בתביעה כנגד החלטת וועדת הרשות להכיר בתובע כ"נכה נזקק" לתקופה שמיום 20/6/12-31/10/12 ולא להכיר בו ביחס לתקופה שמיום 1/11/12 ועד ליום 31/3/13 (להלן:"התקופה"). וועדת הרשות (להלן:"הוועדה" או "וועדת הרשות"), אשר התכנסה מכח תקנה 18א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות), התשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות") נימקה החלטתה באשר לדחיית התביעה בקשר לתקופה, בכך שלתובע סיכוי סביר לעבודה, כאשר . בהתאם להסכמות הצדדים, ניתן בזאת פסק הדין על סמך נימוקי התובע בכתב תביעתו, סיכומי הנתבע אשר הוגשו ביום 14/7/13 ולאחר שבית הדין המתין עד ליום 14/8/13, כדי לאפשר לתובע להתייחס לסיכומי הנתבע. 3. להלן העובדות הרלוונטיות: א. ביום 22.03.2012 נפל התובע, שעוסק בשיפוצים, מפיגום בגובה של 3.5 מטר, ונחבל בחלק התחתון של הגב. ב. הנתבע הכיר באירוע זה כתאונת עבודה (להלן: "התאונה") ושילם לתובע דמי פגיעה לתקופה שמיום 23.03.2012 ועד ליום 19.06.2012, היא התקופה המירבית. ג. ביום 19.09.2012 הגיש התובע תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה, וועדה רפואית אשר לפניה הופיע התובע קבעה לו, ביום 22.11.2012, דרגת נכות זמנית בשיעור של 30% מיום 20.06.2012 ועד ליום 31.10.2012 , ודרגת נכות זמנית בשיעור של 20% מיום 01.11.2012 ועד ליום 31.03.2013. ד. בתאריך 6/6/12, קבעה וועדה רפואית שדנה בעניינה של התובע, כי נותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 5%. ה. ביום 05.03.2013 הגיש התובע בקשה להכרה בו כנכה נזקק בהתאם לתקנה 18 א לתקנות. וועדת הרשות אשר דנה בעניינו, ביום 15/3/13, קיבלה תביעתו ביחס לתקופה שמיום 20/6/12 ועד ליום 31/10/12 ודחתה את תביעתו, בקשר לתקופה, בנימוק שיש לו סיכוי לעבודה. מכאן, כאמור לעיל, התביעה שלפנינו. 4. להלן, בתמצית, טענות התובע: א. מאז התאונה, סובל התובע מכאבים בגב, מקושי בפלקסיה הקדמית בעמידה ובמעבר לשכיבה לישיבה, וכן מעמידה והליכה ,ובמיוחד במאמץ פיזי אפילו הקל ביותר. ב. כתוצאה מהתאונה ועקב מגבלותיו האמורות, התקשה ויתקשה התובע לעבוד במקצועו כיום וגם בעתיד ואף לא יוכל לבצע עבודות המצריכות מאמץ פיזי דבר הפוגע קשות ביכולתו להשתלב בעבודה מתאימה לגילו, לניסיונו ולהשכלתו. ג. שגתה הוועדה בקביעתה כי לתובע סיכוי סביר לחזור לעבודה. ד. הוועדה התבססה על השערות, עת קבעה כי תיפקודו של התובע הינו סביר ואינו מגביל את כושר עבודתו. ה. הוועדה, בהחלטתה, לא התייחסה לעובדה שהתובע, עבד בעבודה פיזית - עבודת שיפוצים, הכוללת הרמת מכשירים ומשאות כבדים ושימוש בכוח פיזי בעיקר של הידיים. ו. הוועדה אשר כלל לא נימקה את החלטתה, לא התייחסה אף למקצועו של התובע, לגילו לאופי עבודתו, לגילו ולכל פרט אחר שיכול להיות רלוונטי להיבט התעסוקתי. ז. הוועדה כלל לא התייחסה לשאלת הסיכוי של התובע להצליח לחזור לעבודתו או למצוא עבודה אחרת לא מבחינת המצב במקום עבודתו של התובע, לא מבחינת מצב התעסוקה באזור מגוריו ולא מבחינת גילו, מקצועו והשכלת. ח. לגבי קביעת דרגת אי כושר, נקבע בסעיף 209 (ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995, כי השיקולים בעניין זה אמורים להיות, בעיקר, שיקולי מסוגלות פיזית לבצע עבודות שונות. לעומת ואת, בעניין תקנה 18 א' השיקולים אמורים להיות לא רק לגבי המסוגלות הפיזית אלא גם על הסיכוי הריאלי לעבוד או למצוא עבודה בתקופת הנכות הזמנית. ט. קביעתה הלאקונית של הוועדה על כך שלתובע יש סיכוי לעבודה כלשהיא אינה יכולה להספיק לשם קביעה שהיה לו סיכוי סביר לעבודה כלשהיא. י. הוועדה לא איפשרה לתובע לטעון לפניה בעניין סיכוייו למצוא עבודה ובכך פגעה בזכותו הטבעית של התובע להישמע, עובדה אשר גם היא מצדיקה את קבלת התביעה. 5. להלן טענות בא כח הנתבע בתמציתיות: א. הוועדה התייחסה למכלול הנסיבות הרפואיות והתעסוקתיות של התובע, עת ציינה כי "בתקופה זו לפי אבחון הוועדה נותרה מגבלה קלה בתנועות הגב וכמו כן אינו מקבל מזה טיפולים לפי הצהרתו כך שהיה לו סיכוי סביר לעבוד בכל שהיא בתקופה הזו כמתדלק, שומר, מיון ואריזה". ב. העובדה שהתובע אינו מטופל מעידה על החלמתו ויכולתו לחזור למעגל העבודה. ג. הוועדה הינה גוף מנהלי מעין שיפוטי וביקורתו של בית הדין על החלטתה צריך שתהיה ביקורת מנהלית, אשר במסגרתה נבחנת סבירות ההחלטה והאם נפלו בה פגמים משפטיים. ג. תקנה 18א לתקנות קובעת כי "נכה נזקק" הוא "מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד או על פי בקשתו...כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בתאונה וכי אין לו הכנסות מהתעסקות". ד. לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה הרשות והיא עומדת במבחן הסבירות ועל כן אין מקום לקבל את התביעה. 6. הוראות הדין הרלוונטיות תקנה 18א לתקנות מתייחסת להגדרת נכה נזקק כלהלן: "(א) בתקנה זו- "הרשות" - וועדה המורכבת מפקיד השיקום כמשמעותו בתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), תשט"ז-1956, מרופא מוסמך ומעובד המוסד שנקבע לכך על ידי מנהל ביטוח נפגעי עבודה. "נכה נזקק"- מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד או על פי בקשתו או מיוזמתה היא כי אין, לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה ואין לו הכנסה מהתעסקות. נ (ב) הרשות רשאית לקבוע לנכה נזקק נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית בשיעור של 100% לתקופה שלא תעלה על 4 חודשים. (ג) הרשות רשאית לדרוש מהנפגע או מהמוסד להמציא לה מידע נוסף הדרוש לה לצורך מתן החלטתה, כן רשאית היא לדרוש מן המוסד לבצע חקירה לאימות נתונים ולקביעת עובדות כדרוש לצורך מתן החלטתה לפי תקנה זו, תקנה 16א או תקנה 17; דרישת הרשות תפורט ותנומק בפרוטוקול. ב (ד) חומר חקירה ומידע אחר שהעביר המוסד לרשות ולוועדה, יועבר אף לנפגע". מטרת התקנה היא לעזור, לתקופה מוגבלת, לנפגעי עבודה אשר עקב הפגיעה אינם יכולים לעסוק בכל עבודה, ואין להם הכנסה מהעבודה בפועל, ולכן עלולים למצוא עצמם בלי פרנסה, על אף שמצבם הרפואי באותה תקופה אינו מצדיק קביעת דרגת נכות של 100%, ייחשב כאילו שיש להם דרגת נכות של 100% בשל שיקולים לבר-רפואיים, כגון סיכוייהם הסבירים לעבודה כלשהי באותה תקופה. הסמכות לקבוע אם מי שנקבעה לו דרגת נכות זמנית כתוצאה מפגיעה בעבודה הוא "נכה נזקק" נתונה ל"וועדת רשות" ולא לבית הדין. זאת, מאחר והקביעה נתונה לשיקול הדעת של הוועדה. לכן, בדיקת בית הדין מצטמצמת לסבירות החלטת וועדת הרשות, עת שקלה האם קיים סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה, אם לאו והאם נשמרו עקרונות הצדק הטבעי בדרך פעולה של וועדת הרשות ובהחלטתה. בהתאם לפסיקה, חובות הוועדה כוללות "...ניהול פרוטוקול ; קיום זכות הטיעון כהלכתה; הנמקת החלטתה; גילוי מידע בעניינו של המבוטח וכל כיוצ"ב. על הוועדות הללו לפעול על פי כללי המשפט המנהלי ולהקפיד על קיומם של כללים אלה, בד בבד עם מיצוי מומחיותן הרפואית...". (עב"ל (ארצי) 464/99 המוסד לביטוח לאומי - פנחס ארבל, פד"ע לז 249). 7. דיון ומסקנות לאחר שבחנו את טענות הצדדים סבורים אנו, כי דין התביעה להידחות, באשר ועדת הרשות אכן פעלה בהתאם להוראות הדין ולא נמצאה כל טעות משפטית בדרך פעילותה. מעיון בפרוטוקול והוועדה עולה כי היא הייתה מודעת לגילו של התובע (יליד 25/4/74) לסוג התאונה שעבר התובע ולמהות פגיעתו:"נפילה מפיגום עם חבלת גב ושבר עם דחיסה קלה בחוליה...". בפני הוועדה הונחה החלטת הוועדה הרפואית (סעיף 2 לפרוטוקול הוועדה). הוועדה אף הייתה מודעת לכך שמאז הפגיעה לא חזר התובע לעבודתו (סעיף 3 לפרוטוקול הוועדה). הוועדה העריכה, כי חרף הממצא בעקבות הפגיעה בגב הרי "בתקופה זו לפי אבחון הוועדה נותרה מגבלה קלה בתנועות הגב וכמו כן אינו מקבל מזה טיפולים לפי הצהרתו כך שהיה לו סיכוי סביר לעבוד בכל שהיא בתקופה הזו כמתדלק, שומר, מיון ואריזה" הנה כי כן מהאמור לעיל, עולה כי הוועדה הביאה בין שיקוליה ביחס לתובע הן את ההיבט הרפואי והן את ההיבט התעסוקתי, לפיו חרף מוגבלותו הנ"ל הרי שהינו מסוגל לעבוד כמתדלק, שומר, עובד באריזה ובמיון. התובע טען כי אינו יכול לחזור לעבודתו הקודמת או לעבודות הדורשות הפעלת כוח פיזי, אך בפועל לא הציג כל ראיה, כי אין לו כל סיכוי סביר להתעסקות בעבודות שצוינו בפרוטוקול הוועדה והתואמות את נכותו הרפואית. בנוסף, לא התייחס התובע, כלל לנימוק שנתנה הוועדה באשר לכך שאין הוא מטופל. בנסיבות אלה, היה בפני וועדת הרשות תשתית עובדתית מספקת לקביעתה ואין בית הדין מוצא מקום להתערב בשיקול דעתה. על כן, לא מצאנו גם פגם בכך שהוועדה נתנה את החלטתה מבלי שאיפשרה לתובע להתייחס לממצאיה. 8. סוף דבר - התביעה נדחית. מאחר ומדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. 9. הצדדים רשאים לערער על פסק דין זה בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. נכה נזקק