טיעוני המערער: טעתה הוועדה בקביעתה, כי בדיקת שתי הברכיים הייתה זהה, שכן עפ"י הבדיקה הקלינית שנערכה למערער, המצב בברך ימין שונה מזה שבשמאל. ב. טעתה הוועדה משלא פירטה את הבדיקה שנערכה בברך שמאל. ג. טעתה הוועדה עת קבעה כי מדובר במחלה שחיקתית, שכן המצב בשתי הברכיים איננו זהה. ד. טעתה הוועדה בקביעתה כי השינויים כולל הקרע במיניסיקוס המדיאלי, אינם תוצאה ישירה של התאונה, משעניין זה כבר נידון בעבר ע"י וועדה רפואית ואף ניתנו פסקי דין שלפיהם הוחזר עניינו של המערער לוועדה בשל שלילת הקשר הסיבתי, עד שבתאריך 23.9.09 קבעה הוועדה את שקבעה. בהקשר זה, ב"כ המערער הפנתה לאמור בפסק הדין בתיק ב"ל 2012/08. ה. טעתה הוועדה עת לא התייחסה לערר אשר היה מונח בפניה ובכך לא התייחסה לכלל טענותיו של המערער. 4. להלן עיקר טיעוני ב"כ המשיב: א. פסק הדין שניתן בתיק ב"ל 2012/08, התייחס לצורך שהוועדה תסביר את קביעתה לעניין הקשר הסיבתי, אך הוא אינו קובע דבר לעניין מצב קודם, לכן לא נקבע בשום מקום כי הקרע, ככל שקיים, הינו כתוצאה מהתאונה אם לאו. ב. הוועדה הקודמת לא קבעה למערער אחוזי נכות, משכך לא היה צורך לבחון את קיומו של הקשר הסיבתי. ג. בפני הוועדה הונח הערר אשר הפנה לממצאים רפואיים לצורך קביעת אחוזי נכות ולא מעבר לכך. ד. הוועדה התייחסה לאמור בערר ודחתה את טענות המערער. ה. יחד עם זאת, הודיע ב"כ המשיב כי הוא מסכים כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה, על מנת שתפעל כדלקמן: "(א) תנמק את קביעתה כי "השינויים האלו כולל "הקרע במיניסקוס מדיאלי" אינם תוצאה ישירה של התאונה. על הוועדה להסביר את קביעתה בצורה מפורטת וברורה. על הוועדה לנמק את קביעתה תוך שהיא מעיינת בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 25.8.10 ובקביעותיה. (ב) בקביעתה, על הוועדה לערוך חשבון עובר ושב מפורט, תוך שהיא קובעת מהו אחוז הנכות של המערער נכון ליום בדיקתה ולאחר מכן לעבור לשלב של ייחוס הנכות לתאונה או למחלה באופן מלא או חלקי". 5. החלטת הוועדה - דיון ומסקנות: א. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי למערער נערכה בדיקה קלינית, נבדקו היקפי שרירי הירכיים, כמו גם טווחי התנועות של הברכיים. הוועדה ציינה כי אותה בדיקה אף בוצעה בברך שמאל. הוועדה הוסיפה כי בדיקת הברך כיום מתאימה למחלה שחיקתית קלה, דומה בין שתי הברכיים ללא בעיה תפקודית. אומנם, הוועדה מצאה שוני מבחינת היקפי הירכיים, אך בכל הקשור לבדיקה הקלינית, נמצאו ממצאים דומים, ולכן לא מצאתי כי נפל פגם בקביעת הוועדה בהקשר זה. טענת המערער, לפיהן כביכול אין מדובר במחלה שחיקתית מאחר והמצב בין שתי הברכיים אינו זהה, הינה טענה רפואית, המצויה בתחום שיקול דעתה הרפואי והמקצועי של הוועדה. ב. באשר לשלילת הקשר הסיבתי, לאחר שעיינתי בפסקי הדין שניתנו בעניינו של המערער בעבר, מצאתי כי לא ניתן לקבוע שהוועדה חרגה מסמכותה עת קבעה שהקרע במיניסקוס המדיאלי כולל השינויים בברך אינם תוצאה ישירה של התאונה. אומנם עניין הקשר הסיבתי עלה בעבר, אך יחד עם זאת בשים לב להחלטת הוועדה מיום 23.9.09, אשר קבעה למערער 0% נכות, לא מצאתי כי קיימת סיבה המונעת מהוועדה להפעיל סמכותה ולשלול קיומו של הקשר הסיבתי. יחד עם זאת, כפי שניתן לראות בפרוטוקול, הוועדה ציינה כי השינויים אותם היא מצאה לרבות הקרע במיניסקוס המדיאלי, אינם תוצאה ישירה של התאונה הנדונה, כך שאין בקביעתה כלשונה כדי להוות שלילה מוחלטת של קיומו של הקשר הסיבתי. לפיכך מוצאת אני כי יהא זה נכון בהקשר זה, להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בכדי שתנמק את קביעתה ותבהיר אם אין הצדקה לקבוע למערער אחוזי נכות בגין הקרע במיניסקוס, ולו על דרך שיוכו באופן חלקי לתאונה. ג. באשר לטענת המערער לפיה הוועדה לא התייחסה ערר, יש לציין כי הערר כלל טיעונים רפואיים אשר נבחנו ע"י הוועדה, שכאמור ערכה למערער בדיקה קלינית בעצמה. משכך לא מצאתי כי נפל, בהקשר זה, פגם המצדיק את התערבות בית הדין. ד. המשיב הודיע כאמור כי הינו מסכים להחזיר את עניינו של המערער לוועדה לא רק כדי שתנמק את קביעתה, אלא אף הסכים שהוועדה תערוך חשבון עובר ושב כפי שמתחייב מהפסיקה וזאת לאחר שתעיין בפרוטוקול מיום 25.8.10. 6. לסיכום: לאור כל האמור לעיל, עניינו של המערער יוחזר לוועדה באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן: א. תנמק את קביעתה כי "השינויים האלו כולל הקרע במיניסקוס מדיאלי" אינם תוצאה ישירה של התאונה. על הוועדה להסביר את קביעתה בצורה מנומקת וברורה. על הוועדה לנמק את קביעתה תוך שהיא מעיינת בפרוטוקול הוועדה הרפואית מיום 28.8.10, ובקביעותיה. הוועדה תסביר מדוע אין מקום לקבוע למערער אחוזי נכות בגין הקרע במיניסקוס. ב. בקביעתה של הוועדה, יש לערוך חשבון עובר ושב מפורט, תוך שהיא קובעת מה הוא אחוז הנכות של המערער נכון ליום בדיקתה, ולאחר מכן לעבור לשלב של ייחוס הנכות לתאונה, או למחלה באופן מלא או חלקי. בנסיבות העניין ובשים לב להסכמות ב"כ המשיב, על המשיב לשלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום אחרת סך זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל. 7. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. ברכייםרפואהועדה רפואית