1. התובע הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) לתשלום דמי פגיעה. 2. משהנתבע הכיר באירוע מיום 22.4.12 כתאונת עבודה באבחנת כאב בשורש כף יד שמאל ודחה את התביעה להכיר בכאבים בכתף בטענה – "התלונות על כאבים בכתף הופיעו זמן רב לאחר התאונה הנדונה, דבר המנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לבעיות כתף שיש לך", הגיש התובע תביעה לבית הדין. 3. אלה עובדות המקרה – א.התובע יליד 13.3.59. ב.התובע עבד בתקופה הרלבנטית לתביעה במפעלי ים המלח בע"מ. ג.ביום 22.4.12 עבד התובע עם פטיש במשקל 2 ק"ג. במהלך העבודה, התובע החזיק בפטיש בשתי הידיים, ניסה להוריד בורג בעזרתו ולצורך כך הניף את הפטיש באוויר. התובע פספס את הבורג ושתי הידיים שלו נזרקו באוויר בצורה סיבובית כיוון שהפטיש לא היכה בשום דבר. ד. התובע חש בכאבים חזקים בידיים. ה. הנתבע הכיר בכאב בשורש כף יד שמאל ובחבלה ביד ימין כפגיעה בעבודה. הנתבע אינו מכיר בקרע של גיד הביצפס כפגיעה בעבודה. ו. מצבו של התובע כעולה מהחומר הרפואי המצוי בתיק. 4. תחילה מונה ד"ר ששון אברהם לשמש כמומחה יועץ רפואי בתיק ולאחר קבלת הודעה כי ישהה בחו"ל תקופה ממושכת, מונה ד"ר דויד יפה כמומחה יועץ רפואי (להלן - המומחה) ונתבקש להשיב לשאלות כלהלן - א. מהו ליקויו של התובע כעולה מהחומר הרפואי שלפניך? ב. האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הקרע בגיד הביצפס ממנו סובל התובע לבין האירוע בעבודה מיום 22.4.12, כמתואר בעובדות המקרה? 5. בחוות דעתו מיום 20.10.13 (להלן - חוות הדעת), בהשיבו לשאלות שהופנו אליו על ידי בית הדין, קבע המומחה - "תשובה א': מר זיטון זן קלוד סבל מקרע של הראש הארוך הביספס, השריר הדו ראשי, באזור כתף ימין. תשובה ב': על פי התיאור העובדתי והתיק הרפואי מר זיטון פנה יומים לאחר האירוע מתאריך 22.4.2012 לבדיקה במסגרת שירותי בריאות כללית והתלונן על כאב בשורש יד שמאל, ללא כל תלונה בכתף ימין. בתאריך 29.7.2012 מצויין בתיק הרפואי כי התובע נפגע בידו הימנית שבועיים טרם מועד זה מלווה נפיחות וכאב זרוע ימין. בעקבות אירוע זה הופנה לבדיקה על קולית (US) אשר הדגימה הפגיעה. בהתבסס על מידע רפואי זה אינני מוצא קשר סיבתי בין הקרע בגיד הביספס ולאירוע מתאריך 22.4.2012 כמתואר בסעיף העובדתי של כתב המינוי". 6. לאחר שהצדדים הודיעו שאין בכוונתם להפנות שאלות הבהרה למומחה, סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה. 7. ב"כ התובע, בסיכומיה, טענה שהמומחה, בחוות דעתו, הסתמך על בדיקה מיום 29.7.12 שהינה, לטענתה, הפניה הבודדת אשר פנה התובע בעקבות האירוע לקופת חולים. לטענת ב"כ התובע, ככל הנראה נפלה שגגה של הרופא שכתב, במסמך מיום 29.7.12, כי התובע נפגע בידו הימנית שבועיים טרם מועד זה, שכן התובע מעולם לא פנה לאחר האירוע מלבד כיום לאחר האירוע למרפאת מפעלי ים המלח לקבלת טיפול רפואי. אין לקבל טענה זו. עיון בתיקו הרפואי של התובע שהוגש לבית הדין ואף הועבר למומחה לצורך מתן חוות דעתו, מעלה שביום 24.4.12 בשעה 12:16 פנה התובע לקופת חולים כללית ונרשם כי סיבת הפניה - "לפני כיומיים בעבודה עבד עם פטיש אחרי תנועה לא נכונה הרגיש כאבים בשורש כף יד שמאל, עדיין כאבים" (ההדגשה הוספה - א.ס.). ובהתייחס לדברי המומחה שבתאריך 29.7.12 מצויין בתיק הרפואי כי התובע נפגע בידו הימנית שבועים טרם מועד זה מלווה בנפיחות וכאב זרוע ימין - הדברים אכן נרשמו בביקור בקופ"ח כפי שנכתב בחוות הדעת. מכאן, וכפי שטענה ב"כ הנתבע בסיכומיה, המומחה בחן את התיק הרפואי של התובע ומצא כי יומיים לאחר האירוע (ביום 24.4.12) פנה לקופת חולים והתלונן על כאב בשורש יד שמאל ללא כל תלונה בכתף ימין וביום 29.7.12 פנה לקופ"ח ומסר שנפגע ביד ימין שבועיים טרם מועד זה, קרי במחצית יולי 2012. 8. הלכה פסוקה היא כי בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות דעת שמוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים. (עב"ל 683/07 לוי מצליח נ' המוסד לביטוח לאומי, (ניתן ביום 16.7.08), דב"ע לו/0-8 סימון דוידוביץ' נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז' 374; דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המוסד לביטוח לאומי, (ניתן ביום 2.11.99)) ובית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה, עובדתית או משפטית, יוצאת דופן לעשות כן. (דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק פרבר מיום 26.2.97). 9. המומחה, בחוות דעתו, קבע חד משמעית ובמנומק, כי אין קשר סיבתי בין האירוע המתואר בעבודה לבין הפגיעה בכתפו הימנית של התובע. המומחה הסתמך בחוות דעתו של שני עניינים - האחד, התובע עת שפנה לראשונה, בסמוך לאחר התאונה, לטיפול רפואי לא הלין על כאב בכתף ימין אלא התלונן על כאב בשורש יד שמאל בלבד. השני, ברישום מיום 29.7.12 בתיקו הרפואי של התובע, נכתב כי התובע נפגע בידו הימנית שבועיים קודם לכן. בהתבסס על מידע רפואי זה, הגיע המומחה למסקנה כי אין קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לפגיעה של התובע בכתפו. 10. לאור עובדות המקרה, לאור החומר שבתיק בית הדין, לאור קביעותיו הברורות והחד משמעיות של המומחה, שאין קשר סיבתי בין פגיעת התובע בכתפו הימנית לבין האירוע הנטען, לאור ההלכות בדבר המשקל שבית הדין מייחס לחוות דעת המוגשת לו על ידי המומחה מטעמו ומשלא מצאנו כל הצדקה לסטות מההלכה - אין לראות במחלת התובע כתאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995, ככל הנוגע לפגיעה בכתפו הימנית. 11. סוף דבר - התביעה להכיר בקרע בגיד הביספס כקשורה לתאונה מיום 22.4.12 שהוכרה באבחנת כאב בשורש כף יד שמאל בלבד - נדחית. 12. אין צו להוצאות. תאונת עבודה