דרגת נכות צמיתה בשיעור של 28%, ללא הפעלת תקנה 15. הערעור הינו לעניין אי הפעלתה של תקנה 15 בלבד. 2. המערער יליד 1952, נהג אוטובוס, נפגע ביום 3.10.2001 בתאונת עבודה. לאחר התאונה חזר המערער לעבוד אצל אותו מעביד אך לא כנהג אוטובוס, אלא, בתפקיד פקידותי. 3. ועדת רשות אשר התכנסה בעניינו של המערער עוד ביום 8.3.05 קבעה כי יש הצדקה להפעלת תקנה 15 ב- 1/4, תוך שציינה: "לאור העובדה כי איבד מקצועו מחד, אך חזר לאותו מעביד ולאור החלק היחסי של הנכות בפגימה הנוכחית. הפעלת התקנה לוקחת בחשבון אובדן מקצוע, רמת השתכרות וחזרה לאותו מעביד." 4. ועדת רשות באותו הרכב קבעה ביום 12.4.05 כי יש הצדקה להפעיל תקנה 15 ב- 1/2 וציינה: "איתי טיראן יליד 1952, נפגע - 3/10/2001 נהג במקצועו. בהמשך לועדת רשות מ- 8/3/05, ולאחר בדיקת הכנסות: ולאור העובדה כי הנ"ל איבד מקצועו, חזר לאותו מעביד וקיימת ירידת הכנסות של מעל 35%". 5. ועדה רפואית לעררים אשר דנה בעניינו של המערער ביום 8.7.12 חזרה וביקשה את המלצת ועדת הרשות לאחר שקבעה כי למערער 27.10% נכות החל מיום 4.4.02. 6. ועדת הרשות (באותו ההרכב שדן בעניינו של המערער בשנת 2005 כאמור לעיל) קבעה בישיבתה מיום 6.8.12, כי אין הצדקה להפעלת תקנה 15: "טיראן איתן נפגע ב- 3/10/10. הפגיעה בגב, עבד באגד ערב נכותו. המשיך לעבוד אצל אותו מעביד. בבדיקת הכנסות אין ירידה בהכנסות. הבדיקה נעשית משנת 2001". 7. לאחר שהתקבל דו"ח ועדת הרשות בועדה הרפואית לעררים, קבעה הועדה: "הועדה התרשמה מהפער בין ההחלטות השונות של הועדות שהתכנסו לעניין תקנה 15 (ועדות רשות) היות והפערים משמעותיים הועדה מבקשת התכנסות נוספת של ועדת הרשות אשר תתייחס לנושא אובדן ההכנסות תוך עיון בהחלטות קודמות של ועדת הרשות ובתלושי השכר שהציג בפני הועדה להשוואה עם נהג אוטובוס". 8. ועדת הרשות התכנסה שוב, לבקשת הועדה הרפואית לעררים, ובישיבתה מיום 18.10.2008 קבעה כי אין הצדקה להפעלת תקנה 15 וציינה: "ועדת רשות בדיונה ב- 6/8/2012 דנה בהפעלת תקנה 15, לאור השינוי בהנחיות לגבי תקנה 15 אשר בודקת שינוי במקצוע וירידה בהשתכרות במצטבר. ועכ' במידה ואדם חזר לעבודתו ואין פגיעה ברמת ההשתכרות אין עילה להפעלת תקנה 15. ולכן לא הופעלה התקנה". 9. העניין חזר לועדה הרפואית לעררים וזו, בישיבתה מיום 2.12.12, ביקשה לקבל שוב חוו"ד מועדת הרשות בנוגע לקשר בין שינוי המקצוע והפגיעה הפיזית. הועדה ציינה כי המערער ממשיך לנהוג ברכבו הפרטי ולדעתה האיסור לנהיגה באוטובוס נובע מהחלטת משטרת ישראל ולא עקב אי יכולתו הפיזית של המערער לנהוג באוטובוס. הועדה ביקשה את הבהרת ועדת הרשות בשאלה, מהו הגורם לשינוי המקצוע; הפגיעה הפיזית או החלטת המשטרה אשר אינה מתבססת על החלטה רפואית. 10. בישיבת ועדת רשות מיום 17.1.13, קבעה ועדת הרשות כי אין הצדקה להפעלת תקנה 15 וציינה: "עפ"י דו"ח ועדת רשות מ- 8.3.05 ומ- 12.4.05 נבדקה זכאותו לתקנה 15 לפי שני פרמטרים: 1. איבוד מקצוע 2. הכנסות ונמצא שעפ"י הדיווחים חזר לאותו מעביד אבל בתחום אחר, כמו כן היה צמצום בהכנסותיו, ולכן הופעלה תקנה 15. ב- 6.8.12 ועדת עררים ביקשה לדון בתקנה 15. יש לציין כי לאור השינויים ובהפעלת תקנה 15 יש להתייחס גם להכנסות וזאת במידה ואדם חזר לעבוד אצל אותו מעביד ולא נפגע שכרו, גם אם לא המשיך לעסוק באותו מקצוע. מאחר והתובע ממשיך לעבוד באגד (ואין ירידה בהכנסותיו) אינו זכאי להפעלת תקנה 15". 11. ועדה רפואית לעררים מיום 24.2.13 קבעה כי העובדה שהמערער הפסיק לנהוג באוטובוס אינה בגין הפגימה הנדונה וכי בבדיקה של ירידה בהכנסות- אין ירידה בהכנסות לפיכך, אין להפעיל תקנה 15. כנגד החלטתה זו של הועדה הוגש הערעור שבפני. עיקר טענות הצדדים 12. לטענת המערער, הועדה התעלמה מהפגמים החמורים שנפלו בהמלצת ועדת הרשות והימנעותה מלהתייחס לשאלות שהפנתה אליה הועדה לעניין הפערים המשמעותיים שבין המלצותיה, והמסמכים שהומצאו על ידי המערער. 13. עוד טוען ב"כ המערער, כי החלטתה של הועדה כי האיסור לנהוג באוטובוס נבע מהחלטת משטרה ולא עקב מגבלתו הפיזית של המערער אין לה על מה שתסמוך. המערער מפנה להחלטת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים מיום 8/5/03 ממנה עולה כי הרישיון לנהיגה על אוטובוס לא חודש מסיבה אורטופדית ועל החלטה זו הסתמך משרד הרישוי בהודעתו על אי חידוש רישיון לאוטובוס וטיולית מסיבה אורטופדית מיום 6/7/03. מוסיף וטוען ב"כ המערער כי וועדת הרשות אשר נתבקשה לדון בעניין זה, כלל לא התייחסה גם לכך. 14. לטענת ב"כ המשיב, לא נפל כל פגם בשיקול דעת הוועדה שהסתמכה גם על המלצות וועדת הרשות. הועדה בדקה ומצאה שאין ירידה בהכנסות. לעניין הסיבה בגינה לא חודש רישיון הנהיגה על אוטובוס למערער, הרי שהועדה אינה כפופה להחלטת הוועדה לבטיחות בדרכים בשאלת כשירותו הרפואית של המערער לנהיגה על אוטובוס ולפיכך לא נפל פגם בהחלטתה שניתנה על בסיס שיקול דעתה הרפואי-מקצועי. הכרעה 15. הלכה פסוקה היא כי "לשונה של תקנה 16-א מחייבת היוועצות עם ועדת רשות כל אימת שנקבעת נכות רפואית העולה על 20%, בין אם דעתה של הועדה כי יש להגדיל את הנכות ובין אם לאו" (דב"ע נג/01-25, פד"ע כז' עמ' 70, ראה לענין זה עיקרי הלכות כמצוטט בספרו המנחה של כב' הנשיא מ. גולדברג "עוקדן הבטחון הסוציאלי" כרך ראשון עמ' 212). 16. עיון בפרוטוקולים של ועדת הרשות ובפרוטוקולים של הועדה הרפואית לעררים מעלה כי ועדת הרשות נמנעה ממתן מענה לשאלות שהופנו אליה על ידי הועדה הרפואית לעררים. 17. הועדה הרפואית ביקשה מועדת הרשות להסביר את הפערים בין קביעותיה בישיבותיה מיום 8.3.05 ומיום 12.4.05, שם קבעה כי קיימת ירידה בהכנסות של למעלה מ- 35%, לקביעותיה המאוחרות יותר כי אין ירידה בהכנסות (ובמיוחד משקבעה כי הבדיקה נעשתה משנת 2001). ועדת הרשות התעלמה למעשה מדרישת הועדה הרפואית ולא הבהירה את קביעותיה בעניין זה אלא חזרה על קביעתה כי אין ירידה בהכנסות. 18. זאת ועוד. ועדת הרשות התבקשה לתת את הבהרתה בשאלה, מהו הגורם לשינוי המקצוע של המערער; הפגיעה הפיזית או החלטת המשטרה אשר אינה מתבססת על החלטה רפואית (פרוטוקול מיום 2/12/12). גם לשאלה זו לא התייחסה ועדת הרשות אלא אך ציינה כי לאור השינויים בהפעלת תקנה 15 יש להתחשב גם בהכנסות כך, שבמידה ואדם חזר לעבודתו אך בתפקיד אחר, אולם לא נפגע שכרו, אין מקום להפעלת התקנה (פרוטוקול 17/1/13). 19. נוסח הוראת תקנה 15(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, כפי שהיה בעבר (ונכון למועד הפגיעה, היה כדלקמן: "(ב) הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו או כאשר לדעתה הנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו." הוראה זו תוקנה בשנת 2000, במסגרת תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגע עבודה) (תיקון) תש"ס-2000 (ק"ת תקנות 6026 עמ' 412, להלן- תיקון תש"ס) ונוסחה הוא כדלקמן: " (ב) הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו." 20. הנה כי כן, בעוד שלפני תיקון התקנה די היה באחד משני התנאים שבתקנה 15(ב) לצורך הפעלתה, לאחר התיקון נדרש כי יתקיימו שני התנאים במצטבר. ואולם, השינויים שחלו בתקנה 15 אין בהם כדי להבהיר את השינויים בהחלטותיה של ועדת רשות לעניין הירידה בהכנסות ואין בהם כדי להצדיק התעלמות ועדת הרשות מבקשת הועדה לעררים להביע עמדתה בסוגייה הקשורה לאבדן מקצועו של המערער כנהג אוטובוס. 21. משפנתה הועדה לעררים לועדת הרשות כמתחייב בתקנות, ומשביקשה התייחסותה לשני העניינים שפורטו לעיל ולא נענתה, היה עליה להשיב את בקשותיה לועדת הרשות לשם קבלת התשובות לשאלות שהופנו אליה. משלא עשתה כן, נפל בהחלטתה פגם משפטי. נכון לעת הזו עדיין אין בפנינו הסבר לתמיהה שהעלתה הועדה הרפואית כיצד יש ליישב את הקביעות השונות של ועדת הרשות לעניין הירידה בהכנסות וכיצד ועל יסוד אילו נתונים הגיעה ועדת הרשות למסקנתה כי אין ירידה כזו. 22. אשר על כן, הערעור מתקבל. עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתדון מחדש בהפעלת תקנה 15. הועדה לעררים תבחן את הסיבה לשלילת רישיון הנהיגה באוטובוס תוך התייחסות מפורשת להחלטת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים מיום 8/5/03 והודעת משרד הרישוי על אי חידוש רישיון לאוטובוס וטיולית מסיבה אורטופדית מיום 6/7/03. הועדה הרפואית תתייעץ עם ועדת רשות בהרכב אחר, אליה יומצא כל החומר שהוגש ע"י המערער ובא כוחו, כולל החלטת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים מיום 8/5/03 והודעת משרד הרישוי מיום 6/7/03. בפני ועדת הרשות החדשה לא יונחו המלצות ועדת הרשות הקודמת. 23. הועדה הרפואית לעררים תאפשר למערער ולבא כוחו להופיע בפניה ולהגיב על המלצת ועדת הרשות החדשה לכשתינתן, וזאת טרם תחליט הועדה הרפואית לעררים בעניין הפעלת או אי הפעלת תקנה 15 בעניינו. החלטת הועדה תהיה מפורטת ומנומקת. 24. המשיב ישלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ תוך 30 יום. תקנה 15 (ביטוח לאומי)נכות צמיתהנכות