טענת הערעור היא שטעתה הוועדה משלא ניכתה מנכותו של המשיב גורמי סיכון אשר קיננו בו ואשר אינם נובעים מהעבודה. לפי הטענה, הוועדה לא יישמה את ההלכה שנקבעה בעב"ל 19817-08-11 יונס סואעד - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 27/3/12 ("עניין סואעד"). לסיום נטען כי הוועדה לא התייחסה לחוות דעתו של ד"ר גוטליב מיום 24/1/12. 3. לטענת המשיב, לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה. נטען כי הוועדה התייחסה באופן מפורט ומנומק לגורמי הסיכון ולמצב הקודם, עיינה בחומר הרפואי ונתנה דעתה לחוות הדעת. להלן עובדות המקרה: 4. א. המשיב לקה באוטם שריר הלב ביום 6/5/10. ב. האירוע הוכר כתאונת עבודה. ג. ועדה רפואית מדרג ראשון (רופא מומחה לקרדיולוגיה), קבעה למערער, ביום 23/1/13, נכויות זמניות עד ליום 31/12/11, ונכות יציבה בשיעור 40% מיום 1/1/12 לפי פריט ליקוי 9(1)(ג)(III). בנוסף, הופעלה תקנה 15 ונכותו של המערער נקבעה בשיעור 60%. ד. על כך הגיש המערער ערר לוועדה הרפואית לעררים נשוא ערעור זה, וטען כי יש לנכות מצב קודם. ה. ביום 10/3/13 התכנסה הוועדה בהרכב מומחה לרפואת אף אוזן גרון, מומחה לקרדיולוגיה ומומחה למחלות ריאה. הוועדה הקשיבה לתלונות המשיב ולטיעוני בא כוחו שהתלווה אליו, ועיינה בערר שהגיש המערער. הוועדה ציינה כי המשיב עבר אוטם שריר הלב בחומרה גדולה. לדעת הוועדה, אין להפחית מצב קודם בשל גורמי הסיכון שהיו קיימים אצל המשיב. לאחר שעיינה בתיקו הרפואי קבעה הוועדה כי אין כל תיעוד קודם לאירוע או נתונים המעידים על תסמינים או על צורך בבדיקות קודמות לאשפוז בעקבות תאונת העבודה, ומכאן שלו היה המשיב נבדק לפני קרות האירוע, לא היה זכאי לכל הכרה בנכות. הוועדה אישרה את קביעת הוועדה כי אין לנכות מצב קודם, וקבעה למשיב נכות בשיעור 40%, לפי פריט ליקוי 9(1)(ג)(III). בנוסף, הופעלה תקנה 15 במלואה, ושיעור נכותו הצמיתה של המשיב הועמד על 60% מיום 1/1/12. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 5. על פי פסיקת בית הדין הארצי, ניכוי מצב קודם במקרה של אוטם שריר הלב, שהוכר כתאונה בעבודה, אפשרי אם התקיימה פגיעה קודמת בתפקוד הלב, אשר תועדה במסמכים ונתונים מוכחים, לפיהם אילו היה נבדק הנפגע קודם לאירוע בעבודה, הייתה הבדיקה מעלה כי מצבו מתאים לקביעת אחוזי נכות (ראו: עב"ל 481/99 המוסד לביטוח לאומי - דוד מכלוביץ', פד"ע לח 461; עב"ל 493/08 המוסד לביטוח לאומי - יונה הררי, ניתן ביום 28/4/09; בר"ע 46154-03-12 יצחק זוהר - המוסד לביטוח לאומי, החלטה מיום 10/5/12 אליה הפנה ב"כ המשיב בטיעוניו). כפי שקבע בית הדין הארצי, אין לנכות מצב קודם בגין גורמי סיכון לאוטם שריר הלב, מכיוון שגורמי סיכון כשלעצמם אינם בגדר סיבה לניכוי מצב קודם. בענייננו: הוועדה הסבירה כי לא קיימים בתיקו הרפואי של המשיב נתונים מוכחים לפגיעה קודמת בתפקוד הלב. בצדק טען המשיב, כי לא קיים תיעוד רפואי כגון מיפוי לב, אקו לב או צנתור. הוועדה הוסיפה כי המשיב מעולם לא אושפז לפני האירוע, לא התלונן בפני רופא משפחה ואין תיעוד קודם לאירוע המעיד על תסמינים או על הצורך בבדיקות. בהעדר פגיעה קודמת, בדין לא ניכתה הוועדה מצב קודם. 6. בטיעונו הפנה המערער לפסיקתו של בית הדין הארצי בעניין סואעד. כפי שאבהיר להלן, בעניין סואעד עליה נסמך המערער אין כדי ללמד לעניין שלפנינו, מכיוון שאותו עניין עוסק בעריכת חשבון עובר ושב וניכוי מצב קודם במקרה של מחלת מקצוע או מיקרוטראומה (להבדיל מאירוע תאונתי). בעניין סואעד נפסק כי היות הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה אין משמעה בהכרח שהנכות כולה נובעת ממנה. יתכנו מקרים שאינם בבחינת "מצב קודם", בהם גורמים שאינם קשורים לעבודה ומשפיעים גם הם על הנכות, כך שלא את כל הנכות ניתן לייחס לפגיעה מן העבודה. לפיכך, בנסיבות בהן הוכרה פגיעה כמחלת מקצוע, יש לבחון איזה חלק מנכותו של הנפגע אין לייחס לתנאי עבודתו, ובעניין סואעד - בשים לב לנטען בדבר תרומת העישון להתפתחות מחלתו של הנפגע. עיון בהחלטת הוועדה מעלה כי הוועדה התייחסה לעניין סואעד והסבירה מדוע לדעתה אין להחיל בעניינו של המשיב את העקרונות שנקבעו בעניין סואעד. הוועדה הסבירה כי עניין סואעד עוסק במחלת מקצוע ומתייחס לנושא העישון כגורם סיכון. מאחר שבעניינו של המשיב מדובר בתאונת עבודה, לא מצאה הוועדה לנכון ליישם את פסק הדין בעניין סואעד. לאור האמור לעיל, בדין קבעה הוועדה את שקבעה ולא מצאתי בנימוקי הערעור כל טעם המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה. 7. נדחית גם בטענה שהוועדה לא התייחסה לחוות דעתו של ד"ר גולטיב מיום 24/1/12. אין ספק כי חוות הדעת עמדה בפני הוועדה, כפי שצוין בסעיף 12 לפרוטוקול. מדובר בחוות דעת רפואית שניתנה במסגרת הליך ההכרה. לא מצאתי שנפל פגם בהתנהלות הוועדה משלא התייחסה באופן מפורש לחוות הדעת, וזאת מהטעם שאין מחלוקת בין חברי הוועדה לבין ד"ר גוטליב כי למשיב יש גורמי סיכון. עם זאת, בהעדר נתונים מוכחים על השפעת גורמי הסיכון טרם הפגיעה, ממילא אין לנכות משיעור הנכות בגין מצב קודם, ואין בחוות הדעת של ד"ר גוטליב כדי לשנות מקביעת הוועדה בעניין זה. 8. לאור כל האמור לעיל - הערעור נדחה בזאת. 9. על המערער לשלם למשיב הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ תוך 30 יום מהיום. 10. לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. ערעור