מהו חלקה היחסי של מחלת הפוליו מסך כל הליקויים שנקבעו למערער, וכן על מנת שתסביר קביעתה לעניין מידת החולשה והפגיעה נוירולוגית באופן שיובהר אם המערער סובל משיתוק. 3. הועדה התכנסה ביום 6.3.13 וציינה כי פסק-הדין הונח בפניה (סעיף 4) וכי הוא מורה לוועדה לציין את אחוזי הנכות עבור פוליו. הוועדה קבעה בסיכום החלטתה כי המערער אינו סובל משיתוק מלא ומצב השיתוק החלקי אינו ניתן להכללה לפי רשימת הליקויים. באשר לאחוזי הנכות שנגרמו בשל מחלת הפוליו ציינה הוועדה כי "מדובר בקריטריונים שונים עם חישובים שונים של דרגת נכות ואין להקיש ממסקנות ועדה אחת למסקנות ועדה בנושא אחר עם קריטריונים אחרים". 4. טענות המערער: א. על-פי חוק הפיצוי לנפגעי פוליו, התשס"ז - 2007 (להלן - חוק הפוליו) רשאי המערער לבחור בין ההטבות שלפי חוק הפיצוי לבין ההטבות לפי הסכם הניידות. הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק-הדין ולא ציינה בניגוד לאמור מהו חלקה היחסי של מחלת הפוליו בכלל הליקויים שנקבעו למערער, באופן המונע מהמערער לבחור בין ההטבות. ב. היה על הוועדה לשקול יישום פריט ליקוי מותאם לעניין קיומו של שיתוק חלקי, כפי שעשתה בעניין הקשיונות ויישמה את פריט הליקוי ג-7 באופן חלקי. ג. הוועדה התעלמה בקביעת הנכות מהליקויים הבאים: קיצור רגל שמאל, קישיון בקרסול שמאל, והגבלה בתנועות ברך שמאל. 5. מנגד טוען המשיב כי הוועדה מילאה באופן מלא אחר הוראות פסק הדין, ציינה אלו מן פגימות נובעות ממחלת הפוליו ונימקה מדוע אין ליישם פריט ליקוי בשל המצב הנוירולוגי. 6. כאמור, הועדה התכנסה בהתאם להוראות פסק-הדין, שנתן תוקף להסכמת הצדדים כמפורט לעיל. מכאן, שמוטל על בית הדין לבחון אם הועדה אכן מילאה אחר הוראות פסק-הדין (דב"ע נה/01-29 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160). 7. עיון בפרוטוקול הדיון מעלה כי הוועדה ציינה בפתח החלטתה כי "מדובר בנכה פוליו מוכר הרבה שנים", וכי המערער נכנס לחדר מהלך ללא שימוש באביזרי עזר ומשתמש בכסא גלגלים. הועדה ערכה בדיקה קלינית בתחום הנוירולוגי וציינה את הכח הגס בשרירים, ממנה עולה כי קיימת קטיעה חלקית של רגל שמאל ובשאר שרירי רגל שמאל נמצא כח גס תקין, ואילו בצד ימין נמצא שיתוק בחלק מן השרירים. בסיכום החלטתה ציינה הוועדה כך: "מבחינה נוירולוגית קיים שיתוק חלקי שאינו מגיע לדרגה של שיתוק מלא למעשה בשרירי שוק שמאל. ממצא זה אינו ניתן להכללה לפי רשימת הליקויים. לא נמצאו שיתוקים בשרירי הירך. הממצאים השיתוקיים שנמצאו בבדיקה קשורים למחלת פוליומיאליטיס ממנה סבל. אך כאמור אינם מגיעים לדרגה המקנה כשלעצמה מוגבלות בניידות. הועדה עיינה במסמך רפואי מאת ד"ר חמדי וואליד הטוען ל 100% מוגבלות לפי סעיף א-1. טענה שאין לה שחר בהתייחס לממצאי הבדיקה. גם במכתבו של ד"ר וואליד מ 14.10.12 מציין שיתוק מלא ברגל שמאלית ושיתוק בשרירים פרוקסימאליים של רגל ימין, ממצאים שלא נמצאו בבדיקת הועדה. לציין שהנבדק מהלך בכוחות עצמו עם פרוטזה ללא שימוש באביזרי עזר. באשר לפרוטוקול הועדה לפי חוק הפוליו מ 27.6.11 מדובר בקריטריונים שונים עם חישובם שונים של דרגת נכות ואין להקיש ממסקנות ועדה אחת למסקנות ועדה בנושא אחר עם קריטריונים שונים". 8. לבסוף קבעה הוועדה כי המערער סובל ממוגבלות בניידות בשיעור כולל של 80.8%, מתוכם 40% לפי פריט ליקוי ב-4 בשל קטיעת השוק, 20% לפי פריט ליקוי (מותאם) ג-7 שעניינו קשיון פרקי הקרסוליים, ו- 60% לפי פריט ליקוי ו-א-3 בעניינו הגבלה בתנועות הברך. 9. לאחר ששקלתי טענות הצדדים מצאתי כי הוועדה אכן מילאה אחר הוראות פסק-הדין. באשר להתייחסות למחלת הפוליו, הרי שמסיכום החלטתה של הוועדה עולה כי היא ציינה כי הממצאים השיתוקיים שנמצאו בבדיקה "קשורים למחלת הפולימיאליטיס ממנה סבל". מכאן, שהועדה אכן התייחסה לדרישת פסק-הדין לפיו עליה לקבוע אילו מבין הליקויים מהם סובל המערער יש לייחס למחלת הפוליו. אין מקום לחייב את הוועדה לציין את מידת הזכאות באחוזים דווקא, שכן מהחלטת הועדה עולה כי אין מקום לדעתה לבטא ליקויים אלה באחוזים משום שמידת הליקוי הנוירולוגי אינה נכללת ברשימת הליקויים בניידות. בעניין זה מקובלת עלי עמדת הוועדה לפיה הועדות בענפי הביטוח השונים (במקרה זה לפי הסכם הניידות מחוד ולפי חוק הפוליו מאידך) פועלות על-פי דינים, הוראות ואמות מידה שונות. קביעה זו עולה בקנה אחד עם ההלכה שנקבעה בדב"ע (ארצי) נג / 25 - 01 נאדר גזמאווי נגד המוסד פדע כז עמ' 70, בדבר ההבחנה שיש לערוך בין קביעות הועדות הרפואיות הפועלות מכח פרקים שונים בחוק הביטוח הלאומי, ומקל וחומר במקרה דנן - בו מדובר על הטבות, הוראות ואמות מידה שנקבעו בחוקים שונים. 10. לעניין הפגיעה הנויורלוגית הבהירה הוועדה כי ממצאי בדיקתה מובילים למסקנה כי אין כל שיתוק בשרירי הירכיים, וכי אין מדובר בשיתוק מלא למעשה של שרירי שוק שמאל, ולכן אין מצבו של המערער מתאים להגדרות סעיף א על תתי-סעיפיו לתוספת א' להסכם הניידות. מכאן, שהוועדה מילאה אחר הוראות פסק-הדין גם בעניין הבהרת עמדתה באשר לפגיעה הנוירולוגית וקיומם של שיתוקים. 11. אין מקום לחייב את הוועדה לערוך התאמה של פריטי הליקוי שנקבעו בתוספת להסכם הניידות, כפי שנקבע בשורה של פסקי-דין בעניין התאמת פריטי הליקוי בענף זה, וזאת לאור נוסחו של הסכם הניידות אשר אינו מקנה לוועדות הרפואיות שיקול דעת רחב בשאלת ההתאמה (דב"ע (ארצי) מד/ 590-01 חיים תשובה נ' המוסד פד"ע ט"ז 227; דב"ע (ארצי) נה/ 23-01 המוסד נ' חיה פיק, פד"ע כט 546, בעמ' 557). 12. אין מקום לקבל את הטענה כי היה על הועדה לבחון פעם נוספת את שאלת הפגימות הבאות: קיצור רגל שמאל, קישיון בקרסול שמאל, והגבלה בתנועות ברך שמאל. ראשית, הועדה אף קבעה אחוזי מוגבלות בניידות בגין פגימות של קישיון בקרסול והגבלה בתנועות ברך שמאל, ומשכך לא ברור על מה נסמכת טענה זו. זאת ועוד, הוראות כאמור אינן כלולות בפסק-הדין, ודי בכך כדי לדחות את הטענה. 13. אשר על כן, הערעור נדחה בזאת. 14. אין צו להוצאות. 15. לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. רפואהפוליושאלות משפטיות