המערער טען כי הינו סובל בעקבות תאונת העבודה מהגבלה בינונית בתנועות עמוד שדרה צווארי ומכאבים המקרינים ליד שמאל וכן מהגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני בכיפוף (ראה כתב הערר, נספח ג' להודעת הערעור). ועדה רפואית לעררים מיום 25.10.12 שמעה את תלונות המערער ובאת כוחו וכן ערכה למערער בדיקה קלינית, שממצאיה נרשמובסע' 21 לפרוטוקול הועדה, אשר צורף לנימוקי התשובה לערעור (ראה להלן). בטרם סיכום הדיון, ביקשה הועדה לעיין בכרטיסיו הרפואיים של המערער (כללי ואורטופדי) ובצילומי רנטגן שבוצעו למערער בחדר המיון בסמוך לתאונה. הועדה התכנסה בשנית ביום 24.1.13, עיינה בדיסק צילום הרנטגן מיום התאונה (עמ"ש צווארי, עמ"ש מותני וכתף שמאל) וכן בכרטיסיו הרפואיים של המערער (כללי ואורטופדי) וכך ציינה הועדה אודות צילום הרנטגן (סע' 21 לפרוטוקול הועדה, צורף לנימוקי התשובה לערעור): "צילום מתאריך 12.10.11: צילומי כתף שמ', עמ"ש מותני. צילום עמ"ש צווארי: ללא עדות לפגיעה גרמית. יש לציין הצרות בין מפרקית בחוליות C6-7, C7-D1 עם אוסטואפיטים אחוריים C6-7. צילומי כתף שמ': תקין אין עדות לפגיעה גרמית, מרווחים פרקיים שמורים." הועדה סיכמה מסקנותיה, תוך שציינה כדלקמן (סע' 23 לפרוטוקול): "הוועדה עיינה בתיקו הרפואי של התובע ובו תיעוד של בעיות עמ"ש מותני וצווארי טרם התאונה כולל תיעוד של הגבלה בתנועות עמ"ש מותני מ- 25.11.01, 10.10.00, 12.9.02, 31.10.02, 6.2.03 ועוד ביקורים רבים נוספים. לאור ממצאי הבדיקה בוועדה וצילומי הרנטגן כפי שתוארו הועדה דוחה את הערר." החלטה זו של הוועדה היא מושא הערעור שבפני. בדיון מיום 29.5.13 נשמעו בפני טענות הצדדים. לטענת המערער שגתה הוועדה עת קבעה לו 0% נכות יציבה בתחולה מיום 1.3.12, מבלי שערכה לו בדיקה קלינית מפורטת לטווח תנועות עמוד השדרה הצווארי לצדדים, להטיית הראש כלפי מעלה מטה ולכיפוף הגב - תנועות שהמערער טען במפורש להגבלה בהן בעררו (עמ' 1, ש' 13-15, ש' 21-22). עיון בפרוטוקול הועדה אינו מאפשר להתחקות אחר הבדיקה שנערכה למערער, אם בכלל, שכן הועדה ציינה באופן כוללני וגורף "תנועות ע"ש מותני וצווארי חופשיות וללא נוקשות השרירים" - ואין בכך די. אף קביעת הועדה כי המערער "מגיע בישיבה ב 90 מעלות עם ידו לשליש תחתון של השוקיים" אינה סבירה כלל בהתייחס למבנה גופו הפיזיולוגי של המערער. הוסיף המערער וטען, כי התייחסות הועדה לרישומים בכרטיסיו הרפואיים עובר לתאונה, המצביעים לדבריה על ההגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני של המערער לפני התאונה, מעוררת כשלעצמה חשש שמא הועדה סברה שאכן קיימת נכות כלשהי למערער, אולם היא קשורה למצבו הקודם. לדידי המערער, גישתה הפסקנית והחד משמעית של הועדה מחד והפגמים בעבודתה מאידך המחייבים עריכת בדיקה קלינית חדשה, מצדיקים השבת עניינו, ולו מחמת הספק, לועדה רפואית בהרכב אחר. מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות מכמה נימוקים: הלכה פסוקה היא, כי סוג הבדיקה של הנכה, אורכה וצורתה נתונים לשיקול דעת הועדה הרפואית, ובית הדין אינו נוהג להתערב באלו. עיון בפרוטוקולי הועדה הרפואית לעררים מלמד, כי אמנם המערער טען להגבלות בתנועות עמוד שדרה צווארי לצדדים ובהטיית ראש כלפי מעלה ומטה, אולם בבדיקתו מיום 25.10.12 על ידי הועדה הודגמו תנועות צוואר חופשיות ללא נוקשות של השרירים. כך גם טענת המערער להגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני בכיפוף נבדקה על ידי הועדה ביום 25.10.12 והודגמו תנועות עמוד שדרה מותני חופשיות ללא נוקשות של השרירים; המערער אף הגיע בישיבה זקופה עם ידיו לשליש התחתון של שוקיו. אין מחלוקת בין הצדדים, כי ממצאי הבדיקה שפורטו על ידי הועדה בישיבתה מיום 25.10.12, אינם מתבטאים באחוזי נכות בהתאם לפריטי הליקוי שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956; כך גם ממצאי צילום הרנטגן מיום התאונה שתועדו על ידי הועדה בישיבתה מיום 24.1.13 אינם מתבטאים אף הם באחוזי נכות, שכן שיעור הנכות נקבע בגין הממצאים הקליניים המעידים על הגבלות תפקודיות ולא בגין ממצאי הדמיה, שהם בבחינת בדיקות עזר בלבד. טענה זו נכונה ביתר שאת, עת המערער טוען לפריטי ליקוי המקנים אחוזי נכות בגין הגבלות בתנועות עמוד שדרה מותני וצווארי, בשונה מפריטי ליקוי המקנים אחוזי נכות בגין ממצאי הדמיה. קביעת הועדה כי מצב המערער לא מתבטא באחוזי נכות מתיישבת עם ממצאי בדיקתה, כך שלא נפל כל פגם משפטי בעבודת הועדה. משלא מצאה הועדה כי מצב המערער מתבטא באחוזי נכות כלשהם, בדין לא ערכה הועדה "חשבון עובר ושב" ולא היתה מוטלת עליה כל חובה לעשות זאת. חזקה כי פרוטוקול הועדה משקף את התנהלות הדיון בפועל; משהתייצב המערער, בלווית באת-כוחו, בפני הועדה והשמיע את תלונותיו בפניה, נבדק על ידה ונרשם כי תנועות עמוד שדרה מותני וצוואר חופשיות וללא נוקשות השרירים וכי המערער מגיע בישיבה זקופה עם ידיו לשליש התחתון של שוקיו - חזקה כי תנועות עמוד השדרה והצוואר וכן תנועות כיפוף הגב אכן נבדקו על ידי הוועדה. ככל שפרוטוקול הועדה אינו משקף נאמנה את התנהלות הדיון, היה על המערער לבקש לתקנו, דבר שלא נעשה. פרוטוקול הועדה מיום 24.1.13 מלמד, כי הערר נדחה על ידי הועדה בהסתמך על ממצאי בדיקתה הקלינית שערכה למערער בישיבתה הקודמת מיום 25.10.12, אשר אכן אינם מצביעים על בעיות תפקודיות; אין לראות בהתייחסות הועדה לעברו הרפואי של המערער כעריכת "חשבון עובר ושב", שכן זה נערך רק אימת שנקבע כי מצב הנפגע עולה כדי נכות ואין זה המצב שלפנינו. דיון והכרעה בהתאם להוראות סעיפים 123 ו- 213 לחוק, בחינת החלטות הועדות הרפואיות מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד, כאשר במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה שגתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213; דב"ע ל"ג 40-0 יוסף דוזלר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד' 407). למקרא טענות המערער ושמיעתם, עולה כי הערעור נסמך על שני נימוקים עיקריים: היעדר בדיקה קלינית "מפורטת", כלשון המערער, לטווח תנועות עמוד השדרה הצווארי לצדדים, להטיית הראש כלפי מעלה מטה ולכיפוף הגב - תנועות שהמערער טען במפורש להגבלה בהן בעררו. התייחסות הועדה לרישומים בכרטיסיו הרפואיים של המערער המעידים לכאורה על עברו הרפואי, המעלים חשש שמא הועדה מצאה קיומה של נכות במערער, אולם היא קשורה לעברו. נתייחס לטענות כסדרן. ביצוע בדיקה קלינית מהראיות עולה, כי הועדה התכנסה לראשונה ביום 25.10.12, בהרכב שמנה, בין היתר, אורטופד ונוירולוג. הועדה עיינה בנימוקי הערר, שמעה וציינה את טענות באת-כוח המערער בדבר ההגבלה הבינונית בתנועות עמוד שדרה צווארי אצל המערער המקנה נכות בשיעור 20% והגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני המקנה נכות בשיעור 10% וכן שמעה וציינה את תלונות המערער עצמו על כאבי צוואר, גב וכתף שמאל. הועדה התייחסה לממצאי בדיקת המערער בחדר המיון ביום התאונה ובדקה בעצמה את המערער וציינה כדלקמן (סע' 21 לפרוטוקול הועדה): "בבדיקה: אין דלדול שרירים בגפיים, ללא שינויים טרופיים, כח 5/5 ב- 4 הגפיים, ההחזרים הופקו שווים ... אין החזרים פתולוגיים, טונוס תקין. אין דלדול שרירים בחגורת כתפיים, תנועות כתף שמאל 140 מעלות... (מילים לא ברורות) 160 מעלות, סיבוב חיצוני 80 מעלות ופנימי עד בין השכמות. לסג שלילי, דו צדדי מגיע בישיבה ב- 90 מעלות עם ידו לשליש תחתון של השוקיים, תנועות ע"ש מותני וצוואר חופשיות וללא נוקשות השרירים." כאמור, הועדה התכנסה בשנית ביום 24.1.13, או אז עיינה בכרטיסיו הרפואיים של המערער ובדיסק צילום הרנטגן מיום התאונה, ופירטה הממצאים העולים מהם. לסיכום החלטתה, ציינה הועדה כי בהסתמך על ממצאי הבדיקה מיום 25.10.12 וממצאי צילומי הרנטגן שתוארו על ידי הועדה, היא דוחה את הערר ומאשרת קביעת הועדה הרפואית מדרג ראשון כי נותרה למערער נכות יציבה בשיעור 0% מיום 1.3.12. בנסיבות אלה, עולה כי הועדה התייחסה למכלול תלונות המערער ובאת-כוחו, ערכה למערער בדיקה רפואית עצמאית שממצאיה פורטו בפרוטוקול הועדה, והמערער לא סתר את הכתוב שם. בהתאם לבדיקת הועדה והתרשמותה מהמערער, תנועות עמוד השדרה המותני והצווארי נמצאו "חופשיות וללא נוקשות השרירים" וכן בדיקת כיפוף גב המערער העלתה, כי בישיבה זקופה, המערער מגיע עם ידיו לשליש התחתון של שוקיו; ממצאים אלה אינם מצביעים על בעיות תפקודיות והם עולים בקנה אחד עם קביעת הועדה כי מצב המערער לא מתבטא באחוזי נכות כלשהם. הלכה פסוקה היא, שצורת הבדיקה של הנכה ואורכה הם נושאים בגדר הרפואה, וערכאה שיפוטית אינה מוסמכת להתערב בהם (דב"ע שן/28-01 המוסד לביטוח לאומי - חיים קטוע, לקט ועדות 608; דב"ע נא/99-91 משה רוזנברג - המוסד לביטוח לאומי, לקט ועדות 644). ועל כן, דין טענות המערער בעניין זה להידחות. התייחסות הועדה לרישומים הרפואיים מעברו של המערער כאמור, בטרם סיכום הדיון מיום 25.10.12, ביקשה הועדה כאמור לעיין בצילום הרנטגן שנערך למערער בחדר המיון ביום התאונה ובכרטיסיו הרפואיים של המערער. לאחר עיון במסמכים אלה, סיכמה הועדה את החלטתה ביום 24.1.13 בזו הלשון (סע' 23 לפרוטוקול הועדה, ההדגשה הוספה, מ.נ.ד.): "הוועדה עיינה בתיקו הרפואי של התובע ובו תיעוד של בעיות עמ"ש מותני וצוואר טרם התאונה כולל תעוד של הגבלה בתנועות עמ"ש מותני מ- 25.11.01, 10.10.00, 12.9.02, 31.10.02, 6.2.03 ועוד ביקורים רבים נוספים. לאור ממצאי הבדיקה בועדה וצילומי הרנטגן כפי שתוארו הועדה דוחה את הערר." קריאת החלטת הועדה מלמדת כי דחיית הערר נסמכת על ממצאי הבדיקה הקלינית שערכה הועדה למערער ועל ממצאי צילום הרנטגן שנערך למערער בחדר המיון ביום התאונה. התייחסות הועדה לרישומים השונים בכרטיסיו הרפואיים של המערער הינה אכן בבחינת "למעלה מהנדרש" כטענת המשיב, שכן אין חולק כי לא היה על הועדה לערוך חשבון עובר ושב בהיעדר קביעת אחוזי נכות כלשהם למערער. לפיכך, אף בעניין זה אינני מוצאת הצדקה להשבת עניין המערער לועדה. סוף דבר על יסוד האמור לעיל, ומשלא הוצגה בפני טעות משפטית שנפלה בעבודת הועדה הרפואית לעררים, אינני מוצאת כל הצדקה להתערבות בהחלטתה. הערעור נדחה, כמקובל - ללא צו להוצאות. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. עמוד השדרהצווארתאונת עבודה