ערעור על הפחתת אחוזי הנכות הרפואית מ10% ל- 5% 4. עיקר טענות המערערת: א. ועדה רפואית מדרג ראשון העניקה למערערת נכות בשיעור 10% בגין הפגימה בברכים, וכן הפעילה את תקנה 15 בעניינה. הוועדה לעררים הפחיתה את דרגת הנכות ל 5%. הוועדה לא נימקה כדבעי מדוע סטתה מהחלטת הוועדה מדרג ראשון. ב. הוועדה טעתה עת לא התייחסה למסמך רפואי מיום 27/10/11 מאת ד"ר ליברמן. מדובר במסמך מהותי, הכולל אבחנה וכן פירוט פגיעותיה של המערערת. ג. הוועדה שגתה עת לא התיחסה בפרק הסיכום לממצאיה בדבר "קליקים" בביצוע הכיפוף בשתי הברכיים, וכן רפיון של שתי הרצועות בשתי הברכייים. ד. הוועדה לא נימקה מדוע העניקה למערערת נכות מותאמת, וזאת בשים לב כי הוועדה ציינה בפרוטוקול "ללא הפרעה תפקודית משמעותית" וסעיף הליקוי 35 (1) (ב) מדבר על השפעה קלה. ה. החלטת הוועדה בנוגע לסעיף הליקוי אינה מתיישבת עם קביעתה בעניין הפעלת תקנה 15 שם נקבע כי תתקשה לחזור לעבודה באופן מלא לאותן שעות כמו לפני התאונה, דבר שמצביע על השפעה לפחות קלה אם לא יותר על כושר הפעולה הכללי. ו. מבוקש להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה בהרכב אחר, וזאת לאור נחרצות קביעת הוועדה, והתעלמות הוועדה מממצאים שציינה בפרוטוקול. 5. עיקר טענות המשיב: א. לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת. המסמך הרפואי מאת ד"ר ליברמן אינו בגדר חוות דעת, ולכן אין על הוועדה חובה להתייחס למסמך. ד"ר ליברמן לא ציין אחוזי נכות וסעיפי ליקוי שלדעתו יש להעניק למערערת, ולפיכך אין לראות במסמך כמסמך מהותי. ב. הוועדה הפעילה בעניינה של המערערת את תקנה 15 ברבע. אין בעובדה זו כדי להשפיע ולשנות דבר בנוגע לקביעה לגבי סעיף הליקוי שהוענק למערערת. לתקנה 15 ולסעיף ליקוי 35 קריטריונים שונים להפעלה, ואלה אינם משליכים על אלה. ג. הממצאים שנמצאו בדבר "קליקים" בברכיים ורפיון של רצועות הפיקות בברכים אינם מקנים אחוזי נכות. דיון והכרעה: 6. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של וועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין. 7. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. ראה: עב"ל 10014/98 הוד - המוסד, פד"ע לד' 213. היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות. 8. מעיון בפרוטוקול עולה, כי הוועדה בדקה את המערערת ורשמה את ממצאיה כדלקמן: בבדיקת ברך שמאל, מתהלכת ללא צליעה. בבדיקת שתי הברכיים מראה העדר תפיחות ונוזלים, טווחי תנועה שמורים לכיפוף וליישור, אין סימנים מניסקלים דו"ד. קליקים בזמן ביצוע הכיפוף בשתי הברכיים, רפיון של רצועות שתי הפיקות בשתי הברכיים. כף יד ימין - מצב לאחר טנדוגניטיס במכופף אצבע III, כאב אין כל עדות לטנדומגניטיס. 9. בסיכום הדיון סיכמה הוועדה את מסקנותיה בהאי לישנא: מצב חבלה בשתי הברכיים, ובעיקר בברך שמאל ללא הפרעה תפקודית משמעותית, אך ישנה רגישות קלה בפרק הפטלו פמורל. הוועדה מקבלת את ערר המל"ל, וקובעת כי אין נכות בכף יד ימין. ובגין הכאבים הפטלו פמוריליים בברך שמאל, הוועדה קובעת נכות בשיעור 5% לפי סעיף 35 (1) א'-ב' מותאם. הוועדה מפעילה התקנה ברבע (1/4) כמו שקבעה הוועדה מדרג I, מאחר ותתקשה לחזור באופן מלא לאותם שעות עבודה כמו לפני התאונה. 10. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפרוטוקול הוועדה, שוכנעתי כי יש לקבל את הערעור, שכן החלטת הוועדה אינה מנומקת דייה, ולא ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה, ואפרט. מקבל אני את טענת המערערת, כי הוועדה לא נימקה מדוע סטתה מהחלטת הוועדה מדרג ראשון, אשר העניקה למערערת 10% נכות לפי סעיף ליקוי 35 (1) (ב). בענין זה יצויין כי החלטת הוועדה מדרג ראשון ניתנה במועד סמוך, ביום 29/8/12. יתרה מכך, הוועדה נשוא הערעור העניקה למערערת סעיף ליקוי מותאם 35 (1) א-ב. הוועדה לא נימקה מדוע העניקה למערערת סעיף ליקוי מותאם, ולא העניקה למערערת את סעיף הליקוי 35 (1) (ב) במלואו. עוד יצויין, כי הוועדה לעררים הפעילה את תקנה 15 ברבע, כפי שקבעה גם הוועדה מדרג ראשון. תקנה 15 הופעלה ע"י הוועדה מדרג ראשון לאחר דיון מעמיק, אשר כלל הפניית עניינה של המערערת לוועדת הרשות. תקנה 15 הופעלה לאור טענת המערערת כי כתוצאה מהפגיעה בברכיים היא אינה יכולה לעמוד על הרגליים במשך שמונה שעות, וכי הדבר גרם להפחתה בהיקף משרתה. בשים לב כי סעיף 35 הינו "סעיף סל", הדן ביכולת התפקודית ומידת ההשפעה על כושר הפעולה, ולאור טענת המערערת שהיקף משרתה הופחת כתוצאה מהפגיעה בברכים, מאחר ואינה יכולה לעמוד על הרגלים במשך שמונה שעות כבעבר; הרי שהוועדה מתבקשת לשקול בשנית את הנכות שהעניקה למערערת בגין הפגיעה בברכיים. ככל שהוועדה לא תשנה מקביעתה, תנמק מדוע אין להעניק למערערת את הסעיף ליקוי 35 (1) (ב) במלואו, אשר ניתן כאשר "קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות". 11. באשר לטענת המערערת כי נפל פגם משפטי באי התייחסות הוועדה למסמך הרפואי מאת ד"ר ליברמן מיום 27/10/11; מקבל אני את טענת המשיב כי אין מדובר בחוות דעת רפואית או במסמך רפואי מהותי הממליץ על סעיפי ליקוי. בהתאם להלכה הפסוקה, הוועדה אינה מחוייבת להתייחס לכל מסמך רפואי, ולפיכך טענת המערערת בענין זה נדחית. 12. כמו כן, לא מצאתי לנכון לקבל את טענת המערערת כי יש להחליף את הרכב הוועדה. מדובר בוועדה ראשונה, ואין בסיס להסקת מסקנה בדבר אי יכולת הוועדה להשתחרר מקביעותיה הקודמות. 13. משעניינה של המערערת מוחזר לוועדה, הוועדה תתיחס לממצאיה בדבר "קליקים" בביצוע הכיפוף בשתי הברכיים, וכן לממצא של רפיון של שתי הרצועות בשתי הברכיים, ותשקול באם יש להעניק אחוזי נכות בגין הממצאים הללו. הוועדה תזמן את המערערת ובא כוחה לדיון בפניה, ותאפשר להם לטעון את טענותיהם בנוגע לנכות בברכיים. הוועדה תנמק ותפרט את החלטתה באופן שבית הדין יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה. 14. לאור האמור לעיל, עניינה של המערערת יוחזר לוועדה כאמור בסעיפים 10 ו- 13 לעיל. 15. המשיב ישלם למערערת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 1,500 ₪, וזאת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן, יישא סכום זה ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 16. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שנתמנה לכך ע"י הנשיאה. רפואהנכותאחוזי נכותערעור