למערערת נכויות רפואיות בשיעור 40% בגין מצב לאחר אירוע מוחי, 10% בגין יתר לחץ דם ו-10% נכות נפשית. יצויין כי בועדת העררים מיום 15.5.12, שעל החלטתה הגישה המערערת את הערעור בתיק בל 11147-08-12, רשמה ועדת העררים כי עיינה בדו"ח השיקום מיום 2.11.11, אך לא התייחסה אליו, מעבר לכך שקבעה שהמערערת מסוגלת ליום עבודה שלם ללא מאמץ פיזי. דו"ח השיקום מיום 2.11.11 קובע: "..מדובר באישה ילידת 1956, נ+2, המוכרת אצלנו כיום עם 46% נכות רפואית יציבה - 40% הפרעה וסקולרית מוחית ו-10% מצב חרדתי תגובתי. להערכת הרופא - מסוגלת ליום עבודה מלא ללא מאמץ פיזי. רקע - עלתה מאוקראינה ב-1990, שם עבדה כמורה למוסיקה, בארץ עבדה גם בתחום זה עד לפני כ-10 שנים, מאז עבדה כדיילת קוסמטיקה. בעקבות אירוע מוחי בספטמבר 2010 נפלטה מהעבודה ומאז אינה עובדת. עברה מספר צנטורים מוחיים שהדגימו חסימה משמעותית. מדווחת כי כל מאמץ קטן כולל לדבר הרבה עם אנשים ולהתרכז לאורך זמן - גורם לכאבי ראש קשים עד כדי בחילות והקאות. קיים גם מרכיב חרדה מפני החמרה רפואית, מטופלת בתב"ן עם שיחות, לוקחת תרופות רבות. לסיכום - אישה בת 55 עם רקע של עבודה כמורה למוסיקה ודילת קוסמטיקה. בשנה אחרונה נפלטה ממעגל העבודה על רקע שטף דם במוח. מדווחת על החמרה רפואית במאמץ אפילו קל ובמצבי מתח. נכנסת למתח ולחץ כמעט מכל מטלה שיש בה עמידה בדרישות ותקשורת עם אנשים רבים. נראה כי לאור השילוב של נכות מוחית ביחד עם גיל בעייתי וקשיי עמידה במאמץ ולחצים - להערכתי מדובר בהיצרות משמעותית של טווח העבודות האפשרי - ולכן ממליצה לראותה לפחות כבעל(ת) כושר השתכרות חלקי לצמיתות". בהחלטתה מושא ערעור זה קבעה ועדת העררים: "חברי הועדה עיינו בתיק ושוחחו עם עורך דינה. כמו כן חברי הוועדה עיינו בפסק דין של בית המשפט מיום 4.12.12, המבקש להתייחס לחוות הדעת של עובדת השיקום מ-2.11.11. במהלך השיחה בולטת חרדה של התובעת כי אין טיפול כירורגי למצבה הרפואי הנוכחי, רק טיפול תרופתי המונע קרישי דם. מתלוננת על בחילות, הקאות ולחץ בראש, לא בתדירות יום יומית. נבדקה ע"י פסיכיאטר שקבע 10% נכות. לבקשת בית הדין, עיינה הועדה שוב בדו"ח עובד השיקום מ-2.11.11 ואינה מקבלת את המלצתה. הועדה בדיעה כי התובעת בגילה, השכלתה והרקע התעסוקתי שלה וכן במצבה הרפואי, גם הפיזי וגם הנפשי, יכולה להשתלב בעבודה מפרנסת יום מלא. מסוגלת להשתלב בעבודות ללא מאמץ פיזי, ללא לחץ נפשי בעבודות שביצעה בעבר, שיעורים פרטיים למוסיקה, דיילת קוסמטיקה, מיון דואר וכו'. הוועדה דוחה את הערר". המשיב טוען כי דין הערעור להידחות שכן לטענתו ועדת הערר קיימה את פסק הדין ואין בסיס משפטי להתערבות בשיקוליה המקצועיים של ועדת הערר, אך מקובלת עליי עמדת המערערת כי הוועדה לא קיימה את פסק הדין, ובמיוחד לא את ההוראה בו המחייבת את ועדת הערר לדון באופן מפורט בדו"ח השיקום של עובדת השיקום ולנמק בפירוט את החלטתה. למעשה, כל שעשתה ועדת הערר הוא לחזור על עמדתה השוללת את עמדת פקידת השיקום, תוך הוספת אמירה כללית ובלתי מנומקת שבגילה ועל רקעה התעסוקתי והרפואי, המערערת יכולה להשתלב בעבודה מפרנסת יום מלא. אף מקובלת עליי עמדת המערערת כי בהחלטת ועדת העררים קיים קושי ליישב בין המגבלה שהטילה על סוג העבודות שהמערערת יכולה לבצע - "ללא מאמץ פיזי וללא לחץ נפשי" - לבין העבודות הקונקרטיות שמנתה, ומכל מקום, הוועדה לא נימקה מדוע עבודות אלה מתיישבות עם המגבלות שהטילה, בעיקר זו הנוגעת ללחץ הנפשי. מאחר שמדובר בהחזרת עניינה של המערערת לועדת העררים על רקע אי קיום פסק הדין כנדרש, כאשר משמעות הדבר היא שפעמיים וועדת הערר לא התייחסה כראוי לדו"ח עובדת השיקום - ובפעם השניה לאחר פסק דין של בית הדין, מקובלת על בית הדין דרישת המערערת להחזרת עניינה לפני הרכב חדש. הערעור מתקבל איפוא. עניינה של המערערת מוחזר לועדת עררים לאי כושר בהרכב חדש שידון מחדש בערר המערערת. המשיב ישלם למערערת שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪. ערעור ברשות לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים. רפואהנכותאירוע מוחי