נכות 50%, בעקבות אירוע איבה במהלכו נפגע מקליע בירכו הערעור דנן נסוב על הנכות האורולוגית שניתנה למשיב, בשיעור 20%, בהתאם לסעיף ליקוי 23(3)(א)(II). החלטת הוועדה ניתנה במסגרת הליך של החמרת מצב, לאחר הליכים משפטיים קודמים שהתנהלו, בערעורים שהגישו המערער והמשיב, במסגרת תיק בל 46575-10-11 ותיק בל 49972-01-12. בכל הנוגע לענייננו, ניתן בסיומם של ההליכים פסק דין המורה על השבת עניינו של המשיב לוועדה, על מנת שתשקול קביעתה להעניק למשיב נכות זמנית בתחום האורולוגי, תוך שהוועדה תיקח בחשבון את העובדה, שלמערער הוצע לעבור ניתוח קשה. לטענת המערער, בהחלטת הוועדה נפלה טעות. טענותיו העיקריות של המערער, הינן כדלהלן: הוועדה טעתה בכך שהתעלמה מדרישות סעיף הליקוי 23(3)(א)(II) וציינה כי היא מעניקה נכות בהתאם לסעיף זה אף שתדירות ההרחבות להן נזקק המשיב אינה ככתוב בסעיף. שני הסעיפים הקטנים בסעיף 23(3)(א) עוסקים בהיצרות השופכה "בצורה קלה עד בינונית", והשוני הוא במספר ההרחבות הנדרשות. הוועדה התעלמה מחובתה לקבוע אחוזי נכות על פי הקבוע במבחנים לדרגות הנכות. ככל שהוועדה סבורה שמצבו של המשיב אינו מצדיק הרחבות כל שניים- שלושה חודשים, היא אינה מוסמכת להעניק את סעיף הליקוי אותו בחרה להעניק. המשיב התנגד לעמדת המערער, מן הנימוקים העיקריים הבאים: הוועדה הבינה כי המערער לא יפנה לעבור ניתוח, בשל סיכוניו. המערער התלונן בפני הוועדה כי החל לעבור הרחבות. המערער עובר הרחבות אחת לשלושה חודשים לערך מחודש אוקטובר 2012. החלטת הוועדה צופה פני עתיד. הוועדה קובעת כי ברור לה שמדובר בבעיה כרונית שתצריך הרחבות חוזרות. הוועדה צופה היטב את העתיד. ביום 7.8.13 וביום 1.1.14 נערכו דיונים בתיק ונשמעו טיעוני הצדדים. דיון והכרעה הלכה היא, כי מוטלת על הוועדה הרפואית לעררים חובת ההנמקה, המאפשרת ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה, שהן החלטות מעין שיפוטיות. כך, נפסק בין היתר בדב"ע (ארצי) מג/ 01-1356 לביא - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130, כי: "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק". לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להידחות. סעיף הליקוי 23(3)(א)(II), אותו בחרה הוועדה להעניק למערער, דן בהיצרות השופכה: "המצריכה הרחבות כל 2 - 3 חודשים". לעומתו, עוסק סעיף הליקוי 23(3)(א)(I) בהיצרות השופכה: "בצורה קלה עד בינונית, אחרי הבראה, המצריכה רק הרחבות בודדות (1- 2 לשנה)". לא ניתן לקבל את פרשנות המערער, לפיה שני הסעיפים הקטנים בסעיף 23(3)(א) עוסקים בהיצרות השופכה בצורה קלה עד בינונית, והשוני נובע מתדירות ההרחבות בלבד. זאת, באשר כותרת סעיף 23(3)(א) עוסקת ב"היצרות השופכה", ללא ציון רמת ההיצרות. בסעיף קטן (I) צוינה מפרשות רמת היצרות השופכה - קלה עד בינונית. מילים אלה אינן מופיעות בסעיף קטן (II) ואין להוסיף אותן לתוכן הסעיף מקום שלא נכתבו. מעיון בהחלטת הוועדה עולה, כי הוועדה התרשמה מחומרת מצבו של המשיב. הוועדה מנמקת החלטתה באריכות ומציינת מפורשות, כי המשיב סובל מהיצרות משמעותית של השופכה המצריכה הרחבות חוזרות, וכי מדובר בבעיה כרונית קשה. וכלשונה של הוועדה: "הוועדה מתרשמת כי מדובר בהיצרות משמעותית של השופכה המצריכה הרחבות חוזרות ולכן נכותו לפי ס' 23(3)(א)(II) הינה לצמיתות מ- 11.1.10.... הוועדה מדגישה כי בישיבתה הקודמת ניתנה נכות זמנית מתוך מחשבה שהבעיה ממנה סובל הינה ברת פתרון כירורגי אולם עפ"י התנהלות העניינים נראה שהמערער בחר בדרך של הרחבות תקופתיות של השופכה ולא בדרך של ניתוח. מכיוון שכך ברור לוועדה כי מדובר בבעיה כרונית שתצריך הרחבות חוזרות בהמשך ומכאן קביעתה. חומרת הנכות נקבעה בהתאם לתיאור ההיצרויות בשופכה שמתאים להיצרויות קשות שאף הצריכו ביצוע הטיית שתן באופן זמני. לכן הסעיף שניתן הינו תואם למצבו גם אם תדירות ההרחבות אינה ככתוב בסעיף". עולה, כי הוועדה הבהירה מדוע מצבו של המשיב אינו תואם את סעיף הליקוי 23(3)(א)(I), באשר היצרות השופכה הינה ברמה קשה, ואילו הסעיף דן בהיצרות קלה עד בינונית. בהתאם למסמכים שהציג המשיב במסגרת הדיון בתיק, הוא נזקק להרחבות חוזרות, אחת לשלושה חודשים לערך, ולפיכך עונה מצבו על דרישות סעיף הליקוי שהוענק לו. נכונה טענת המערער, כי הוועדה ציינה בהחלטתה "תדירות ההרחבות אינה ככתוב בסעיף", וייתכן שהדבר נובע מכך שלא הוצג בפני הוועדה מכלול המסמכים הרפואיים שהוגשו לבית הדין. עם זאת, הוועדה מוסמכת להעניק למשיב סעיף ליקוי התואם למצבו הרפואי, כל עוד החלטתה ברורה ומנומקת. במקרה דנן, הוועדה הרחיבה, פירטה והסבירה את הבסיס הרפואי להחלטתה. כמו כן, ברי כי החלטת הוועדה צופה פני עתיד, כפי שציין המשיב בטיעוניו. הוועדה אף מציינת בהחלטתה, כאמור, כי מדובר בבעיה כרונית "שתצריך הרחבות חוזרות", בלשון עתיד. בנסיבות העניין, לא נפלה בהחלטת הוועדה טעות משפטית המצדיקה התערבותו של בית הדין. הערעור נדחה. לאור אופיו של הערעור והעובדה שהמשיב יוצג על ידי הסיוע המשפטי, אין צו להוצאות. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך 30 יום מיום המצאתו. נפגעי פעולות איבהנכותירך