ערעור על נכותו של המערער בשיעור 63% 2. עניינו של המערער הוחזר לוועדה, בתוקף פסק דין מיום 7/1/13 (ב"ל 12- 12- 8692), שניתן בהסכמת הצדדים ("פסק הדין"). על פי פסק הדין הוחזר עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתפרט את הקשר בין מחלות הרקע מהן המערער סובל, ואשר נקבעו כגורמי סיכון: סכרת ויתר לחץ דם, לבין הפגימות מהן המערער סובל. הוועדה תדון בקשר הסיבתי ותפרט האם גורמי הסיכון התממשו במקרה זה. בנוסף, תתייחס הוועדה לממצא בנושא הערמונית המוגדלת ותפנה למסמכים עליהם מתבססת החלטתה. 3. טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה שגתה כשהפחיתה מחצית הנכות שקבעה למערער בשל גורמי סיכון. נטען כי הוועדה קיבלה טענות המערער שפגיעה האורטופדית גרמה לפגיעה עצבית, שגרמה לפגיעה אורולוגית. 4. לטענת המשיב, הוועדה קיימה את הנחיות פסק הדין ולא נפל בהחלטתה כל פגם משפטי. נטען כי הוועדה נימקה החלטתה כנדרש, ולא ניתן להתערב בקביעות רפואיות. 5. לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. 6. ביום 17/2/13 התכנסה הוועדה, בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לנוירוכירורגיה ומומחה לאורולוגיה. הוועדה הקשיבה לטיעוני בא כוח המערער ועיינה בפסק הדין. הוועדה ציינה כי המערער אמנם לא מטופל באינסולין, אולם הוא מקבל טיפול תרופתי אחר לסוכרת. הוועדה הוסיפה כי בתיעוד הרפואי נרשם "עישון כבד ממנו ניסה להיגמל ללא הצלחה". בנוסף, המערער מקבל טיפול תרופתי בשל יתר שומנים בדם. כמו כן, הוועדה ציינה כי על פי התיק הרפואי המערער סובל מיתר לחץ דם והוא מטופל במשתן. לדעת הוועדה, בהתבסס על הפרקטיקה הרפואית, הספרות המקצועית והניסיון המצטבר, חובה להתייחס לגורמי סיכון חמורים בעת בחינת מצבו הרפואי של החולה הפרטני. לכן, הוועדה סברה כי גם בשבתה כגוף מעין שיפוטי זה, היא אינה יכולה להתעלם מנתונים אלה. לפיכך, הגיעה הוועדה למסקנה כי "הממצאים בבדיקה האירודינמית אכן מעידים על פגיעה עצבית, אך ממצאי הבדיקה אינם תואמים באופן מלא את תלונותיו. אף חלקן יכולות לנבוע גם מהפרעה חסימתית על רקע ערמונית מוגדלת". לאור האמור, חזרה הוועדה על קביעתה הקודמת וקבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 63% מיום 5/1/11, לפי הפירוט הבא: 20% נכות לפי פריט ליקוי 37(7)(ב), הגבלה בינונית בתנועות עמוד השדרה המותני 10% נכות לפי פריט ליקוי 32(2)(א)(II), בגין שיתוק עצבי בגפיים תחתונים בצורה בינונית 30% נכות לפי פריט ליקוי 24(8)(ג), בגין אין אונות בצורה חמורה 10% נכות לפי פריט ליקוי 23(2)(א)(II), דלקת כרונית קלה של שלפוחית השתן עם תכיפות בהטלת שתן נקבע כי מהנכות המשוקללת יש לנכות 15% נכות בגין מצב קודם לפי פריט ליקוי 24(8)(ב)-(ג), וכן 5% נכות לפי פריט ליקוי 23(2)(א)(I)-(II). לאחר הפעלת תקנה 15 במלואה, הועמדה הנכות היציבה של המערער על 63% (לאחר עיגול). 7. על פי הוראות הדין, שומה על הוועדה המתכנסת בהליך דיון מחדש לבקשת הנפגע לקבוע אם מצבו של הנפגע אכן הוחמר ובאיזו מידה כ"תוצאה של הפגיעה בעבודה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות", כלשון תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. סעיף 120(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע בזו הלשון: "בקביעת דרגת נכות לא ישימו לב לכל מום, פגם או ליקוי מלידה או כתוצאה ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת שהיו לפני הפגיעה שבקשר איתה מוערכת דרגת הנכות, וכן לכל מום, פגם או ליקוי שבאו ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת אחרי פגיעה בעבודה כאמור אם אינם תוצאה ישירה מאותה פגיעה בעבודה". ייתכנו מקרים בהם קיימים גורמים המשפיעים אף הם על הנכות כך שלא ניתן לייחס את כל הנכות לפגיעה בעבודה או להחמרה של אותה פגיעה שהוכרה, אך אינם בבחינת "מצב קודם מוכח" כהגדרתו בפסיקה שהובאה מטעם המערער, כפי שהיא מתגלה לה. אין באמור כדי לשלול מסמכותה של הוועדה שלא לייחס את כלל ההחמרה לפגיעה שהוכרה, בשים לב לתרומת אותם גורמי סיכון או גורמים תחלואתיים. 8. מהאמור לעיל עולה כי לוועדה הרפואית מלוא הסמכות, ואף החובה, לקבוע באיזה מידה ההחמרה במצבו של המערער נובעת אכן מאותה הפגיעה שהוכרה. אם סבורה הוועדה כי השפעת הפגיעה על הנכות הכוללת כפי שמצאה היא השפעה חלקית בלבד - מחויבת הוועדה בהתאם לדין לקבוע איזה חלק מן ההחמרה אין לייחס לפגיעה, ולנמק החלטתה. 9. בנסיבות המקרה כאן הסבירה הוועדה כי קיימים גורמים תחלואתיים, והם: סוכרת המטופלת בתרופות והינה בגדר "מצב סוכרתי חמור ולא מאוזן", עישון כבד, יתר שומנים בדם ויתר לחץ דם. גורמים אלה מצדיקים, לדעת הוועדה, ייחוס חלקי של הנכות בכל הנוגע לאין אונות ודלקת שלפוחית השתן להחמרה של הפגיעה שהוכרה, ואשר אירעה בשנת 1990. הוועדה ציינה עוד כי המערער "מטופל במשתן הניתן בדרך כלל בשל יתר לחץ דם, והעלול לגרום להפרעות בהטלת שתן". הוועדה הסבירה כי מדובר ב"גורמי סיכון חמורים, ובמידה העולה על משמעותית, גורמים למצבים רפואיים מעבר להסתברות סטטיסטית, וחוסר התחשבות בהם בחולה הפרטים מהווה חריגה חמורה מהפרקטיקה הרפואית". עוד הסבירה הוועדה כי "הממצאים בבדיקה האירודינמית אכן מעידים על פגיעה עצבית אך ממצאי הבדיקה אינם תואמים באופן מלא את תלונותיו אשר חלקן יכולות לנבוע גם מהפרעה חסימתית על רקע של ערמונית מוגדלת". מדובר בהחלטה מנומקת וסבירה, בגדר סמכויות הוועדה לפי דין, הנסמכת על בדיקות שערכה ואשר הוצגו בפניה, כמו גם על ניסיונם המקצועי של חבריה. 10. המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שהוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין ודנה בשאלת הקשר הסיבתי בין מחלות הרקע וגורמי הסיכון לבין הנכות, ולא מצאתי שנפלה בהחלטתה טעות משפטית המצדיקה התערבותו של בית הדין. 11. לאור כל האמור, הערעור נדחה בזאת. 12. אין צו להוצאות. 13. לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. ערעורנכות