האם ממצא מנינגוימה צריך לזכות באחוזי נכות ? נוירולוג הועדה, בדבריו לב"כ המערער במועד הופעתה בפני הועדה וכעולה מפרוטוקול הדיון היה בדעה משפטית כי אין ביכולתו ליתן אחוזי נכות עבור גילוי המנינגיומה ועליו לקבוע אחוזי נכות רק ביחס לסימפטומים חיצוניים. העמדה המשפטית (בניגוד לעמדה רפואית) של הועדה הינה שעבור עצם גילוי המנינגיומה לא מגיעים אחוזי נכות למערער והועדה יוצאת ידי חובתה במתן אחוזים לנכות המשנית בלבד (כאבי הראש, השינויים בשלמות הרקמה והצטלקות). הועדה טועה בקביעתה על פיה אין להתייחס אל המנינגיומה כמחלה ממאירה ואף טעתה בחוסר התבוננות אל המנינגיומה כמנינגיומה ברמיסיה המזכה באחוזי נכות. כמו כן שגתה הוועדה באי חובה או זכות, לקבוע אחוזי נכות בגין גידול מח שפיר. הועדה טועה בכך שאינה רואה עצמה מוסמכת לקבוע אחוזי נכות מותאמים לאחוזים הקבועים בתקנות. מצבו הרפואי של המערער איננו רק סבל מכאבי ראש, שינויים ברקמה והצטלקות, המערער נאלץ לעבור מעת לעת בדיקות MRI ובדיקות נוספות. עוד נטען כי פסיקת אחוזי הנכות אינם מבטאים את הסבל של המערער והבדיקות התקופתיות אותן הוא עובר. טענות המשיבה- המערער העלה בפני הועדה טענתו בדבר הצורך בשימוש בסעיף מותאם- מחלה ברמיסיה, ואילו הועדה שקלה נימקה ודחתה טענה זו בהחלטתה מיום 17.1.13. קביעת הועדה לעניין אחוזי הליקוי הינה בגדר עניין רפואי גרידא. התאמת סעיפים למצב רפואי הינה החלטה רפואית המסורה לוועדה מכח תקנה 14 לתקנות, ואינה מהווה החלטה משפטית. בבסיס התקנות קיימת קביעה כי נכות ניתנת בעבור הגבלה או ליקוי בתפקוד גופני, נפשי, חברתי או תעסוקתי ולא קיימת נכות עבור עצם "קיום המחלה" בלבד, אף לא במסגרת סעיף 1(3)(א) לתוספת לתקנות "מחלה ברמיסיה" עליו מנסה המערער להבנות. סעיף 1(3) (א) לתוספת לתקנות מיועד בהגדרתו ללימפומה ממאירה. במצב של רמיסיה, ניתן יהיה לפסוק על פי סעיף זה נכות בהתאם לס"ק (א) כאשר יש רמיסיה אשר מגיעה לפגיעה בתפקוד באופן שהחולה מסוגל לעבוד חלקית בלבד או על פי ס"ק (ב) מצב חריף עם סימנים כלליים כמו חום, חולשה כללית, אנמיניה וכדומה. מכאן שלא ניתן לפסוק על פי סעיף זה במקום שלא מדובר בלימפומה ממאירה (למעט החלטה לפי תקנה 14 לתקנות) או במקרה בו אין כלל פגיעה תפקודית כמפורט בסעיף. מצבו של המערער אינו בגדר תקנה 14 לתקנות שכן בכל הנוגע לגידול של המערער, ישנו סעיף ספציפי המתייחס למצבו הרפואי ומהווה את המסגרת הנכונה להתייחסות והוא סעיף 21 לתוספת לתקנות. בנסיבות אלה סעיף 14 לתקנות כלל איננו חל. אשר לטענה כי המחלה עלולה לחזור ולהחמיר, למצב זה קבע המחוקק מנגנון של בקשת החמרה בהתאם למצב חדש שנוצר. לסיום נטען כי ניתנה החלטה מפורשת בהתייחס לטענת המערער בדבר התאמת "מחלה ברמיסיה" אשר שללה טענות המערער בעניין זה. כמו כן כל המסמכים אשר עמדו בפני הוועדה פורטו בכתב התשובה. דיון והכרעה- סעיף 9 לחוק לפיצויי נפגעי גזזת התשנ"ד- 1994 קובע כי - "(א) השר ימנה ועדה רפואית שחבריה יהיו שלושה רופאים בעלי תואר מומחה בתחומים הנוגעים לענין העומד לדיון. הועדה הרפואית תדון ותקבע - (1) אם לקה התובע או האדם שמכוחו מוגשת תביעת השאירים במחלה; (2) את אחוזי הנכות של התובע הנובעים מהמחלה שבה לקה; אחוזי הנכות ייקבעו לפי מבחנים ובהתאם לעקרונות שנקבעו לפי סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי; השר רשאי לקבוע בתקנות מבחנים ועקרונות נוספים לענין זה"; בהתאם לסעיף 9(א)(2) לחוק, הועדה הרפואית קוצבת את אחוזי הנכות הנובעים מהמחלה בה לקה המערער וזאת בהתאם למבחנים והעקרונות כפי שנקבעו בסעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי. 18. לאחר שמצאה הוועדה כי התובע לקה במחלה על פי החוק, עליה לקבוע אחוזי ליקוי בהתאם לתקנות. התקנות מפנות לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז- 1957 ואילו התוספת לתקנות מונה את סוגי הליקויים ולצדם אחוז הליקוי אשר יש להעניק בגין כל ליקוי (להלן- התוספת לתקנות). הועדה אמנם קובעת את סעיף הליקוי אך אחוזי הליקוי מוענקים על פי אחוזי הליקוי הקבועים לגבי כל ליקוי וליקוי. הוועדה נעדרת סמכות לבחור באחוזי ליקוי שונים מאלה הקבועים בתקנות. 19. סעיף 21 לתוספת לתקנות שכותרתו "גידולים" קובע כדלקמן - "גידולים ממאירים ושפירים אחוזי הנכות ייקבעו בהתאם לפגימות באברים ובמערכות-הגוף השונים". עינינו הרואות כי בהתאם להוראת התקנות, היות נפגע במצב שלאחר כריתת מנינגיומה אין בו די כדי להקנות אחוזי נכות. אחוזי הנכות יקבעו בהתאם לפגיעות באברים ובמערכות הגוף השונים (כפי שנעשה במקרה זה). לשון אחרת- לוועדה אין פררוגטיבה לקבוע אחוזי נכות אלא בהתאם לפגימה הרלוונטית ובהתאם לקבוע בתוספת לתקנות. בעניינינו קיים סעיף ספציפי המתייחס למצבו הרפואי של המערער ומהווה את המסגרת הנכונה להתייחסות הועדה. 20. עוד טענה ב"כ המערער כי יש להעניק למערער אחוזי נכות במסגרת הליך של התאמה, ובהתאמה לסעיף שעניינו בלימפומה ממאירה ברמיסיה- סעיף 1(3)(א) לתוספת לתקנות. טענה זו העלתה ב"כ המערער כבר בפני ועדת הערר ביום 17.1.13 והדבר אף קיבל ביטוי בפרוטוקול הועדה כדלקמן- "מעבר לכך טענה עורכת הדין כי יש להתייחס למנינגיומה בהתאמה לסעיף המתייחס ללימפומה ממאירה ברמסיה. הועדה אינה מוצאת לנכון להתייחס אל המנינגומה כאל מחלה ממארת בנסיבות הקיימות. וגורסת כי הנכות המשנית לתהליך נובעת מכאבי ראש שניתן לייחס לו ולשינויים בשלמות הריקמה וההצטלקות בעקבות הניתוח". 21. תקנה 14 לתקנות קובעת כדלקמן - "(א) דרגת נכות של נפגע לגבי ליקוי שלא פורט בתוספת, תיקבע לפי האחוז הקבוע לצד פגימה אשר לדעת הועדה דומה לליקוי הנפגע. (ב) החליטה הועדה שלא ניתן לקבוע דרגת נכות כאמור בתקנת משנה (א) - תקבע, על פי שיקול דעתה, את אחוזי הנכות בהתחשב במבחנים שנקבעו בתוספת לגבי אותו איבר או אותה מערכת, ובהתחשב בסוג הפגימה ובהגבלה שגרמה לנפגע". 22. הנה כי כן, התקנה מוסרת בידי הועדה הרפואית את שיקול הדעת לבצע התאמה במידת הצורך כאשר הליקוי בתוספת דומה לליקוי הנפגע. עם זאת, התאמת סעיפים למצב רפואי הינה החלטה המסורה לשיקול דעתה הבלעדי של הועדה, ואין מדובר בהחלטה משפטית (כפי שנטען ע"י המערער), וודאי שאין מקום לטענה כי מקום בו הועדה בחרה שלא לנקוט בדרך זו יש בקביעתה פגם משפטי היורד לשורשו של עניין, אשר יש בו כדי להוביל להשבת עניינו של המערער לוועדה הרפואית. 23. עוד אציין כי "הרשות" לבצע התאמה מכח תקנה 14 ניתנה לוועדה הרפואית בלבד. כמו כן, התאמת ליקוי הינה עניין רפואי גרידא ושיקול הדעת לביצוע ההתאמה הינו רק מקום בו הליקוי אינו נכלל ברשימת הליקויים. בנסיבות מקרה זה החלטת הועדה הייתה מנומקת כדבעי באופן שניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה לפיכך, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתה . 24. טרם סיום אוסיף כי המערער ביקש לפסוק אחוזי נכות עבור עצם גילוי המנינגיומה בדרך של התאמה ובהתאם לסעיף 1(3)(א) לתוספת לתקנות המצויה בסעיף "בלוטות הלימפה" , הקובעת כדלקמן- "למפומה ממאירה malignant lymphoma (כולל הודג'קין, למפוסרקומה וכו') א. במצב של רמיסיה (remissio) עם או בלי טיפול, מסוגל לעבודה חלקית 50%"... מלשון הסעיף עולה אפוא כי לא ניתן לפסוק אחוזי נכות מכוחו מקום שאין מדובר בלימפומה ממאירה, אלא עפ"י תקנה 14. משהועדה הבהירה מדוע אינה מיישמת במקרה זה את תקנה 14 ומשקביעתה נהירה ומנומקת - אין מקום להתערב בהחלטתה או להורות על השבת עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר. 25. עוד אציין כי לא ראיתי לקבל את טענת המערער אשר הועלתה לראשונה בתגובה לתשובה , לפיה סעיף 21 לתוספת לתקנות אינו מונע שימוש בתקנה 14. יוער כי מדובר בטענה אשר הועלתה לראשונה בתגובה. לגופו של עניין, השאלה מדוע אין מקום במקרה דנן להפעיל את מנגנון ההתאמה בתקנה 14 הינה קביעה רפואית שכאמור נומקה כדבעי על ידי הועדה הרפואית. כמו כן, סעיף 21 לתוספת לתקנות עומד בפני עצמו והקביעות בו הינן עצמאיות, על אף שאין חולק כי קיימת אפשרות להפעלת מנגנון ההתאמה במקרים המתאימים לכך, על פי שיקול דעתה הרפואי של הועדה בכל עניין ועניין. המקרה דנן כפי שנקבע ע"י הועדה הרפואית אינו נמנה עם אותם מקרים. הועדה סברה כי מבחינה רפואית ובנסיבות הקיימות אין להתייחס אל המנינגיומה כאל מחלת ממאירה על כן לא מצאה להפעיל את מנגנון ההתאמה. 26. אשר לטענת המערער כי יש ליישם בענייננו את פסק הדין בתיק בר"ע (ארצי) 55078-11-11 (להלן- עניין חסון) , יובהר כי ענייננו שונה מעניין חסון ובמקרה דנן הטענה בדבר הצורך בשימוש בסעיף מותאם - "מחלה ברמיסיה" , הועלתה בפני הועדה אשר לאחר שהפעילה את שיקול דעתה, דחתה את הטענה ונימקה את קביעתה. כמו כן, כפי שכבר נאמר לעיל, מדובר בעניין רפואי גרידא ואין מקום ללמוד "גזירה שווה" ממקרה אחד למשנהו וזאת אף מבלי להידרש לעניינים הרפואיים בפרשת חסון. בנוסף, לא מצאתי לקבל את הבקשה להורות למדינה לחשוף במסגרת הליך זה (ערעור על החלטת ועדה רפואית) , מקרים בהם ועדות רפואיות העניקו אחוזי נכות עבור עצם קיומו של גידול. 27. בהתייחס לטענות המערער בדבר "החמרת המחלה"- ככל שאכן סבור המערער כי חלה החמרה במצבו הרפואי, פתוחה הדרך בפניו לפנות בבקשה לדיון מחדש על דרך החמרה בהתאם לתקנה 36 לתקנות. 28. משלא נמצאה טעות משפטית בהחלטת הועדה- הערעור נדחה. אין צו להוצאות. אחוזי נכותשאלות משפטיותנכות