פיצויי פיטורים עקב התפטרות מחמת מצב בריאות לקוי

התובע טוען כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים, כאשר העילה לתביעה הינה התפטרות מחמת מצב בריאות לקוי, המזכה אותו בפיצויי פיטורים מכוח סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963. 4. בתביעה המונחת בפנינו, עותר התובע לתשלום פיצויי פיטורים, דמי חופשה, דמי הבראה וקבלת מכתבי שחרור לקרן הפנסיה ולקרן השתלמות. 5. נימוקי הנתבעת לסילוק על הסף של התובענה הינם כדלקמן: א. יחסי העבודה בין התובע לנתבעת הסתיימו בשנת 2004. ב. הזכויות אליהן עותר התובע מכוח סיום יחסי העבודה התיישנו זה מכבר. התביעה לפיצויי פיטורים התיישנה בשנת 2011, התביעה לדמי חופשה התיישנה בשנת 2007, התביעה לדמי הבראה התיישנה בשנת 2006. ג. התובע קיבל את מלא הזכויות להן הוא זכאי בסיום עבודתו, ואף הדבר נאמר לו במפורש בשנת בשנת 2005, לאחר שפנה באמצעות ההסתדרות לתשלום זכויותיו. ד. לתובע קיימת קרן השתלמות על שמו והוא בוטח בפנסיה תקציבית אך מאחר ולא סיים 10 שנות עבודה אינו רשאי לפדות את זכויותיו. 6. הנתבעת הוסיפה וציינה בבקשתה כי יש לאפשר לה בנסיבות העניין מתן ארכה להגשת כתב הגנה, ככל שתדחה בקשתה כאמור. 7. התובע מתנגד לבקשת הנתבעת לסילוק תביעתו על הסף, וזאת מהטעמים הבאים: א. מצבו הרפואי עוצר את מניין תקופת ההתיישנות, ולאור מצבו הרפואי בשנים האחרונות לאחר סיום עבודתו, לא חלפה תקופת ההתישנות. ב. התובע סבל וסובל מליקוי נפשי אשר בגינו לא היה מסוגל לדאוג לענייניו. ג. לאור מצבו הרפואי, אין בפנייתו באמצעות ההסתדרות משום למנוע ממנו להעלות את טענותיו כעת. 8. בתגובה לטענות התובע ציינה הנתבעת, כי התובע לא נמצא כפסול דין, ואף לא צירף מסמך לפיו מונה לו אפוטרופוס אשר דואג לצרכיו, ומשכך הוא נחשב כמי שיכול היה לתבוע את זכויותיו. דיון והכרעה המסגרת המשפטית 9. כלל הוא כי סילוקה על הסף של תביעה מחמת התיישנות מצריכה זהירות מרובה. מחד גיסא, על בית המשפט ליתן משקל לזכות החוקתית של התובע, שהיא זכות גישה לערכאות, מנגד על בית המשפט לשקול את התכלית והטעמים שבבסיס מוסד ההתיישנות (ע"ע 716/05 יעקב הברפלד - תוצרת מזון ישראלית בע"מ, (29/7/2007)). 10. תקופת התיישנותה של תובענה שאינה במקרקעין היא 7 שנים, כאמור בסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות. מועד תחילתה של תקופת ההתיישנות קבוע בסעיף 6 לחוק ולפיו "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". 11. סעיף 11 לחוק ההתיישנות, מהווה חריג לתקופת ההתיישנות הקבועה בחוק, הקובע כי: "בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במניין הזמן שבו היה התובע חולה נפש ולא היה עליו אפוטרופוס: היה עליו אפוטרופוס, לא יבוא במניין הזמן שבו טרם נודעו לאפוטרופוס העובדות המהוות את עילת התובענה". 12. על פי הפסיקה, תקופת ההתיישנות נעצרת מכח סעיף 11 לחוק ההתיישנות, מקום בו התובע אינו יכול לנהל את התביעה עקב מצב נפשי או שכלי לקוי (ע"א 7805/02 הלפרט - אסותא מרכזים רפואיים בע"מ, פ"ד נח(6) 847): בית המשפט העליון התייחס לתכלית סעיף 11 לחוק ההתיישנות בפסק הדין בעניין חכם, כדלקמן: "...תכלית זו הינה להשעות את מירוץ ההתיישנות במקום שקיימים נתונים אובייקטיבים הגורמים לכך שהתובע אינו מסוגל - בין אם סיבת אי המסוגלות הינה נפשית ובין אם סיבת אי המסוגלות הינה שכלית - לדאוג לענייניו ולממש את זכותו...". (ע"א 3622/96 חכם - קופת חולים "מכבי", פד נב 638). בפסק דין בעניין הלפרט נקבע: "...תכליתו של סעיף זה, כמו של סעיף 10 לחוק ההתיישנות, היא להגן על זכויותיהם המשפטיות של הקטין ושל חולה הנפש, לרבות מי שלקוי בשכלו. בתקופת הקטינות, מחלת הנפש או הליקוי השכלי אין הקטין, החולה או הלקוי מסוגל לדאוג לענייניו, אין הוא מבין בטיבן של פעולות משפטיות, ואין הוא מסוגל לממש את זכויותיו המשפטיות או להגן עליהן. לפיכך, אין מביאים בחשבון תקופת ההתיישנות את פרק הזמן שבו אין לקטין, לחולה הנפש או ללקוי בשכלו מי שדואג לענייניו ועומד על משמר זכויותיו, ואין כזה זולת אפוטרופוס שמינה בית המשפט אחרי שנמצא ראוי ומתאים לתפקידו." (ראה פס"ד הלפרט המצוטט לעיל). פסיקה זו אומצה על ידי בית הדין הארצי לעבודה. ראו למשל עניין עב"ל 320/97 ישעיהו - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לז 1. מן הכלל אל הפרט 13. אין חולק כי בעניינינו, התובע סיים עבודתו אצל הנתבעת ביום 30/10/2004. כאמור על פי הפסיקה ובשים לב לעילות התביעה שלפנינו, הרי שהמועד בו נולדה עילת התביעה היה ביום 30/10/2004. 14. אין אף חולק כי התובע הגיש תביעתו ביום 15/4/2013, היינו לאחר תום תקופת ההתיישנות, שהסתיימה ביום 30/10/2011. 15. עם זאת, התובע טוען כי יש להחיל בעניינו את סעיף 11 לחוק ההתיישנות ומבקש שבית הדין לא יביא במניין הזמן לבחינת מירוץ ההתיישנות את התקופה בה לא היה מסוגל לדאוג לענייניו מחמת ליקוי נפשי או שכלי. 16. נציין כי הנטל מוטל על הטוען, היינו על התובע, להוכיח כי מצבו עולה עם דרישות סעיף 11 לחוק ההתיישנות. התובע לא השכיל להוכיח כי עמד בנטל זה. 17. התובע צירף לתגובתו סיכום מידע רפואי מיום 21/5/2013 מרופא המשפחה בדבר מצבו הרפואי. כמו כן צירף התובע אישור רופא המשפחה בו צויין, בין היתר, כי התובע סובל מבעיות אנדוקרינולוגיות והוא נמצא במעקב קבוע אצל אנדוקרינולוג. עוד ציין רופא המשפחה כי קשה לתובע לטפל בעצמו ובכל ענייניו ללא מלווה. לא ניתן ללמוד ממסמכים אלה כי מצבו הנפשי של התובע היה לקוי במידה שלא איפשרה לו טיפול בענייניו ושיבשה את יכולתו ותיפקודו עד כדי הצורך למנות לו אפוטרופוס, כדרישת סעיף 11 לחוק ההתיישנות. מלבד מסמכים אלה לא צורפו מסמכים רפואיים נוספים המלמדים על מצבו הנפשי של התובע ולא ניתן לקבוע כי נסיבותיו של התובע הן כאלה שבגינן "הוא אינו מבין בטיבן של פעולות משפטיות ואינו מסוגל לממש את זכויותיו המשפטיות או להגן עליהן". זאת ועוד, התובע לא הציג בפנינו מסמכים רפואיים אשר נערכו בזמן אמת התומכים בטענתו כי לא היה באפשרותו לעתור לתשלום זכויותיו. מהמסמכים שצירף התובע לתגובתו עולה כי כעת הוא נזקק לסיוע בפעולותיו, אולם אין זה ברור האם נזקק, בתקופה הרלוונטית לתביעה, למינוי אפוטרופוס אם לאו. 18. אין גם מחלוקת כי נעשתה בשמו של התובע פנייה מטעם ההסתדרות לבירור זכויותיו, ואין זה ברור כלל מתגובת התובע, השוני שחל בין מצבו הרפואי כיום לבין המועד בו קיבל סיוע מטעם ההסתדרות. משהתובע לא קיבל תשובות מספקות בשנת 2005, מועד בו פנה באמצעות ההסתדרות, הרי שהיה עליו להגיש את תביעתו באותו המועד ולכל הפחות עד לשנת 2012 (תקופת ההתיישנות), ומשלא עשה כן אין מנוס כי אם לקבוע שתביעתו לפיצויי פיטורים התיישנה. 19. לאור כל האמור לעיל, ומשלא הוכח כי התובע עמד בהוראות סעיף 11 לחוק ההתיישנות, יש לקבל את טענת ההתיישנות. 20. לפיכך, בקשת הנתבעת לסילוק על הסף של התביעה מחמת התיישנותה - מתקבלת. 21. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. רפואהפיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםהתפטרות