2. הוועדה התכנסה מכוח ערר שהוגש על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) על החלטת הוועדה המחוזית מיום 19.9.12, שקבעה כי המערערת מוגבלת בניידות בשיעור 100% לפי סעיף ליקוי א-1 לתוספת להסכם הניידות. הוועדה שבמוקד הערעור כאן קיבלה את הערר ומצאה כי הליקוי ממנו סובלת המערערת אינו נכלל ברשימת הליקויים. מכאן הערעור שלפני. 3. טענות המערערת: א. הוועדה התעלמה ממצאי הבדיקה הרפואית ומקיומו של שיתוק והעדר החזרים בגפיים התחתונות, ומסקנתה אינה מבוססת על הממצאים שלפניה. ב. בדיקת הוועדה לוקה בחסר שכן לא בוצעה בדיקת כח גס. ג. קביעת הוועדה כי הוועדה המחוזית הסתמכה על קלטת וידאו בלבד אינה נכונה, שכן הוועדה המחוזית הסתמכה מלבד על צפיה בקלטת הוידאו גם על ממצאי בדיקה קלינית. 4. מנגד, טוען המשיב, כי מסקנותיה של הוועדה מבוססות על הממצאים שבפניה ובכללם ממצאים המצביעים על היעדר שיתוק, וכי למערערת נערכה בדיקה קלינית כנדרש שממצאיה מפורטים בפרוטוקול. 5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקול הועדה מצאתי כי יש לדחות את הערעור, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן. 6. על-פי חוות-הדעת של ד"ר לואי מדלג' מיום 6.1.12, שהעתקה צורף לכתב הערעור, המערערת סובלת מזה שנים רבות ממחלות שונות ובהן מחלת הסכרת שאף גרמה לסיבוכים שונים. עוד עולה מחוות-דעתו כי בשל סיבוכי הסכרת ואירועים איסכמיים חוזרים סובלת המערערת מ"חולשה" בגפיים. לשיטתו של ד"ר מדלג' סובלת המערערת אף משיתוקים ברגליים. בחוות-דעת המליץ המומחה על יישום פריט ליקוי נוירולוגי, 29(1)(2)(ג) בשיעור 80% בהתאם לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956, שעניינו פרפלגיה קשה. אין בחוות-דעת זו המלצה באשר לשיעור המוגבלות בניידות. על-פי האישור הרפואי של ד"ר מסאלחה רפיק, מומחה לנוירולוגיה, מיום 8.3.11 סובלת המערערת פגיעה מוחית בעקבות האירועים המוחיים שהביאה לשיתוק ספסטי בידיים וברגליים, וכן מפגיעה בעצב פריפרי הגורם לשיתוק רפוי בשתי הרגליים, המלווה בהפרעה בתחושה. בהתאם לממצאים אלה קובע המומחה כי המערערת מרותקת לכסא גלגלים "בשל חולשת רגליים מתקדמת", וכי יש לקבוע לה 80% מוגבלות בניידות לפי סעיף ליקוי מותאם 7-ג-ב. 7. הוועדה המחוזית התכנסה בתאריכים 27.3.12 ו- 23.9.12. בישיבתה הראשונה ציינה הוועדה המחוזית כי בבדיקה יש חוסר שיתוף פעולה מלא, כי המערערת סובלת מעיוורון בשתי העיניים, כי אין כל החזרים גידיים בכל התחנות, וכי מראה היפוסטציה בשתי הרגליים שמגיעה עד הירכיים. הוועדה המחוזית קבעה עוד כי אין סימנים לפגיעה מרכזית ולהמיפרזיס משמאל, וכי בשל קושי בשיתוף פעולה מבקשת הוועדה צילום הוידאו על מנת לבחון אם המערערת אכן משותקת ואינה יורדת מכסא הגלגלים. בישיבתה המסכמת קבעה הוועדה המחוזית כי לאורך כל הסרט ישבה המערערת בכסא גלגלים ולא ירדה ממנו. עוד ציינה הוועדה המחוזית בהחלטתה כי "הוועדה אינה בטוחה שמוגבלותה בניידות הינה 100% אך אינה יכולה לקבל החלטה אחרת. לאור הממצאים בבדיקה וצילום הוידאו הוחלט על א-1 100%". בסעיף ו.1 להחלטתה ציינה עוד כי "לאור הספק ניתן הסעיף יציב ולא לצמיתות". 8. הוועדה הרפואית לעררים התכנסה, כאמור לעיל, כדי לדון בערר המוסד על החלטת הוועדה המחוזית, וזאת ביום 17.1.13. הוועדה ציינה בהחלטתה כי צפתה בסרט הוידאו שבו נראית המערערת יושבת על כסא גלגלים לאורך כל הסרט וללא כל תזוזה. הוועדה ציינה בהתאם ד' להחלטתה את בדיקת הכח הגס בשרירים ובסיכום הפרק הנוירולוגי ציינה כי: "החזרים גידיים לא הופקו בגפיים התחתונות (ברכיים וקרסוליים). קיימת קרטוזיס בשני העקבים אשר מעידה על צעידה סימטרית, אין סימנים פירמידליים לא מימין ולא משמאלץ אין קלונוס. אין בבינסקי. אין ספסטיות. היקף וטונוס כל קבוצות שרירי הגפיים התחתונות סביר ושווה. קימת ירידה בתחושה שטחית בצורת גרביים". בסיכום החלטתה קבעה הועדה כי: "הנבדקת סובלת מנוירופתיה סכרתית, העיקר תחושתית, ללא שיתוקים. אי לכך, לא ניתן ליישם את ממצאיה ברשימת הליקויים הקיימת. הוועדה מבקשת לציין שהועדה המחוזית אשר העניקה לה בתאריך 19/9/12 100% נכות על פי סעיף א-1 ורשמה שהחלטתה היא "לאור הספק" לא מתארת את האבחנה הנוירולוגית שעומדת בבסיס הליקוי, ומסבירה את החלטתה על סמך העובדה שבסרט הוידאו יושבת בכסא גלגלים. הועדה מבקשת לציין שגם בבדיקה בועדת ערר מתאריך 8/11/10 הועדה קבעה בהרכב שונה שאינה נכללת ואין צורך בכסא גלגלים עקב מצבה הנוירולוגי". לאור האמור סיכמה הועדה כי מצבה של המערערת אינו נכלל ברשימת הליקויים בניידות. 9. אין לקבל את טענת המערערת כי החלטת הוועדה אינה נסמכת על הממצאים שבפניה. עיון בסעיף ד.1 לפרוטוקול מעלה כי נבדק הכח הגס בכל השרירים המצוינים בטופס, והספרה 5 מציינת את מידת הכח הגס בכל השרירים הללו. עוד עולה מסעיף ד.3 כי הוועדה ערכה בדיקה באשר לקיום החזרים, קרטוזיס, סימני בבינסקי וספסטיות, היקפי וטונוס השרירים, תחושה ועוד. מכאן - שהוועדה ערכה בדיקה קלינית בתחום הנוירולוגי, ועל יסוד ממצאיה בתחום זה הגיעה לכלל מסקנות רפואיות-מקצועיות. 10. אין לקבל את טענת המערערת כי נפל פגם בהתייחסות הוועדה להחלטת הוועדה המחוזית. ראשית יצוין כי החלטת הוועדה לעררים ניתנת באופן עצמאי והיא אינה נדרשת כלל להתעמת ולנמק החלטתה ביחס להחלטת קודמתה, וזאת בהתאם להוראות סעיף 14 לתוספת ב' להסכם הניידות, המתיר לוועדה לעררים לאשר את החלטת הוועדה המחוזית, לבטלה או לשנותה". מעבר לנדרש יצוין כי קביעת הוועדה לעררים לפיה נעדרים מהחלטת הוועדה המחוזית ממצאים מפורשים באשר למידת חולשת השרירים וקיומו של השיתוק הינה אכן מבוססת, כמו גם הציון כי החלטת הוועדה המחוזית ניתנה מחמת הספק. 11. משקבעה הוועדה נשוא הערעור כי אין מדובר בשיתוקים (קביעה העולה בקנה אחד גם עם קביעת הוועדה המחוזית הקובעת כי אין פגיעה נוירולוגית מרכזית, וכן עם קביעת המומחה מטעם המערערת שאף הוא לא המליץ על יישום מלא של פריט הליקוי א-1), הרי שאין מקום להתערב בקביעתה לפיה המיגבלה ממנה סובלת המערערת אינה נכללת ברשימת הליקויים. אין חולק כי מצבה של המערערת הינו קשה ביותר, אלא שכמתחייב מהוראות הסכם הניידות, ובהתאם להלכה הפסוקה בעניינו, אין לוועדה הרפואית בענף הניידות כל סמכות לקבוע אחוזי נכות אלא בהתאם לפריטים המופיעים ברשימת הליקויים שבתוספת א' להסכם הניידות. 12. אשר על כן, הערעור נדחה בזאת. 13. אין צו להוצאות. 14. לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. רפואהניידותועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואיתערר