנת 2011 המפרט את הבדיקות הפסיכיאטריות במכתביו לא היו סימנים קליניים ברורים המכוונים להפרעה קשה בתפקוד אלא כפי שנקבע בועדה מדרג I בתאריך 21.9.11 הממצאים היו בחומרה בינונית עם הפרעה ניכרת בתפקוד הנפשי החברתי והתעסוקתי ולכן הועדה דוחה את הערר ומותירה את הנכות הרפואית בעינה. לציין כי הועדה אף עיינה בדו"ח עובדת סוציאלית אופירה מקונן מ- 15.11.11 ואין חולק על כך כי התובעת סובלת מהתקפי חרדה ו- OCD אך עפ"י הבדיקה הקלינית של הועדה והפסיכיאטר המטפל ד"ר רוזיצקי חומרתה בינונית" 11. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כשל חמור בעבודת הוועדה. במה דברים אמורים? הוועדה הייתה צריכה, כאמור, לשקול את נכותה של המערערת בתחום הנפשי תוך התייחסות להחלטת הוועדה מדרג ראשון מיום 17.11.2004 אשר קבעה למערערת 50% נכות. דא עקא, אין בהחלטת הוועדה ולו התייחסות אחת להחלטת הוועדה משנת 2004. מסכימה אני עם עמדת ב"כ המערערת לפיה החלטת הוועדה משנת 2004 הנה החלק המהותי והמרכזי בפסק הדין והוועדה כלל לא מתעמתת עם החלטת הוועדה משנת 2004 ובכך לא מילאה את האמור בפסק הדין. 12. לפיכך, הריני מורה על החזרת עניינה של המערערת לוועדה לעררים. עוד אציין, כי אני סבורה שיש מקום להחליף את הרכב הוועדה, זאת מאחר שזו הפעם השנייה שעניינה של המערערת מוחזר לועדה, ומשעסקינן במקרה שבו נדמה שהוועדה נעולה ומקובעת בעמדתה. סוף דבר: 13. א. הערעור מתקבל. ב עניינה של המערערת מוחזר בזאת לוועדה הרפואית לעררים, בהרכב חדש, על מנת שתשקול את שיעור נכותה של המערערת בגין הפרעת OCD. הוועדה תתייחס, בין היתר, להחלטת ועדה רפואית דרג ראשון מיום 17.11.2004 אשר קבעה למערערת נכות צמיתה בשיעור 50% בגין OCD וכן תעיין בתיקה הרפואי של המערערת אשר יומצא ע"י ב"כ המערערת לוועדה וכן במכתב רשויות הרווחה של עיריית ראשון לציון מיום 15.11.11. הוועדה תבהיר באופן מפורש לאור כל החומר הרפואי האם מצבה של המערערת מצדיק שינוי הלקות בגין סימנים קלינים קבועים (המקנים 50% נכות) לכאלו שאינם קבועים. המערערת וב"כ יוזמנו לטעון בפני הוועדה. בפני הועדה בהרכבה החדש לא יוצגו הפרוטוקולים של הועדות הקודמות. ג. המשיב ישלם למערערת שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים מהיום. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 30 ימים מיום המצאתו. חרדהנכות