הועדה שגתה עת התייחסה לכל צלקת בנפרד, ולא שקלה את מכלול הצלקות יחדיו, וזאת בשים לב כי למערער חמש צלקות ברגל שמאל. בנסיבות אלו, על הוועדה היה להתייחס למספר הרב של הצלקות כעומדות בתנאי של צלקת מכערת. ג. הוועדה לא נתנה דעתה לאמור בחוות דעת פרופ' מן בנוגע לצלקת אחת העונה לקריטריון של צלקת מכאיבה באזור הברגים "היוצרים איזור רגיש של הפלטו לטרלי קידמי של הטיביה". ד. הוועדה טעתה עת שללה קשר סיבתי בין התאונה לפגיעה בברך ימין. הוועדה התעלמה מהאמור בחוות דעת פרופ' מן, כי הפגיעה בברך ימין נרשמה בדו"ח מד"א עם פינויו של המערער לבית החולים. הוועדה לא התייחסה להסבריו של פרופ' מן בחוות דעתו בנוגע לקשר הסיבתי בין התאונה לפגימה בברך ימין. 3. עיקר טענות ב"כ המשיב: א. לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. הוועדה התייחסה לתלונות המערער, וכן ערכה למערער בדיקה קלינית. ב. הוועדה התייחסה לחוות הדעת מאת פרופ' מן, וציינה כי ממצאיה שונים מממצאיו בעניין טווחי התנועות, ודי בכך על פי הפסיקה כדי להוות התייחסות עניינית ומנומקת. ג. בעניין ברך ימין, הוועדה שללה קשר סיבתי לתאונה, ונימקה החלטתה בכך שהכאבים הופיעו רק כעבור כחודש. בפני הוועדה לא עמד דו"ח של מד"א. דיון והכרעה: 4. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של ועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין. 5. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. ראה: עב"ל 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד' 213. היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות. 6. מעיון בפרוטוקול עולה, כי הוועדה בדקה את המערער ורשמה את ממצאיה כדלקמן: "בבדיקה נוירולוגית: נכנס עצמאית ללא עזרים בתבנית תקינה, עצבי פנים תקינים, אין רגישות מעל פרקי לסת תחתונה. מבחני קואורדינציה ויציבות, טונוס החזרים ותחושות תקינים. מעיון במכתב ד"ר אבו סלמה נוירולוג מ-19.9.12 מצוין כי לא נחבל ישירות בראש בתאונה, לא איבד הכרה. עבר CT מוח עקב כאבי ראש ללא ממצא, ממצאי בדיקה נוירולוגית תקינים מטופל ברוקסט + והופנה למעקב ובדיקת רופא עיניים אותה עבר ב- 27.9.12 אצל ד"ר מר יחיאל שלא מצא ממצא שיסביר את תלונותיו. מבחינה כירורגית - באספקט פנימי של קרסול שמאלית, צלקת באורך 4 ס"מ, לא היפרטרופית, לא רגישה, לא דביקה ולא מכערת. באספקט מדיאלי של השוק בסמוך לברך צלקת באורך 2 ס"מ שאינה בולטת, אינה רגישה ואינה מכערת. באספקט לטרלי של ברך שמאלית 2 צלקות. אחת באורך 4 ס"מ וצלקת נוספת באורך 5 ס"מ. הצלקות אינן רגישות ואינן מכערות. מבחינה אורטופדית - הליכה עם צליעה קלה על רגל שמאל, אין דלדול שרירים משמעותי בירכיים ובשוקיים. ברכיים - יישור מלא, כיפוף 135 מעלות דו"צ, אין יציבות קלה קדמית בברך ימין, רגישות בברך ימין פרפטלרי בצד ימין (פנימי) , ללא רגישות בסדק מפרקי פנימי, סימנים מינסקלים שליליים. בדיקה נוירווסקולרית תקינה". 7. בסיכום הדיון סיכמה הוועדה את מסקנותיה בהאי לישנא: "הוועדה מקבלת את הערר באופן חלקי לעניין כאבי הראש למרות העדר הממצאים הקליניים בבדיקות חוזרות, גם של הרופא הנוירולוגי המטפל, בהעדר סיפור של חבלת ראש ישירה בתאונה או איבוד הכרה, הוועדה לא מצאה תיעוד על כאבי ראש לפני התאונה, ומכיוון שלדבריו ממשיך לסבול מכאבי ראש גם היום, ןמטופל תרופתית ברוקסט, הוועדה קובעת נכות בשיעור 5% לפי סעיף 29 (6) (I -II) מותאם וזאת בהסתמך על העדר חבלה ישירה והעדר ממצאים קליניים. לעניין הצלקות - הוועדה קובעת כי מדובר בצלקות שאינן מכערות ואינן מכאיבות ולכן הנכות המתאימה היא 0% לפי סעיף 75 (1) (א). מבחינה אורטופדית: הוועדה דוחה את הערר ומשאירה החלטת וועדה מדרג I בעניין גובה הנכות בברך שמאל, נכות בשיעור 10% לפי סעיף 35 (1) (ב). מבחינת ברך ימין הוועדה דוחה קשר סיבתי כי לפי מסמכים רפואיים לא נפגע בברך ימין בתאונה הנדונה, וכאבים הופיעו רק חודש לאחר התאונה הנדונה. הממצא US של חשד לקרע בסהרון פנימי בברך ימין זה לא ממצא חד משמעי, כקרע בסהרון יכול להיות טראומטי או ניווני. וגם הממצא US אינו ממצא מדויק במקרים של פגיעה בברכיים. ולכן כשלעצמה לא מקנה אחוזי נכות . הוועדה עיינה בחוות דעת פרופ' מן מ-7.10.12, לא מקבלת מסקנותיו בעניין ברך שמאל כי ממצאי הוועדה שונים ממצאיו בעניין טווחי תנועות, וגם בעניין קשר סיבתי בין התאונה הנדונה לכאבי ברך ימין כפי שמפורט לעיל, הוועדה מסכימה עם ב"כ של התובע ואינה מקבלת את המלצת פרופ' מן לבקשתו. מסקנת הוועדה שונה ממסקנותיו". 8. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפרוטוקול הוועדה, שוכנעתי כי דין הערעור להתקבל, ואפרט. באשר לברך שמאל - הוועדה דחתה את הערר בעניין שיעור הנכות בברך שמאל, תוך שנימקה החלטתה כי ממצאיה שונים מממצאיו של פרופ' מן בעניין טווחי תנועות. הנמקה זו של הוועדה אינה ברורה דיה, שכן הוועדה לא פירטה בממצאיה בצורה ברורה את טווחי התנועות באופן שניתן להשוות ממצאיה לעומת הממצאים בחוות דעת פרופ' מן. יתרה מכך, הוועדה העניקה למערער את סעיף הליקוי 35 (1) (ב). ההגדרה המופיעה ברשימת הליקויים בסעיף זה הינה "קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות". הוועדה לא נימקה כדבעי מדוע אין להעניק למערער נכות לפי סעיף 35 (1) (ב'-ג') כפי שהמליץ פרופ' מן בחוות דעתו, ולא ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה של הוועדה בנושא זה. באשר לצלקות - מקבל אני את טענת ב"כ המערער, כי בנסיבות העניין שעה שלמערער חמש צלקות שונות ברגל שמאל, על הוועדה היה לשקול האם לאור מכלול הצלקות יחדיו יש כדי להעניק למערער אחוזי נכות בגין כיעור. כמו כן, על הוועדה להתייחס לאמור בחוות דעת פרופ' מן, כי בהתאם לממצאיו קיימת צלקת מכאיבה (באזור הבורג) צלקת אשר רגישה למגע ולניקוש קל. באשר לרגל ימין - הוועדה שללה קשר סיבתי, תוך שציינה כי הכאבים בברך ימין הופיעו רק כחודש לאחר התאונה. הוועדה הוסיפה בנוגע לממצא אולטרסאונד בדבר חשד לקרע בסהרון פנימי בברך ימין, כי זה יכול להיות טראומטי או ניווני, וכי הממצא אינו ממצא מדויק, ואינו מקנה אחוזי נכות. הוועדה לא התייחסה לתיעוד קיים מיום התאונה המפורט בדו"ח מד"א ואשר מצוין בחוות דעת פרופ' מן, וכן לא התייחסה להסבר שמסר פרופ' מן בחוות דעתו לגבי קיום קשר סיבתי בנסיבות הפציעה של המערער. 9. לאור האמור לעיל, יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שהוועדה תפעל כדלקמן: א. תתייחס התייחסות עניינית ומנומקת לחוות דעתו של פרופ' מן בנוגע לברך שמאל, ולאחוזי הנכות שהמליץ להעניק למערער בגין הפגימה בברך שמאל. הוועדה תתייחס לאמור בחוות הדעת לגבי קיום קשר סיבתי בין התאונה לפגימה בברך ימין. ב. הוועדה תשקול אם יש מקום להעניק למערער נכות בגין הצלקות, וזאת בשים לב לכך שאין המדובר בצלקת אחת, אלא בחמש צלקות שונות על גפה אחת. הוועדה תבחן האם בנסיבות אלו יש מקום להעניק נכות בשל צלקות מכערות, לרבות בדרך של התאמה. הוועדה תתייחס לאמור בחוות דעת פרופ' מן כי אחת מהצלקות הינה צלקת מכאיבה (באזור הבורג). ג. הוועדה תזמן את המערער וב"כ לדיון בפניה, ותאפשר להם לטעון את טענותיהם בנושאים הנ"ל. 10. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 2,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא סכום זה ריבית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 11. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. רפואהצלקתשאלות משפטיותועדה רפואית