הוועדה קבעה 10% נכות בגין התאונה משנת 2010 ובניכוי מצב קודם בשיעור 10% וסה"כ 0% נכות. 2. התשתית העובדתית א. המערערת ילידת 1989. ב. ביום 20.1.08 נפגעה המערערת בתאונת עבודה בברך רגל שמאל (להלן: התאונה הראשונה). ג. ביום 22.5.11 נקבעה למערערת נכות צמיתה בגין התאונה הראשונה בשיעור 10% בגין פגיעה בברך שמאל, לפי סעיף ליקוי 48 (2)(ז)(1). ד. ביום 1.6.10 נפגעה המערערת בתאונת דרכים נוספת אשר הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה. המערערת נחבלה בחלקי גוף שונים, לרבות בברך שמאל (להלן: התאונה השנייה). ה. ועדה מדרג ראשון קבעה למערערת בגין התאונה השנייה נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הפגיעה בברך שמאל אולם קבעה שיש לנכות 10% מהנכות בגין מצב קודם (כלומר, הנכות שנקבעה למערערת בגין התאונה הראשונה). על החלטה זו הגישה המערערת ערר לוועדה הרפואית לעררים (להלן: הוועדה). ו. ביום 12.6.12 קיבלה הוועדה את הערר וקבעה שנכותה של המערערת בעקבות התאונה השנייה עומדת על 10% לפי סעיף 35 (1)(ב). הוועדה קבעה בהחלטתה כך: "לא הוצאו לוועדה תיקים קודמים לגבי אחוזי הנכות שנקבעו עבור תאונות ב-2008 ו-2009 ולכן הוועדה אינה מבצעת חשבון עובר ושב". ז. על החלטת הוועדה הוגש ערעור לבית הדין מטעם המל"ל (תיק בל 49546-07-12) במסגרתו טען המל"ל כי הוועדה טעתה שעה שלא הפחיתה אחוזי נכות בגין מצב קודם עקב התאונה הראשונה. ביום 25.11.12 ניתן פסק דין על ידי כב' השופטת רוית צדיק (להלן: פסק הדין) ונקבע כדלקמן: "התיק יוחזר לוועדה הרפואית לעררים אשר תבחן את החומר הרפואי בנוגע למצבה הרפואי הקודם של המשיבה. הוועדה תשקול האם קיים מקום לנכות מאחוזי הנכות בגין מצב קודם. יובהר כי על פי ההלכה הפסוקה, רק אם אובחנו ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקוי תהא הוועדה רשאית לנכות מאחוזי הנכות בגין מצב קודם (ראו : דב"ע נז/33-01 יעקבי - המל"ל עבודה ארצי לא(1) ,26, דב"ע נז/01-6 קנסטיני - המל"ל עבודה ארצי לא (1), 44, 45). הוועדה תנמק ותפרט החלטתה". ח. בעקבות פסק הדין התכנסה הוועדה בשנית ביום 5.3.13 על מנת לדון בעניינה של המערערת. הוועדה קבעה שיש לנכות 10% בגין מצב קודם בגין התאונה משנת 2008. את החלטתה נימקה, כדלקמן: "הועדה עיינה בפס"ד 25.11.12. בבדיקתה בתאריך 12.6.12 לא מצאה הועדה כל עדות לסימנים מובהקים של פגיעה מנסקאלית - מבחן מקמרי היה שלילי, הרגישות היתה באזור MFC טווח תנועות היישור היה מלא ולא היתה כל פגיעה בנעילה של הברך שיכולה להיות סימן מובהק לנזק מיניסקאלי. מסקנותיה של ועדה מדרג ראשון בבדיקה אותה ... 22.5.2011 מתאונה קודמת מ 2008 אבחנה זו מבוססת על רגישות בסדק מרפקי סימן מקמרי חיובי ממצאים שהועדה נוכחית לא מצאה בבדיקתה. לפיכך לדעת הועדה מאחר ונראה לוועדה שלא היתה פגיעה מיניסקאלית חד משמעית על אף שוועדה מ 2011 נתנה סעיף ליקוי 48 (2) ז הועדה בדעה שמצבה בעת בדיקתה ב 2012 העלתה סימנים דומים למתיחה של MCL ללא אי יציבות סימנים הדומים במיקומם גם לנזק מיניסקאלי. לפיכך לדעת הועדה זה ענין של סמנטיקה משפטית אם מדובר 10% עפי 48 (ב) זI או 35 (1) ב. לפיכך גם הועדה בדעה שיש לנכות 10% בגין מצב קודם בגין תאונה ב 2008 לפי 48 (2) ז I. יש לציין שמאחר התאונה ב 2008 על אף אבחנה קלינית של נזק מנסקאלי אין לכך כל תימוכין בבדיקה ארטרוסקופיה אבחנתית" על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. טענות הצדדים בקליפת אגוז: 3. לטענת המערערת, לא היה מקום לנכות אחוזי נכות בגין מצב קודם שכן הנכות שנקבעה בעקבות התאונה הקודמת היא בגין הפגיעה במניסקוס בברך שמאל לפי פריט 48 (2)(ז)(1) - פגיעה שונה ונפרדת בעוד שהוועדה הרפואית לעררים קבעה בהחלטתה הראשונה מיום 12.6.12 כי בעקבות התאונה השנייה נגרמה למערערת פגיעה ברצועת MCL בברך שמאל עם אי יציבות קלה של הברך. לפיכך, בשתי התאונות נגרמו למערערת פגימות שונות (פגיעה במניסקוס ופגיעה ברצועה הגורמת לאי יציבות הברך) ובמצב דברים זה לא ניתן לנכות מצב קודם. עוד נטען שלא נהיר נימוקה של הוועדה כי מדובר בסמנטיקה משפטית. הוועדה לא הסבירה מהי כוונתה בשימוש בביטוי הנזכר וכיצד ביטוי זה מאפשר לנכות נכות בגין מצב קודם. בנוסף נטען שהוועדה לא פעלה בהתאם להוראות פסק הדין ולא הצביעה על ממצא כלשהו המעיד על כך שגם לפני התאונה סבלה המערערת מנזק ברצועת הברך בגינו נקבעה הנכות. לטענת המשיב הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין ולא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה. לפיכך מתבקש בית הדין לדחות את הערעור. דיון והכרעה 4. לאחר שעיינתי במסמכים המצויים בתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. אפרט להלן את נימוקי הכרעתי. 5. על פי סעיף 123 לחוק, החלטות הוועדה ניתנות לערעור בשאלה משפטית בלבד בפני בית דין אזורי לעבודה. בית הדין לא יתערב בממצאים הרפואיים של הוועדה, כל עוד היא ממלאת את תפקידה בהתאם לחוק ולתקנות וכנדרש מועדה מעין -שיפוטית. במסגרת סמכותו, בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 100014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). הלכה פסוקה היא כי משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה בפסק דין עם הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בו ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא/01-29 פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160 (1992)). אם מילאה הועדה כראוי אחר הוראות פסק הדין, אין לומר כי נפלה טעות שבחוק המחייבת התערבות בית הדין בהחלטתה. 6. בענייננו, עניינה של המערערת הוחזר בפסק דין אשר הורה לוועדה לבחון את החומר הרפואי בנוגע למצבה הרפואי הקודם ולשקול באם יש מקום לנכות מאחוזי הנכות בגין התאונה הראשונה משנת 2008. 7. כפי שאפרט להלן, מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין. לעניין ניכוי מצב קודם הנמקת הוועדה אינה ברורה דייה, שכן הנכות שנקבעה למערערת בגין התאונה הראשונה משנת 2008 היא בגין סעיף ליקוי שעניינו נזק במניסקוס ואילו הנכות בגין התאונה השנייה משנת 2010 היא בגין פגיעה ברצועת MCL . על פני הדברים נראה כי מדובר בשתי פגיעות שונות אשר לא מאפשרות ניכוי מצב קודם ומשכך החלטת הוועדה אינה ברורה ועל הוועדה היה לנמקה על מנת שניתן יהיה לעמוד אחר הלך מחשבתה. אוסיף עוד, כי הוועדה משתמשת בביטוי "סמנטיקה משפטית" על מנת להסביר ניכוי מצב קודם. אולם, ביטוי זה אינו ברור ועל הוועדה במסגרת החלטתה להבהירו. בהקשר זה אזכיר, כי אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). אשר לחובת ההנמקה, עליה להיות ברורה ומפורשת אשר ממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע (ארצי) מג/1356 - 01 לביא - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע יז 130). זאת ועוד, המקור לביצוע ניכוי בגין מצב קודם מצוי בסעיף 120(א) לחוק, הקובע כדלקמן: "בקביעת דרגת נכות לא ישימו לב לכל מום, פגם או ליקוי מלידה או כתוצאה ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת שהיו לפני הפגיעה שבקשר אתה מוערכת דרגת הנכות ...". בהתאם להלכה הפסוקה: "... כל אימת שהוכרה התאונה כ'תאונת עבודה', אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ובשיעור הקבוע באותו הסעיף. לשון אחר: הוכחת מצב קודם שיש לנכותו מהנכות הכוללת מותנית בתשובה לשאלה: אילו נבדק המבוטח על ידי הוועדה לפני קרות תאונת העבודה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות על פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק אז יש לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע לו - בטרם התאונה - משיעור נכותו הכולל" (ראו: דב"ע נג/46-01 יצחק מרגוליס - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 364). בהתאם להלכות המשפטיות האמורות ולפסק הדין היה על הוועדה להצביע על ממצאים מוכחים שיאפשרו ניכוי קודם ורק לאחר מכן לבצעו ומשלא עשתה כן נפל פגם משפטי בהחלטתה. 8. נוכח כל האמור מצאתי כי נפלה טעות משפטית בפעולת הוועדה המחייבת התערבותו של ביה"ד ויש להחזיר את התיק לוועדה. 9. סוף דבר: א. הערעור מתקבל. ב. עניינה של המערערת יוחזר לדיון בפני הועדה, על מנת שתבחן את החומר הרפואי, תבהיר מה נכותה של המערערת כיום ותשקול האם יש מקום לנכות אחוזי נכות בגין מצב קודם, וככל שיש לנכות תצביע על ממצאים מוכחים. המערערת וב"כ יוזמנו לטעון בפני הוועדה. ג. המשיב ישלם למערערת שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.ששאאם לא כן יש הפרשי צהמדה וריבית מיום מתן פסק הדין מצב קודםנכות