לטענת המערער הוועדה לא העניקה משקל ראוי לעובדה שהוא נזקק למקל הליכה, וכן לעובדה שיד שמאל היא ידו הדומיננטית. 3. המשיב טען, כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. נטען כי בדו"ח הערכת תלות ציינה האחות שהמערער אחז במקל אולם נקבע שהוא מתהלך באופן חופשי. אשר לטענות בדבר הגבלה ביד, נטען כי האחות ערכה בדיקה יסודית, קבעה שהמערער זקוק לסיוע קל בהלבשה, אכילה ורחצה, אולם אין באמור כדי להקנות לו זכאות לקצבת שירותים מיוחדים. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995). 5. הזכאות לקצבה לשירותים מיוחדים ושיעורה מותנים בכך שהנכה תלוי בעזרת הזולת בביצוע רוב או כל פעולות היום יום והקשור בהן, ברוב או בכל שעות היממה, או הזקוק להשגחה מתמדת (תקנה 2 ו- 3 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים), התשל"ט-1978) ("התקנות"). "פעולות יום יום", אשר בקשר אליהן ניתנת קצבה לשירותים מיוחדים, מוגדרות בתקנה 1 לתקנות והן כוללות חמש פעולות וכן הקשור בהן: לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה וניידות עצמאית בתוך הבית. "השגחה" מוגדרת בתקנה 1 כהשגחה או פיקוח על הנכה למניעת סכנה לעצמו ולאחרים. תפקידה של ועדת עררים לשירותים מיוחדים לבדוק את מידת התלות של העורר בעזרת הזולת, הצורך בהשגחה על העורר והתקופה שבה העורר תלוי בעזרת הזולת או זקוק להשגחה. יש להעריך כל מקרה בפני עצמו תוך בדיקת תפקודו של הנכה על פי יכולתו בביצוע פעולות היום יום. 6. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה: א. הוועדה התכנסה ביום 13/12/12, שמעה ורשמה את תלונות המערער, אשר התלונן על כאבים עזים ברגל. לדבריו הוא לא יכול ללכת ונעזר במקל הליכה. מאחר שהמערער הגיע לדיון בפני הוועדה ישוב בכיסא גלגלים, ציינה הוועדה כי "התמונה התפקודית מאוד לא ברורה", וביקשה לערוך ביקור בית של אחות ללא תיאום מראש. ב. ביום 31/1/13 שבה הוועדה והתכנסה, לאחר שעיינה בדו"ח הערכה תפקודית של אחות מיום 31/12/12, ובמסמכים הרפואיים שעמדו בפניה, לרבות מכתב שחרור מבית חולים הלל יפה מיום 11/12/12. הוועדה התרשמה כי המערער אינו זקוק להשגחה ואינו תלוי בזולת עזרה רבה ברוב שעות היממה, ולכן דחתה את הערר. ג. בנוגע לניידות בתוך הבית ציינה האחות שהמערער הולך באופן עצמאי עם מקל. לאור האמור ציינה הוועדה כי המערער הולך, יושב וקם בכוחות עצמו, ולכן קבעה כי המערער עצמאי בניידותו בתוך הבית. ד. בכל הקשור לתחום ההלבשה העריכה האחות כי המערער מסוגל ללבוש ולפשוט חולצה ומכנסיים בכוחות עצמו. לאור האמור קבעה הוועדה, כי המערער מסוגל להתלבש ולהתפשט בכוחות עצמו בפלג גוף עליון ותחתון, למעט גריבת גרביים. לאור ממצאי בדיקת האחות, הגיעה הוועדה למסקנה כי המערער זקוק לסיוע קל בהלבשה. ה. בכל הקשור לסעיף הרחצה, לדברי המערער בוועדה, הוא מסוגל לרחוץ פנים וידיים, מתרחץ בעצמו בפלג גוף עליון ואשתו מסייעת לו ברחיצת פלג גוף תחתון. האחות ציינה בדו"ח כי המערער רחץ פנים וידיים באופן עצמאי, וכי הוא זקוק לסיוע ברחצת יד ימין וברחצת כפות רגליו כיון שקשה לו להתכופף. לאור האמור קבעה הוועדה, כי המערער זקוק לסיוע מועט ברחצה. ו. לעניין סעיף האכילה התרשמה האחות כי אשתו של המערער מסייעת לו בחימום ובהגשת האוכל, וכי הוא שותה ואוכל בכוחות עצמו. על כן, ציינה הוועדה, כי המערער עצמאי באכילה ובשתייה, וזקוק לסיוע בחימום ובהגשה. לפיכך, הגיעה הוועדה למסקנה כי המערער זקוק לסיוע קל בביצוע פעולות אכילה. ז. בסעיף ההיגיינה האישית קיבלה הוועדה את ממצאי בדיקת האחות לפיהם המערער שולט על הסוגרים, עצמאי בשימוש בשירותים, כולל ניידות, הלבשה והיגיינה אישית. 7. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ובפרוטוקול הוועדה, ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. 8. מעיון בדו"ח הערכת התלות עולה כי האחות ציינה שלמערער אין מגבלה ביד ימין, וכי הוא מסוגל להגיע עם יד ימין לכל חלקי גופו. האחות הוסיפה כי המערער סובל מחולשה ביד שמאל, הוא מרים יד שמאל כלפי החזה בתנועות עדינות וחלשות. לאור האמור העריכה האחות כי המערער זקוק לסיוע קל בהלבשה (גריבת גרביים), באכילה (חימום והגשה) וברחצה (פלג גוף תחתון). האחות אף ציינה כי המערער הולך עם מקל שהוא אוחז ביד ימין. אלא שלאור התרשמותה מהמערער, הוא מתהלך באופן עצמאי. לאור האמור, קבעה הוועדה כי המערער זקוק לסיוע מועט בהלבשה, ברחצה ובאכילה. הנה כי כן, הן האחות בדו"ח הערכה תפקודית והן הוועדה בישיבתה המסכמת, נתנו דעתן לעובדה שהמערער סובל מחולשה ביד שמאל וכאבים ברגליים וכי הוא מתהלך עם מקל הליכה. הוועדה נימקה את החלטתה בנוגע למידת תלותו של המערער בזולת בכל הקשור לפעולות היום יום בסעיפי הניידות בבית, ההלבשה, הרחצה, האכילה וההיגיינה האישית, ונתנה את החלטתה באופן מפורט ומנומק. 9. לאחר הדיון ביקש המערער להוסיף טיעונים בכתב, וניתנה לו ארכה להשלמת טיעוניו. עיון בהשלמת הטיעון מעלה שאין בה כל טענה משפטית לפגם בפעולתה של הוועדה. כך, למשל, אין לקבל את הטענה שדו"ח הערכת האחות הוא דו"ח סטנדרטי אשר אינו משקף את המציאות. לא נכונה הטענה שהאחות לא ציינה בדו"ח כי המערער נעזר בהליכתו במקל. אף אין לקבל את הטענה שמהדו"ח נשמטה העובדה שהמערער נתון לסכנת נפילה. מדובר במסקנה ולא בעובדה. האחות אשר ביקרה בביתו של המערער התרשמה ממנו באופן ישיר ומילאה את הדו"ח על יסוד הערכתה והתרשמותה מהמערער. בדומה, אף אין לקבל טענות המופנות כנגד החלטת הוועדה מדרג ראשון וכנגד תחום המומחיות של הרופא שבדק את המערער. 10. לאור כל האמור לעיל, ומשלא נמצאה טעות משפטית בהחלטת הוועדה - הערעור נדחה בזאת. 11. אין צו להוצאות. 12. לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. רפואהועדה רפואית