הפגיעה שהוכרה הינה בצוואר בנוסף ל-"הלם נפשי" בפעולת איבה ב. ביום 16.11.08 קבעה הוועדה הרפואית לעררים נכות בשיעור של 5% בגין הפגיעה הנפשית. ג. ביום 25.5.11 הגישה המערערת בקשה להחמרת מצב ולהכרה בפגימה חדשה בתחום השמיעה. ביום 1.5.12 דנה ועדה רפואית בדרג ראשון בבקשת המערערת וקבעה כי חלה החמרה במצבה בכל הקשור להגבלה בצוואר ואילו בתחום הנפשי לא חל שינוי, ומשכך נקבעו למערערת 10% בגין הפגיעה בצוואר ועוד 5% בגין המצב הנפשי. כנגד החלטה זו הגיש המשיב ערר לוועדה לעררים בטענה שלפגיעה בצוואר אין קשר לאירוע. מנגד הגישה המערערת גם היא ערר לוועדה לעררים. ד. ביום 9.7.12 וביום 22.10.12 דנה הועדה לעררים בערר של המערערת ושל המשיב וקבעה כי לא חלה כל החמרה במצבה של המערערת ובכך קיבלה את ערר המשיב ודחתה את ערר המערערת. כנגד קביעה זו הוגש הערעור. 4. להלן עיקר טיעוני ב"כ המערערת: א. טעתה הועדה עת קבעה כי אין קשר בין הפגיעה בצוואר לבין האירוע מאחר וועדה קודמת שהתכנסה ביום 16.11.08 הכירה בקשר הסיבתי בין הפגיעה בצוואר לבינו. הלכה פסוקה היא כי לעניין הקשר הסיבתי אין וועדה רפואית מאוחרת מוסמכת לשנות קביעה של קודמתה. ב. הועדה שהתכנסה ביום 16.11.08 לא ביצעה חשבון עו"ש ולא הפחיתה בגין מצב קודם, משכך חזקה היא שמצבה של המערערת נובע מהאירוע הנדון. ג. הועדה ייחסה את הפגיעה בצוואר לממצאים ניווניים תוך הסתמכות על בדיקתMRI מיום 3.5.11. אין לקבל קביעה זו של הועדה מאחר וסביר הוא שהבלטים שנתגלו בבדיקת ה- MRI לא אמורים להיווצר תוך פרק זמן קצר (שנתיים וחצי) ביחס לוועדה מיום 16.11.08. ד. טעתה הועדה עת הסתמכה על הממצאים מהצילומים בלבד ולא התייחסה לממצאים הקליניים. ה. הועדה קבעה כי המערערת סובלת מהגבלה קלה בתנועות הצוואר ומשכך יש להעניק לה 10% נכות צמיתה בגין כך. ו. בניגוד לקביעת הועדה, אשר לפיה ההגבלה בצוואר נובעת מממצאים ניווניים וזאת מהטעם "שאין לחץ על חוט השדרה ו/או שורשי העצביים", הרי מעיון בממצאי ה-MRI, עולה כי קיימים לחצים על השק התקאלי. ז. הועדה כלל לא התייחסה לחוות דעתו של ד"ר בלוך והתייחסה אך ורק לחוות הדעת של ד"ר אדלר סטלה. ח. טעתה הועדה עת קבעה כי הפגימה בתחום השמיעה אינה נובעת מהאירוע. אומנם המערערת סבלה בעבר מירידה בשמיעה אולם לאחר האירוע ובשל עוצמת ההדף, חלה החמרה במצב השמיעה. ט. טעתה הועדה עת לא קבעה אחוזי נכות צמיתה ולא ביצעה חשבון עו"ש כתוצאה מהפגיעה בשמיעה. י. טעתה הועדה עת קבעה כי לא תיתכן החמרה שחלה 5 שנים לאחר האירוע, אלא אם כן המצב תחלואתי פרוגרסיבי. מבדיקות השמיעה שהונחו בפני הועדה ניתן לראות כי לאחר האירוע חלה החמרה משמעותית בשמיעתה של המערערת ובאופן הדרגתי. 5. להלן עיקר טיעוני ב"כ המשיב: א. הוועדה מיום 16.11.08 לא התייחסה כלל לקיומו של קשר סיבתי או היעדרו. השלב בו בוחנים את קיומו של הקשר הסיבתי בין הנכות לתאונה והצורך לבצע חישוב עו"ש, ככל שיידרש, מתחיל רק לאחר קביעת הנכות. מאחר ובוועדה הראשונה, לא נקבעו אחוזי נכות, לא נדרשה הועדה לשאלת קיומו של הקשר הסיבתי או היעדרו. ב. הנכות הנפשית שנקבעה למערערת בוועדה מיום 16.11.08 הינה בתחום הנפשי וזמנית בלבד. לכן, טענת המערערת כי נקבע בעבר קיומו של קשר סיבתי בין ההגבלה בצוואר לתאונה, הינה משוללת יסוד. ג. הועדה מצאה הגבלה בתנועות הצוואר ולכן עברה לשלב של בחינת הקשר הסיבתי, בחנה את ההגבלה בתנועות הצוואר וקבעה כי מדובר בהגבלה הנובעת משינויים ניווניים תוך הסתמכות על ממצאי בדיקת ה - MRI. ד. הועדה לא קיבלה את ממצאי ד"ר עאוני יוסף שלפיהם המדובר בשינויים על רקע חבלתי. ה. הועדה הייתה מודעת לקיומו של לחץ על השק התקאלי וקביעתה בהקשר זה הינה קביעה רפואית שאין מקום להתערב בה. ו. עצם העובדה כי הפגימות שהוכרו הם "חבלה בצוואר והלם נפשי", אין בה כדי להשליך על קיומו של קשר סיבתי או היעדרו באיברים שנפגעו משמדובר בעניין הנתון לסמכותה של הועדה. ז. הועדה ציינה כי הפיצוץ אירע מצד שמאל כאשר הנזק הנטען על ידי המערערת הינו בצד ימין ולא בצד שמאל. היועץ הסביר כי מדובר בהחמרה במצב שקיים לפני התאונה והנובע ממצב תחלואתי שאינו קשור לתאונה. משכך, לא נפל פגם כלשהו בהחלטת הועדה. 6. החלטת הועדה - דיון ומסקנות: א. מעיון בפרוטוקול הועדה מיום 9.7.12, עולה כי נערכה למערערת בדיקה קלינית מקיפה. בפני הועדה הונחה בדיקתMRI מיום 3.5.11 המצביעה על קיומו של בלט דיסקלי בגובה c4-c5 ובלטים בגובה c3-c4 ו - c5-c6, עם לחץ על השק התקאלי מלווים בשינוים ניווניים ובלטים גרמים הגורמים להיווצרות ספיקאלית. ב. הוועדה עיינה בחוות הדעת של ד"ר עאוני יוסף מיום 22.5.11 וכן באישור הרפואי העדכני מיום 26.6.12, המתייחס לממצאי בדיקת ה - MRI. הוועדה ציינה כי אומנם מצאה הגבלה בתנועות הצוואר במידה קלה, אלא שממצאי ה- MRI המסבירים הגבלה זו ומן הסתם את הכאב הנלווה הינם ממצאים ניווניים שאין בהם לחץ על חוט השדרה ו/או שורש העצבים על רקע חבלתי. לכן, הועדה לא הסכימה עם האמור באישור הרפואי של ד"ר עאוני, אשר לפיו קיימים ממצאים חבלתיים. ג. הוועדה הוסיפה כי על סמך בדיקת ה - MRI, היא קובעת כי אין קשר סיבתי בין החבלה משנת 2006 לבין הממצאים הקליניים הנראים כיום, ומשכך לא נמצאה מבחינה נוירולוגית ואורטופדית נכות כלשהי. ד. עינינו הרואות כי הועדה אכן קבעה כי קיימת הגבלה בצוואר. יחד עם זאת, הועדה יחסה את ההגבלה הנ"ל לממצאים הניווניים הנלמדים מבדיקת ה - MRI. קביעת הועדה בעניין זה הינה קביעה רפואית ואין מקום להתערב בה. טענת המערערת שכביכול בוועדה מיום 16.11.08 לא נשלל הקשר הסיבתי בין הפגיעה בצוואר לבין האירוע, ומשכך מנועה הוועדה מלדון בעניין זה דינה להידחות. יודגש כי עניין הקשר הסיבתי כלל לא עלה לדיון ולא הוזכר בעבר מאחר והועדה מיום 16.11.08 קבעה כי לא נותרה כל נכות אורטופדית ונוירולוגית בגין הפגיעה הנדונה. משכך, לא ניתן לקבל את טענת המערערת אשר לפיה, מנועה הועדה לעררים האחרונה מלקבוע היעדרו של קשר סיבתי. פסקי הדין שהוזכרו על ידי המערערת בערעור אינם רלוונטיים מאחר והנסיבות במקרה דנן שונות מאלה שנדונו בפסקי הדין שם. ה. כמו כן ובניגוד לנטען על ידי המערערת, מפרוטוקול הועדה ניתן ללמוד כי קביעותיה מבוססות על בדיקת ה - MRI ועל הקביעה כי מדובר בממצאים ניווניים בלבד. הועדה ערכה למערערת כאמור בדיקה קלינית ועל סמך בדיקת ה - MRI קבעה כי המדובר הוא בממצאים ניווניים שאינם קשורים לאירוע. מדובר בקביעה רפואית שלא מצאתי מקום להתערב בה. ו. באשר לטענות המערערת בתחום הנפשי, מעיון בפרוטוקול הועדה עולה כי לא התייחסה לאישור הרפואי של ד"ר בועז בלוך מיום 6.5.11. כמו כן, גם בחוות הדעת של היועץ ד"ר קירש מיום 29.8.12 לא הייתה התייחסות לאישור הרפואי הנ"ל. אומנם עסקינן באישור רפואי ולא בחוות דעת. יחד עם זאת, מדובר במסמך רפואי בעל חשיבות הכולל התייחסות להחמרה שחלה בין השנים 2007 ועד לשנת 2011 והיה ראוי כי הוועדה תתייחס לתוכנו. משבחרה הועדה לא להתייחס כליל למסמך זה המשתרע על פני 3 עמודים והכולל התייחסות מקיפה למצבה הנפשי של המערערת, מוצאת אני שנפלה טעות משפטית בפעולותיה, בגינה יש מקום להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה כדי שתתייחס למסמך הנ"ל. ז. באשר לפגיעה בשמיעה, מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי היא ביקשה לקבל חוות דעת מיועץ רפואי- ד"ר בן דוד. מעיון בחוות דעתו של ד"ר בן דוד מיום 6.8.12, עולה כי המערערת התלוננה על ירידה משמעותית בשמיעה וכאבים באוזן ימין. למערערת נערכה בדיקה קלינית, ובפני היועץ הונחו בדיקות השמיעה השונות. מעיון בחוות הדעת של היועץ עולה: "הנבדקת מתלוננת על אוזן ימין אך פגיעה זו הייתה עוד בטרם נפגעה מהרעש של הקטיושה. מעבר לכך, הפיצוץ היה משמאלה של המערערת ואילו תלונותיה היו על ליקוי שמיעה מימין שרק לאחר שהוזכר לה שהיה קיים קודם, הסכימה המערערת כי מדובר בהחמרה. אך בהתאם לשתי בדיקות השמיעה האחרונות שצוינו, אכן יש החמרה מבדיקה לבדיקה מימין, אך אין לקשור ההחמרה באירוע האיבה מאחר ולא תיתכן החמרה שחלה 5 שנים לאחר האירוע אלא אם כן המצב תחלואתי פרוגרסיבי. לדעת היועץ, אין נכות הקשורה לאירוע". ח. הוועדה מיום 22.10.12 עיינה בחוות דעתו של ד"ר בן דוד ואימצה את מסקנותיו. מעיון בחוות דעתו של ד"ר בן דוד אשר אומצה על ידי הועדה, ברור הוא כי הועדה בדעה שההחמרה שחלה במצב השמיעה של המערערת בצד ימין נובעת ממצב תחלואתי וזאת תוך הסתמכות בדיקות השמיעה שהונחו בפני היועץ. המדובר הוא במסקנה המבוססת על שיקול הדעת הרפואי של המומחה והחומר שהונח בפניו ולא מצאתי מקום להתערב בקביעתו בעניין זה. 7. לסיכום: א. עניינה של המערערת יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתיוועץ במומחה בתחום הפסיכיאטריה שכבר חיווה את דעתו בעניינה של המערערת, אשר יעיין באישור הרפואי של ד"ר בועז בלוך מיום 6.5.11 ויקבע את ממצאיו בהתאם. ככל שהיועץ אינו מסכים עם האמור באישור הרפואי של ד"ר בלוך, עליו לנמק זאת. לאחר שהוועדה תקבל את חוות דעתו של הפסיכיאטר, תקבע את דרגת הנכות בתחום זה בהתאם. ב. בנסיבות העניין ובשים לב לעובדה כי הערעור מתקבל בחלקו, המשיב ישלם למערערת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,500₪, אשר ישולם בתוך 30 יום מהיום אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. 8. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. נפגעי פעולות איבהצוואר