ערעור על החלטת הוועדה לעררים לעניין גמלת סיעוד

##פסק דין בנושא ערעור על קצבת סיעוד:## ערעור על החלטת הוועדה לעררים (לעניין גמלת סיעוד) אשר קבעה כי המערער אינו זכאי לגמלת סיעוד. טענות הצדדים 2. לטענת המערער, החלטת הוועדה בדבר העדר זכאות לגמלת סיעוד הינה החלטה שגויה שניתנה בחוסר תום לב ושלא כדין. בהקשר זה מציין ב"כ המערער כי מדובר במערער יליד 1930 המתגורר לבדו והסובל ממצב נפשי ירוד, מצבי ניפנטרמיה עם התעלפויות ופניות לחדר מיון במצבי טרום עילפון. כמו כן המערער סובל מעקמת קשה בגב המקשה על תפקודו. עוד, מאחר והינו מתגורר לבדו, היה על הוועדה, רק מהטעם הזה, ליתן למערער ניקוד נוסף בשל כך שהוא זקוק להשגחה. 3. עוד נטען שהוועדה טעתה באופן התייחסותה לכל אחת מפעולות היום יום. כך למשל לגבי ניידות - עצם העובדה שהמערער סובל מנפילות מצדיקה מתן נקודות (ובהקשר זה מובהר שהמערער סובל מעקמת גב בולטת והעובדה שניתמך בקירות הבית אינה הופכת אותו לעצמאי); בעניין פעולת ההלבשה ורחצה - גם הפעולות שהצליח לבצע נעשו, לטענת ב"כ המערער, בקושי ובסבל רב. עוד נטען שהוועדה לא שמעה את המערער והדיון נעשה ללא נוכחותו. 4. במועד הדיון שהתקיים בפני כב' הרשם תומר סילורה, הדגיש ב"כ המערער את העובדה שהמערער לא זומן לטעון בפני הוועדה לעררים ובפועל הדיון נעשה ללא נוכחותו. כן, נטען שהוועדה לעררים היתה "חותמת גומי" - לא בחנה את הדברים לגופו של ענין, לא התרשמה באופן ישיר ולמעשה הסתמכה אך ורק על בדיקת האחות. ב"כ המערער חזר על הטענה לפיה המערער מתגורר לבדו בבית ועובדה זו לכשעצמה יכולה לתת לו ניקוד נוסף (העובדה שבן משפחה מגיע לבקר לעתים לא הופך את הקשיש לאדם שמתגורר עם עוד מישהו). ב"כ המערער ביקש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתשקול בשנית את קביעתה, תוך מתן אפשרות למערער לטעון בפניה. 5. לטענת ב"כ המשיב, אין בכתב הערעור לו טענה אחת שיכולה להצביע על פגם משפטי כלשהו. לגישתו, בתיקי סיעוד המוסד אינו טורח ומזמין פעם נוספת את המערער לוועדה אלא במקרים בהם הקשיש מבקש שהחלטה תעשה על פי הבדיקה והערכת התלות. במקרה דנן ביקרה אחות בביתו של המערער, בדקה אותו וציינה את התרשמותה בדו"ח בדיקתה מיום 15.10.12. הוועדה למעשה בחנה פעם נוספת את החומר הרפואי והגיעה להחלטה סבירה מפורטת ומנומקת לפיה בנסיבות העניין אין הצדקה להתערבות בית הדין. דיון והכרעה 6. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. אפרט להלן את נימוקי הכרעתי. 7. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות הוועדה ניתנות לערעור בשאלה משפטית בלבד בפני בית דין אזורי לעבודה. בית הדין לא יתערב בממצאיה הרפואיים והמקצועיים של הוועדה, כל עוד היא ממלאת את תפקידה בהתאם לחוק ולתקנות וכנדרש מוועדה מעין-שיפוטית. במסגרת סמכותו, בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 100014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). 8. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה פגם מהותי בעבודת הוועדה בכל הנוגע לאי זימונו של המערער לטעון בפניה בטרם קיבלה את החלטתה. הלכה למעשה, הוועדה לעררים בחנה את דו"ח האחות מיום 15.10.2012 ועל פיו קבעה את החלטתה. הוועדה לא שמעה את המערער; הוועדה לא התרשמה מהמערער ממקור ראשון; הוועדה לא בדקה את המערער ולמעשה יש צדק רב בדברי ב"כ המערער על כך שהוועדה לעררים לא בחנה את הדברים לגופו של ענין, לא התרשמה באופן ישיר ממצבו של המערער והסתמכה רק על בדיקת האחות. משמעות הדברים היא שזכות הטיעון של המערער, זכות שהיא אחת מכללי הצדק הטבעי, נפגעה קשות כשהוועדה לא זימנה את המערער לדיון ולא נתנה לו את האפשרות לטעון את טענותיו כנגד דו"ח האחות. 9. טענת ב"כ המשיב על כך שבתיקי סיעוד המל"ל אינו מזמין את המבוטח תמוהה וככל שהטענה נכונה ואכן מדובר "בנוהג" הקיים במל"ל - מן הראוי שנוהג זה ייבחן בשנית, שכן משמעותו פגיעה בזכות הטיעון של המבוטח וכן בתכלית הערר. 10. בסיכומו של דבר, העובדה שהמערער לא הוזמן לטעון בפני הוועדה מהווה פגם משפטי ובנסיבות אלה יש מקום להורות על החזרת עניינו של המערער לוועדה. 11. סוף דבר: א. הערעור מתקבל. ב. עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים לעניין סיעוד על מנת שתשקול בשנית את זכאותו לגמלת סיעוד לאחר שמיעת טענותיו. בשיקול דעת הוועדה לבצע במערער בדיקה קלינית של פעולות ה - ADL. תשומת לב הוועדה לכך שהמערער מתגורר לבדו. המערער יוזמן לטעון בפני הוועדה. ג. מאחר ועסקינן בייצוג מטעם הלשכה לסיוע משפטי - אין צו להוצאות. 12. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 30 ימים מהמצאתו. ערעורסיעודועדה לערריםערר