המערערת טוענת שהוועדה הייתה עוינת כלפיה מסיבה לא ברורה וניתן לראות שכמעט אין מלל בפרק ד' לפרוטוקול. מסיבה זו בלבד יש לבטל את החלטתה. עוד נטען שהוועדה לא פעלה כמתחייב מפסק הדין ולא התייחסה לחוות דעת ד"ר קאופמן כפי שנתבקשה לעשות ע"י בית הדין. 4. אשר על כן מבקשת המערערת שעניינה יוחזר לוועדה לעררים בהרכב חדש. 5. לטענת המשיב הוועדה מילאה בצורה מלאה אחר הוראות פסק הדין וכל עוד הוועדה מנמקת את קביעתה הרי שלא נפל פגם משפטי בקביעתה. ב"כ המשיב מפנה לפרוטוקול בו קיימת התייחסות למכתבה של ד"ר קאופמן והתייחסות לבקשת בית הדין ולפיכך יש לדחות את הערעור. דיון והכרעה 6. לאחר ששבתי ועיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. להלן אפרט נימוקי הכרעתי. 7. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות הוועדה ניתנות לערעור בשאלה משפטית בלבד בפני בית דין אזורי לעבודה. בית הדין לא יתערב בממצאים הרפואיים של הוועדה, כל עוד היא ממלאת את תפקידה בהתאם לחוק ולתקנות וכנדרש מועדה מעין -שיפוטית. במסגרת סמכותו, בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 100014/98 הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213). 8. הלכה פסוקה היא כי משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה בפסק דין עם הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בו ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא/01-29 פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160). אם מילאה הועדה כראוי אחר הוראות פסק הדין, אין לומר כי נפלה טעות שבחוק המחייבת התערבות בית הדין בהחלטתה. 9. בענייננו, עניינה של המערערת הוחזר בפסק דין של חברתי השופטת סיגל דוידוב-מוטולה לצורך שקילת סעיף הליקוי המתאים למגבלה בכתף ובזרוע (תוך התייחסות למכתבה של ד"ר קאופמן מיום 3.4.11) וכן תשקול סעיף ליקוי המתייחס למחלת הסרטן והשלכותיה, לרבות עייפות כתוצאה מהטיפולים. 10. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה שהוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין וטענות המערערת בכתב הערעור מכוונת כולן כנגד שיקול דעתה הרפואי של הוועדה אשר לבית הדין אין סמכות להתערב בו. עפ"י ההלכה, בית הדין אינו שם עצמו כמומחה לרפואה והוא אינו קובע את דרגת הנכות של המבוטח מאחר וזהו תפקידה של הוועדה. 11. לגופו של עניין אציין, שהוועדה מציינת שממצאי הבדיקה הגופנית כשלעצמם אינם מקנים למערערת אחוזי נכות בגין המגבלה בכתף ובזרוע, אך מאחר שהוועדה מכירה בהאטה התפקודית של המערערת נקבעה הנכות כפי שנקבע בהתאם. כמו כן ישנה התייחסות מצד הוועדה לבקשת בית הדין לשקול הענקת סעיף ליקוי המתייחס למחלת הסרטן והשלכותיה והוועדה מוצאת לנכון להוסיף למערערת 10% נכות על תת פעילות בלוטת מגן (כך שהנכות הועלתה מ- 39% נכות ל- 45% נכות). בהקשר לטענות המערערת על כך שלא ניתנה לה זכות טיעון אציין, כי הוועדה דנה בעניינה של המערערת בשתי ישיבות, כאשר בישיבה הראשונה נשמעו טענות המערערת בפני הוועדה. הוועדה לצורך סיכום ביקשה את תיקה של המערערת מהמרפאה האונקולוגית וכן תיק מרופא משפחה תוך הבהרה כי "תסכם ללא נוכחות". ואכן, בישיבתה השנייה מיום 4.12.2012 (לאחר קבלת החומר הרפואי המבוקש) סיכמה הוועדה את קביעתה. בכל מקרה, לא ניתן לומר שלא ניתנה למערערת זכות טיעון שכן טענות המערערת נשמעו בישיבה הראשונה. 12. בסיכומו של דבר, הוועדה העריכה, עפ"י שיקול דעתה הרפואי ובמסגרת סמכותה את אחוזי הנכות שיש ליתן למערערת כאשר על פני הדברים הוועדה פעלה כמתחייב מהוראות פסק הדין. אזכיר, שקביעת שיעור אחוזי הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל 217/06 בן צבי נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 22.6.2006). 13. לנוכח כל האמור לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בעבודת הוועדה המחייבת התערבותו של ביה"ד. סוף דבר: 14. הערעור נדחה. אין צו להוצאות. דין הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 30 ימים מקבלתו. רפואהניסוח לא ברורועדה רפואית