10% נכות זמנית בגין נוירופטיה רדיאלית משנית לחבלה באמה 4. בתום תקופת הנכות הזמנית התכנסה ועדה רפואית מדרג ראשון לדון בעניינה של המערערת. הוועדה הרפואית מדרג ראשון בישיבתה מיום 22.8.12, קבעה כי לא נותרה למערערת נכות בגין הפגיעה מיום 10.8.11. 5. המערערת הגישה ערר על החלטה זו לוועדה רפואית לעררים, אשר התכנסה לדון בעררה של המערערת ביום 30.12.12, וסיכמה את דיוניה ביום 3.3.13. הוועדה קבעה את נכותה הצמיתה של המערערת בשיעור 0% החל מיום 16.7.13. על החלטה זו הוגש הערעור דנן. טענות הצדדים 6. לטענת המערערת, הוועדה הסתפקה בקביעה כי עובר לתאונה היא סבלה מקרע בגיד, ולא בדקה האם ההגבלה בתנועות הכתף הוחמרה בעקבות הנפילה. בנסיבות אלה, המערערת טוענת כי הוועדה שגתה משלא בדקה האם הנפילה בעבודה גרמה להחמרה במצב כתפה הימנית. שכן, לאחר הנפילה היא התלוננה בפני הרופאים המטפלים על החמרה במצב הכתף. לתמיכה בטענותיה, צירפה המערערת מסמכים מתיקה הרפואי, בהם מתועדות תלונות על כאבים בכתף ימין שהחמירו אחרי שבר שורש יד ימין. 7. לטענת המשיב, הקרע בכתף עליו מתלוננת המערערת יוחס על ידה למצב קודם מלפני תאונת העבודה, והיא לא התלוננה לפני הוועדה על החמרה שחלה במצב הכתף בעקבות התאונה. בטופס התביעה להכרה בפגיעה כתאונת עבודה, המערערת ציינה כי נפגעה ביד ימין, להבדיל מכתף ימין, והמשיב לא הכיר בפגיעה בכתף. לאור האמור, המשיב טוען כי לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה, וכי דין הערעור להדחות. דיון והכרעה 8. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל, ואפרט. 9. כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. ראה: עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ד 213. עוד נקבע, כי קביעות שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה, ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן. ראה: עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 22.6.2006). 10. עיון בפרוטוקול הוועדה מיום 30.12.12 מעלה כי הוועדה שמעה את המערערת, ורשמה את תלונותיה כדלקמן: "יש לי כאבים ביד ימין. מאז שעשו לי את הגבס כאב לי. לא יכולה להחזיק סכין הרבה זמן (אני ימנית). לא ישנה בלילות. גם הכתף כואבת לי. הקרע בכתף היה לי לפני הנפילה הזאת". 11. הוועדה בדקה את המערערת, ורשמה את ממצאיה בזו הלשון: "ללא נפיחות ביד וללא סימני צלקת. תנועות שורש כף היד מלאות עם כאב בסוף הטווחים בעיקר בכיפוף סופי. פנונוספנציה מלא. צבע והזעה תקינים. צלקת ניתוחית עדינה לא רגישה לאחר ניתוח C.T.S". 12. ביום 30.12.12 הוועדה סיכמה את מסקנותיה כדלקמן: "הוועדה בדקה את התובעת עיינה במסמכים רפואיים. מדובר בשבר בסטליד של הרדיוס עפ"י הרישומים (לא הוצגו צילומים). כמו כן, ממצא תסמונת תעלה קרפלית דו צידית ובימין עברה ניתוח לשחרור התעלה הקרפלית. התובעת מתלוננת גם על הכתף, אך מעברה ידוע על קרע בגיד לדבריה. באשר לארוע הנדון הוועדה מבקשת בדיקת E.M.G עדנית/ לאחר ניתוח + צילום שורש כף יד ימין עדכני". ביום 3.3.13, לאחר קבלת תוצאות בדיקת ה- E.M.G והצילומים, הוועדה התכנסה לסכם את הדיון בעניינה של המערערת וקבעה: "E.M.G 2.1.13 תקין מימין C.T.S קל משמאל. צילום שהתבקש עדכני ואילו הצילום שהומצא לעיונה של הוועדה הינו מ- 2012 והינו של הברכיים. בעיון נוסף נמצא צילום עדכני מתאריך 24.1.13- תקין. הוועדה דוחה את הערר". 13. מקובלת עליי טענת המערערת, לפיה הוועדה טעתה כאשר בחרה שלא לבדוק ולבחון את הליקוי בכתפה הימנית בהתבסס על דבריה בלבד לפיהם היא סבלה מקרע בגיד שבכתפה הימנית עובר לתאונת העבודה. קיומו של קרע בגיד עובר לתאונה הוא כשלעצמו אינו מהווה סיבה שלא לבדוק את מצב הכתף לאחר התאונה, כמו גם את שאלת הקשר הסיבתי בין ההחמרה במצב הכתף או הקרע, ככל שקיימת החמרה כזו, לבין התאונה, ובמידת הצורך לערוך חשבון עובר ושב. בעניין זה אדגיש, כי הוועדה לא נתנה דעתה לרישומים הרפואיים בתיקה הרפואי של המערערת מיום 1.1.12 ומיום 23.4.12, מהם עולה כי המערערת התלוננה על כאבים בכתף ימין שהחמירו אחרי שבר בשורש יד ימין. בהקשר זה יצויין, כי המערערת התלוננה על כאבים ונזקים בכתפה הימנית בפני הוועדה, הגם שלא ציינה מפורשות את טענת ההחמרה. לפיכך, אין בידי לקבל את טענת המשיב, לפיה המערערת לא התלוננה על החמרה במצבה הרפואי ביחס לכתפה הימנית כך שהוועדה היתה פטורה מהתייחסות לעניין זה. זאת ועוד, הגם שפקיד התביעות הכיר בפגיעה באמה הימנית, הרי שאין בכך כדי למנוע מהוועדה לדון בשאלת הקשר הסיבתי שבין הפגיעה בעבודה לבין הנזק הנטען בכתפה הימנית של המערערת, ולו על דרך ההחמרה. אחרית דבר 14. לאור כל האמור לעיל, עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתשוב ותשקול קביעתה לענין הפגימה בכתפה הימנית של המערערת, תוך התייחסות למסמכים הרפואיים של ד"ר מיכאל אדליץ מיום 1.1.12, ושל ד"ר חגי מוסקוביץ מיום 23.4.12. ככל שבפני הוועדה נתונים מוכחים לפגיעה קודמת בכתף ימין, רשאית היא לערוך חשבון עובר ושב. הוועדה תזמן את המערערת לדיון לפניה ותאפשר לה לטעון טענותיה בעניין זה. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת. 15. נוכח תוצאות הערעור, ובשים לב כי המערערת אינה מיוצגת- יישא המשיב בהוצאות המערערת בסך 1,000 ₪ , אשר ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין. 16. על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. נכות זמניתנכות