ערעור 0% נכות צמיתה מיום 1/2/11, 30% נכות זמנית מיום ה- 8/7/10 עד 31/10/10 ו- 10% נכות זמנית מיום 1/11/10 ועד ליום 31/1/11 (להלן: ההחלטה). 2. טענות המערער: 2.1 הוועדה קבעה למערער נכות אורטופדית זמנית ולא הצביעה על שינוי כלשהו שחל במצבו של המערער בין מועד קביעת הנכות הזמנית לבין הנכות הצמיתה שנקבעה. 2.2 המערער פנה לקבלת חוות דעת רפואית ב- 4/3/13 ממנה עולה כי קיימת למערער נכות צמיתה לפי סעיפי ליקויים שונים. 2.3 הוועדה פירשה את היעדר היכולת מצד המערער לבצע פעולות אותן נדרש לבצע על ידי הוועדה כאי שיתוף פעולה וציינה כי הדבר יצר קושי בהסקת מסקנות האמור מהווה פגם בהחלטת הוועדה שכן גרם לה להסיק מסקנה שגויה. היה על הוועדה להודיע למערער כי בכוונתה להסתמך על חוסר שיתוף הפעולה מצידו ולהעמידו על ההשלכות ביחס לאמור. 2.4 אין בהעדר ממצא במיפוי עצם כדי לאיין נכות צמיתה. 2.5 הוועדה ציינה כי מחוץ לזמן הבדיקה הפגין המערער תנועתיות טובה בצוואר מזו שנערכה לו בזמן הבדיקה, אך אין בכך כדי להבהיר מהי הבדיקה אותה ערכה למערער וכיצד מתבטאת תנועתיות טובה עליה מסתמכת במסגרת קביעתה. 3. טענות המשיב: 3.1 בית הדין מתבקש להתעלם מחוות הדעת שצורפה המאוחרת למועד הוועדה. 3.2 הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית. אין כל שחר לטענת ב"כ המערער כאילו הבדיקה שנערכה היא בבית החזה, סעיף 21 לפרוטוקול מדבר על שרירי הצוואר, על כיפוף לפנים של הצוואר ובית החזה. 3.3 במסגרת הבדיקה ציינה הוועדה כי קיים קושי בשיתוף הפעולה אך יחד עם זאת הוועדה אינה מתבססת בקביעתה על כך; הוועדה מציינת כי בעת ששהה המערער בחדר מחוץ לזמן הבדיקה הפגין תנועתיות טובה מזאת שבבדיקה עצמה. הוועדה הסתמכה בנוסף, על בדיקת מיפוי עצם שממנה הסיקה כי יתכן ולא הייתה פגיעה משמעותית בצוואר בעת התאונה. 3.4 אין חובה על הוועדה לציין טווחי תנועה בעת הבדיקה - פריט הליקוי העוסק בעמוד השדרה אשר הינו סעיף 37 (5) מדבר על הגבלת תנועות בצורה קלה בינונית קשה ולא על טווחי תנועה. 3.5 ניסיונו של ב"כ המערער להפנות לסעיף 35 בטענה כי סעיף זה ניתן ליישום ללא ממצא, אינה נכונה שכן סעיף 35 (1) דורש כי יהיה ממצא של ארטריטס רב מטואידית, ניוונית או מסוג אחר, אין חולק כי למערער לא נמצאה ארטריטס ולא קליטה בצוואר במיפוי העצם. 3.6 באשר לטענה לעניין שינוי הנכויות הזמניות - בטענה זו אין ממש, הוועדה אינה צריכה לנמק קביעתה עת נקבעות על ידה נכויות זמניות וכאשר מדובר בתאונה עם שיפור במצב, אין כל חובת נימוק בעניין הזה. 3.7 באשר לטענה כי היה על הוועדה להזהיר המערער עת סרב לשתף לכאורה פעולה - אזי בדב"ע נב/01-27 דודו ממן נ' המל"ל, פד"ע כו 334 נקבע כי יש חובה להזהיר את המערער רק כאשר הוועדה מבססת החלטה על אי שיתוף הפעולה וזה לא המקרה כאן. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. 7. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה במסמכים רפואיים שעמדו בפניה לרבות מיפוי עצמות מיום ה- 4/7/10, מכתב שחרור מה- 8/4/10 ותעודה רפואית ראשונה ונוספת לנפגע בעבודה ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו. 8. במסגרת ישיבתה מיום ה- 21/2/13 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין, כי הוא סובל מבעיות בצוואר ודיפורמציה בעצם החזה לרבות קושי בנשימה. 9. הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: "מתחילת הבדיקה הפגין קושי לשתף פעולה באופן מלא בטענה לכאבים וזאת למרות ששרירי הצוואר רפויים לחלוטין ואין שום סיבה לכך שמצד אחד כיפוף לפנים מאפשר הבאת הסנטר לעצם החזה ללא קושי. ניסיונות תנועות פסיביים לצדדים ותנועות ההטיה לא התאפשרו כלל. בגין הפער בממצאים קיים קושי בהסקת המסקנות. מה עוד שבדיקת מיפוי עצם מה- 4/7/10 לא הורתה על קליטות בעמ"ש צווארי. יש לצפות כאשר מדובר בשלושה חודשים לאחר תאונה עם חבלה בצוואר שתהיה קליטה. מאחר ואין כזאת עומדת בסימן שאלה האפשרות שאכן נפגע בצוואר בצורה משמעותית. בעת ששהה בחדר מחוץ לזמן הבדיקה הפגין תנועתיות טובה מזו שבבדיקה עצמה. מעברו מחלה ... היה במעקב קרדיולוגי לאחרונה לדבריו החריפה החרפה כללית ברמת תפקודו. בבדיקה: מבנה רקמות רכות תקין. במבנה הגרמי נמוש בלט באזור הקסיפוליד ללא תזוזה, לא נמושה כל רגישות גם תוך הפעלת לחץ מקומי תוך הסחת דעת. כניסת אוויר תקינה ושווה דו צדדית נשימה בועית. קולות לב תקינים, נשמעה אוושה... LSB. במבחני דימום מיום התאונה בית חולים בילנסון צילומי חזה ו- CT חזה ללא ממצא חבלתי. במיפוי עצם (...) 4/7/10 קליטה מוגברת בצלע 3 מימין ומאחור באזור פרסטנלי תחתון ובאזור של זיז הקספואיד". (ההדגשות הוספו א.ק.) 10. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה: "לאור הבדיקה הגופנית וממצאי הדמות הקיימים לא נותרה נכות מבנית תפקודית הנוגעים לבית החזה. מבחינה אורטופדית הוועדה דוחה את הערר...". 11. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 12. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 13. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206). 14. בלשון אחר; משהועדה הרפואית היא המוסמכת על פי הדין להחליט בעניינים שברפואה במסגרת זו נתונה לה הסמכות הבלעדית להחליט איזו בדיקה לבצע למבוטח. על פי ההלכה הפסוקה, ריבונית הועדה לקבוע את אופן בדיקתו של המבוטח ובית הדין אינו מעביר תחת שבט ביקורתו את הדרך בה בחרה הועדה, ככל שלא נפל בה פגם משפטי. אין כל פסול בכך כי הוועדה מסתמכת במסגרת קביעתה על בדיקה שבוצעה למערער תוך שמוסחת דעתו. 15. באשר לטענת המערער כי אל היה לה לוועדה להסיק בעניינו של המערער כי לא נותרה בעניינו נכות אורטופדית שכן מחוץ לזמן הבדיקה נצפו אצל המערער תנועתיות טובה בצוואר מזו שבזמן הבדיקה, הרי שמקובלת עלי טענת המשיב בכל הנוגע לשיתוף הפעולה של המערער עם הוועדה. כפי שטען המשיב, החובה להזהיר בדבר חוסר שיתוף פעולה קיימת כאשר הוועדה מבקשת לבסס קביעתה על חוסר שיתוף הפעולה. בעניינו של המערער מציינת הוועדה כי מחוץ לזמן הבדיקה נצפו אצל המערער תנועות טובות בצוואר, על פי התקנות אין הוועדה נדרשת לציין טווח תנועות כי אם לציין באם קיימת הגבלה בתנועתיות הצוואר ומידתה. פועל יוצא מדברי הוועדה לפיהן קיימת תנועתיות טובה הינה כי לא נמצאה כל הגבלה בבדיקת הוועדה את המערער ועל כן אין לדבר במקרה זה על חוסר שיתוף פעולה שעה שנמצאו ממצאים רפואיים מוכחים על ידי הוועדה עליהם התבססה במסגרת קביעתה ולכן לא חלה במקרה זה חובת אזהרה. לפיכך נדחית טענה זו בערעור. 16. באשר לחוות הדעת שצירף המערער אשר ניתנה ב- 14/3/13 עת הוועדה התכנסה בעניינו של המערער ב- 21/2/13 דהיינו כמעט כחודש טרם ניתנה חוות הדעת, אזי הלכה פסוקה היא כי אין הוועדה נדרשת להתייחס למסמכים המאוחרים למועד התכנסותה ובעניין האמור יכול המערער לפנות בהליכים חדשים מול המשיב. 17. קביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מגבלות המבוטח, הינה בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה, המהווה בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהרת, שאין בית-הדין מוסמך להתערב בה. 18. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. עצם ההסתמכות על הצורך בניתוח הצילומים שהיו בפני הוועדה - שעה שקיימת הנמקה מספקת של הוועדה ביחס לצילומים אלה בהשוואה אל מול ממצאי הבדיקה הקלינית שנמצאו על ידי הוועדה בבדיקתה המוסחת את המערער - מצביע על כך שמדובר בטענה מתחום הרפואה. 19. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - דין הערעור להידחות. 20. אין צו להוצאות. 21. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים. נכות צמיתהערעורנכות