שבר בירך ימין - ניתוח לקיבוע באמצעות מסמור תוך לשדי

למערערת היה שבר בירך ימין והיא עברה ניתוח לקיבועו באמצעות מסמור תוך לשדי ביום 6.2.2013 התכנסה הוועדה לדון בעניינה של המערערת. הוועדה שמעה את תלונות המערערת ובא כוחה וקבעה כך: ".... הועדה עיינה במכתב של ד"ר קונסטנטינו אורטופד מ-6.5.12 מתאר מצב לאחר שבר של עצם הירך מימין שקובע במסמור תוך לשדי אשר מחובר. מתאר הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני וירך ימין אך לא מצוין חסר נוירולוגי שורשי כלשהו". הוועדה ביצעה בדיקה אורתופדית של המערערת ופירטה את ממצאיה בפרוטוקול. בסיום הבדיקה האורתופדים קבעה הוועדה כי "אורך הרגליים שווה. רוטציה תקינה". בנוסף ביצעה הוועדה בדיקה נוירולוגית של המערערת ופירטה את ממצאיה בפרוטוקול. בסיום הבדיקה הנוירולוגית קבעה הוועדה כך: "התנגדות אקטיבית להנעת גפה ימנית תחתונה. לדבריה עקב כאבים. לפיכך גם שיתוף פעולה בבדיקת רגל ימין מוגבל אולם ניתן להפיק את כוח השרירים המצויין בטבלה. החזרי פיקה הופקו סימטריים ותקינים. החזרי אכילס חסרים דו צדדי. תגובות פלנטריות פלקסוריות". לסיכום קבעה הוועדה כי "מבחינה נוירולוגית מדובר בשיתוק חלקי של שוק 1. הממצאים אינם ניתנים ליישום. מבחינה אורטופדית לא ניתן ליישם את הממצאים". על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. טענות הצדדים המערער טען כי הוועדה שגתה בכך שלא התאימה למערערת נכות עבור פגיעתה בירך ימין ולא קבעה לה נכות בגין ההגבלה בתנועות הירך. עוד נטען כי טעתה הוועדה בכך שלא התאימה למערערת נכות בגין הפרעה בתחושה בגפה הימנית. המערערת הוסיפה וטענה כי היה על הוועדה להזהירה מפני המשמעות של שיתוף פעולה חלקי ולא לקבוע ממצאים על סמך בדיקה חלקית. עוד נטען כי הוועדה לא בחנה אם למערערת כוויצה כיפופית, אשר נדרשת לבחינת ליקוי ו(א)(1) ברשימת הליקויים. המערערת הוסיפה כי הוועדה מצאה שקיים שיתוק חלקי וכן הגבלה בתנועת הסיבוב הפנימי ולכן לא ברור מדוע לא נקבעה נכות על יסוד ממצאים אלה. בנסיבות אלה, ביקשה המערערת כי עניינה יושב לוועדה לדיון נוסף. מנגד טען המשיב כי לא נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה. הכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות, כמפורט להלן. כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לערערים בשאלות משפטיות בלבד. כמו כן, בהתאם לסעיף 14 לתוספת השנייה של הסכם הניידות רשאית הוועדה לעררים לשנות, לאשר או לבטל את החלטה הועדה המחוזית לעררים ואין כל מגבלה על שיקול דעתה של הועדה לעררים. אוסיף כי בהתאם להלכה אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה. בעניין לביא נפסק בנוגע לחובת ההנמקה כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק". הוועדה ביצעה למערערת בדיקה אורטופדית ופירטה את ממצאיה. מעיון בבדיקה האורתופדית עולה כי לא קיים שוני בתנועות המפרקים של רגלי המערערת וכי בשתי הרגליים טווח התנועות זהה. בנסיבות אלה קבעה הוועדה כי מבחינה אורתופדית לא ניתן ליישם את הממצאים במסגרת פריטי הליקוי שבהסכם הניידות. קביעת הוועדה היא קביעה רפואית מובהקת הנמצאת בתחום סמכותה הבלעדי. בנוסף, הוועדה ביצעה בדיקה נוירולוגית של המערערת ומצאה כי הכוח הגס של המערערת בשלושה שרירים הוא "5", בשני שרירים הוא "4" ובשני שרירים הוא "3 - 4". בנסיבות אלה קבעה הוועדה כי קיים שיתוק חלקי של שוק ימין. עם זאת, קבעה הוועדה כי אף ממצאים אלה אינם ניתנים ליישום במסגרת פריטי הליקוי שבהסכם הניידות. גם קביעה זו של הוועדה היא קביעה רפואית שאין לבית הדין את הכלים או הסמכות להתערב בה. לעניין טענת המערערת לפיה הוועדה לא הזהירה אותה מפני המשמעות של שיתוף פעולה חלקי אציין כי לא מצאתי שיש ממש בטענה זו. הוועדה אמנם ציינה בסיכום הבדיקה הנוירולוגית כי המערערת התנגדה באופן אקטיבי להנעת הגפה הימנית התחתונה אולם הוועדה לא זקפה עניין זה לחובתה של המערערת. הוועדה קבעה במפורש כי למרות שיתוף הפעולה החלקי של המערערת הופק הכוח הגס שפורט בממצאי בדיקת השרירים (סעיף ד.1 לפרוטוקול הוועדה). בנסיבות אלה, משעלה בידי הוועדה להשלים את הבדיקה הנוירולוגית חרף ההתנגדות האקטיבית של המערערת ומשהוועדה לא זקפה עניין זה לחובתה של המערערת, לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בכך שהוועדה לא הזהירה את המערערת מפני המשמעות של שיתוף פעולה חלקי. לעניין טענת המערערת לפיה הוועדה לא בדקה אם קיימת כוויצה כיפופית הנדרשת לבחינת פריט ליקוי ו(א)(1), אציין כי דינה להידחות משתי סיבות: האחת, מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה סימנה את הסימון "-" ליד "כוויצה כיפופית" הן בנוגע לרגל ימין והן בנוגע לרגל שמאל. עובדה זו מצביעה על כך שהוועדה בדקה אם יש למערערת 'כוויצה כיפופית' אולם לא מצאה ממצא שכזה. השנייה, מנוסח פריט ליקוי א(1) עולה כי לא די בקיומה של 'כוויצה כיפופית' (הגבלה באכסטנזיה) העולה כל 30 מעלות לצורך קביעת נכות אלא יש צורך בנוסף שהתנועתיות במפרק הירך (אבוקציה או אדוקציה או רוטציה) תהיה פחות מ-20 מעלות. במקרה דנן, הוועדה לא מצאה כי למערערת טווח תנועות קטן מ-20 מעלות במפרק הירך (טווח התנועות המינימאלי שנמצא היה 20 מעלות). כלומר, גם אם הוועדה הייתה מוצאת כי למערערת "כוויצה כיפופית" העולה על 30 מעלות לא היה בכך כדי להועיל למערערת משאינה עומדת ביתר התנאים הקבועים בפריט ליקוי 1(א)(1) להסכם הניידות. מן המקובץ עולה כי לא נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה אשר בדקה את המערערת, פירטה את ממצאי הבדיקות הקליניות בפרוטוקול ובחנה אם ניתן ליישם את הממצאים במסגרת פריטי הליקוי שבהסכם הניידות. קביעות הוועדה לפיה הממצאים אינם ניתנים ליישום הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות במסגרת סמכותה הבלעדי של הוועדה ואין לבית הדין את הכלים או הסמכות להתערב בהן. סוף דבר הערעור נדחה. משמדובר בערעור בתחום הסוציאלי - אין צו להוצאות. על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. ירךשברניתוח