תביעה, שהגיש התובע לאחר שפוטר מעבודתו בנתבעת, ובמסגרתה הוא תובע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בתוספת פיצויים בגין עוגמת נפש עקב פיטוריו שנעשו לטענתו שלא כדין ובצורה משפילה. טענות התובע 2. לטענת התובע במסגרת כתב התביעה, הוא התקבל לעבודה בנתבעת בשאיפה להתקדם בה, הפך לעובד מסור, וקשר קשרים אישיים טובים עם המנהלים והעובדים. לאחר כחצי שנה של עבודה, קיבל פנייה להגיע לאגף משאבי אנוש, וזאת לאזני עשרות עובדים. התובע הגיע לשיחה בפני המנהלת רינת, שהבהירה לו שהוא סיים תפקידו במוקד בו עבד וכי יש לו אפשרות לעבור למוקד מכירות. התובע נאלץ להסכים לכך, אך לאחר מכן חלה. התובע ביקש לדבר עם מנהליו אך הדבר לא התאפשר לו, ובתגובה אף קיבל מכתב הזמנה לשימוע. התובע הגיע לשיחת השימוע כשהוא בחופשת מחלה, שם תקפו אותו בצורה קשה ולמעשה לא נערך שימוע צודק והוגן. התובע טען כי הוא היה עובד טוב ומסור, וכי חל שיפור מתמיד בתפקודו. 3. במסגרת סיכומיו טען התובע כי לא התאפשר לו להציג במהלך הדיון את כל החומר וכל ההוכחות שהיו ברשותו. התובע הוסיף והפנה טענות רבות כנגד ב"כ הנתבעת. התובע טען עוד כי הנתבעת גייסה עובדים לאחר פיטוריו, וצירף לסיכומיו דף מעיתון מקומי. התובע טען כי עמד ביעדים של הנתבעת, וכי אף היה מעל הממוצע ברוב הפרמטרים. התובע גרס כי שתי העדות מטעם הנתבעת העידו באופן מגמתי, וכי אין לקבל את עדותן. טענות הנתבעת 4. לטענת הנתבעת, התובע הועסק כנציג שירות במוקד זימון תורים. תפקודו של התובע היה לקוי ובלתי מספק, הן בפן המקצועי והן בפן המשמעתי, ושיחות אזהרה לא הועילו. במסגרת צמצומים שנערכו, הוצע לתובע ניוד למוקד אחר. התובע בדק את המוקד החדש, הסכים להצעה ואף חתם על חוזה העסקה חדש ביחס למוקד החדש. התובע חזר בו מהסכמתו, ואז קויים לו הליך שימוע כדין, שלא נפל בו כל פגם. בהגיעו לשימוע לא טען התובע כי הוא חולה, ולו טען כך היה השימוע נדחה עד להחלמתו. ממילא התובע הקליט את שיחת השימוע. 5. לאחר שנשקלו טענות התובע, הוחלט על סיום העסקתו, נערך לו גמר חשבון ושולמו לו מלוא זכויותיו כדין בעבור חמשת חודשי עבודתו. דיון והכרעה 6. נקדים אחרית לראשית, ונציין כי הגענו למסקנה לפיה דין התביעה להדחות, מן הנימוקים אשר יפורטו להלן. 7. הצדדים היו חלוקים באשר לאופן התרחשות הדברים, וכל צד טען למערכת עובדתית אחרת. לאחר שמיעת העדויות, אנו מעדיפים את עדויותיהן של שתי העדות מטעם הנתבעת על פני עדותו של התובע. העדפה זו באה לאור התרשמותנו מן העדויות, ובפרט לאחר שנוכחנו לדעת כי לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים בהסתמך על עדותו של התובע. התובע התחמק מלהשיב על שאלות, עדותו אף כללה סתירות פנימיות, ובאופן כללי אין אנו מקבלים אותה. מנגד, מטעם הנתבעת העידו שתי עדות: גב' רינת אבינועם, שכבר אינה עובדת בנתבעת, וגב' דנית שמוליס. עדויות אלה מהימנות עלינו, והתרשמנו כי שתי העדות תיארו דברים כהווייתם. שתי העדות השיבו על כל שאלה שנשאלו באופן מפורט, ללא כחל ושרק, גם אם השאלה לא היתה נוחה מבחינתן. לפיכך, אנו קובעים את העובדות בהסתמך על שתי עדויות אלה. בשולי קביעות אלה נעיר, כי עד נוסף ששמענו, מר תומר גיגי, לא הוסיף עובדות שיש בהן כדי לתרום לחקר האמת בתיק דנן. מעדויות שתי העדות דלעיל, הנתמכות במסמכים כפי שיפורט, עולות העובדות כפי שנפרט להלן. 8. התובע התקבל לעבוד בנתבעת כנציג שירות במוקד טלפוני של זימון תורים בשירותי בריאות כללית. התובע עבד כ - 5 חודשים בתפקיד זה, ותפקודו היה לקוי ובלתי מספק. בפן המקצועי, התובע לא עמד ביעדים שהוצבו לו, ובפן המשמעתי, היו לתובע הפרות משמעת חוזרות ונשנות. שיחות אזהרה שנערכו לתובע ע"י המנהלים לא הועילו. בהקשר זה טען התובע כי היה עובד טוב ומסור, אך טענה זו התבררה כלא נכונה. משתי העדויות ששמענו עולה בבירור כי נתוני התפוקה של התובע היו חלשים מאוד, ובנוסף לכך היו לו הפרות משמעות רבות. הדברים הגיעו עד כדי שיחת אזהרה מתועדת, שבה הובהר לתובע כי אם ימשיך לאחר למקום העבודה, יזומן לשיחת שימוע. בעדותו בפנינו ניסה התובע להצדיק את הפרות המשמעת,אולם לא מסר הסבר מספק. בשלב מסויים התבצע הליך של צמצומים במוקדי שירותי בריאות כללית. התובע, כמי שתפקודו לא היה מספק בכל המישורים, היה מועמד לסיים את העסקתו בנתבעת. עם זאת, לפנים משורת הדין, הציעה לו הנתבעת לעבור למוקד אחר, מוקד מכירות. הצעה זו באה כדי להמנע מפיטורי התובע, מתוך מחשבה שהמוקד האחר יתאים יותר לתובע מבחינת אופי העבודה והתפקיד עצמו. בהקשר זה נציין, כי התובע זומן לפגישה באורח מכובד, שאינו מעליב ואינו פוגע, ולטענותיו בנושא זה אין בסיס. השיחה בנושא התקיימה בין התובע לבין גב' רינת אבינועם, שעבדה באותה עת במשאבי אנוש בנתבעת. גב' אבינועם ישבה עם התובע לשיחה ארוכה בת שעתיים, בה הציעה לו לעבור למוקד האחר. התובע הלך למוקד האחר, ביצע האזנות לנציג באותו מוקד, נפגש עם מנהל הצוות ומנהל המוקד, ואז חזר אל גב' אבינועם ומסר לה כי הוא מעוניין לעבור למוקד המכירות. התובע אף הסביר כי מוקד זה מתאים לו, כי הוא מכיר שם את מנהל הצוות, וכי יש שם פוטנציאל "לעשות כסף". התובע חתם בפני גב' אבינועם על חוזה חדש לעבודה במוקד המכירות, וכל זאת מרצונו הטוב והחופשי. גב' אבינועם אף מסרה לו את מספר הטלפון הנייד האישי שלה, וסוכם כי התובע ייצא לקורס הכשרה שיתחיל ביום ראשון הקרוב. 9. עד לשלב זה לא יכולה להיות לתובע כל טענה כנגד הנתבעת, באשר התובע הסכים לניוד שהוצע לו, ואף חפץ בו מאחר וראה בתפקיד החדש הזדמנות כלכלית טובה. בנוסף, כאמור לעיל, התובע חתם על חוזה חדש מרצון חופשי. 10. והנה, התובע לא הגיע לקורס שהחל ביום ראשון. גב' אבינועם התקשרה אל התובע, אולם הוא לא השיב לשיחות. בדיעבד מסתבר כי התובע התקשר ביום שישי בצהריים אל המנהלת שלו, גב' שמוליס, ומסר כי אינו מעוניין לעבור למוקד המכירות. גב' שמוליס השיבה לו שיגיע אליה ביום ראשון בבוקר, והיא תבדוק עם מנהל המוקד מה ניתן לעשות. התובע לא הגיע אליה, היא התקשרה אליו, וגם לה הוא לא ענה. לאחר מכן הבהיר התובע כי הוא חוזר בו מהסכמתו לעבור למוקד המכירות, למרות שחתם על חוזה מתאים. 11. לאור הבהרת התובע כי הוא חוזר בו מהסכמתו לעבור למוקד מכירות, זומן התובע לשימוע. הנתבעת ניהלה את השימוע כדין לכל אורך הדרך; התובע קיבל הזמנה לשימוע, שם נכתב הנימוק לכוונה לסיים העסקתו. לאחר מכן נערך השימוע, שם ניתנה לתובע הזדמנות מלאה להעלות כל טענה. לאחר השימוע, שקלה הנתבעת את כל השיקולים וההיבטים, והחליטה לסיים את העסקתו של התובע. לתובע נמסר מכתב פיטורים, נערך לו גמר חשבון, ושולמו לו כל הכספים המגיעים לו עפ"י דין. התרשמנו כי התובעת קיימה את השימוע בתום לב מלא, וכי לא נפל כל פגם בהליך השימוע. יצויין כי התובע הקליט את שיחת השימוע. אמנם, נפלו פגמים בהקלטה שהגיש ובתמלול, פגמים הפוגעים במשקלם הראייתי ואף בקבילותם, אולם למרות זאת, לו היינו מקבלים אותם כראיה היו אלה תומכים דווקא בגירסת הנתבעת. התובע טען כי הגיע לשימוע כשהוא חולה. דא עקא, התובע לא מסר זאת לנציגי הנתבעת עובר לשימוע, ואף לא במהלך השימוע, וציין זאת רק בתום השימוע. התרשמנו כי לו טען זאת התובע מראש, היה השימוע נדחה עד להחלמתו. עוד נציין, כי לא התובע לא הציג בזמן אמת כל אישור רפואי התומך בטענתו זו. 12. התובע צירף לסיכומיו ראיה חדשה - דף מעיתון מקומי, ובו מודעות שונות. לטענת התובע, הדבר מלמד כי הנתבעת גייסה עובדים לאחר פיטוריו. אין לקבל ראיה זו, אשר הוגשה לראשונה עם סיכומי התובע, ללא הסבר באשר לעיתוי הגשתה. בנוסף, נעיר כי לא ראינו בדף שצורף לסיכומים את הדברים אליהם מכוון התובע. 13. התובע טען כנגד ב"כ הנתבעת טענות מרובות, אך אין בטענות אלה דבר. ב"כ הנתבעת ניהל את ההליך באורח אתי, מקצועי ומכובד, ולא מצאנו כל פגם בהתנהלותו. בהקשר זה טען התובע, כי לא התאפשר לו להגיש את כל הראיות וההוכחות שרצה להגיש. אין מקום לטענה זו, באשר התובע יכל להגיש כל ראיה שרצה, ללא הגבלה. בתום הדיון שהתקיים, אף אמר התובע את הדברים הבאים: "אני מודה לשופטים על היחס שקיבלתי, באתי עם חששות והסתבר לי שלא היה להם בסיס. אני אכבד כל החלטה. ברור לי שבסיכומים לא ניתן לצרף מסמכים, אלא רק להפנות למסמכים שהוגשו". הנה כי כן, בתום ישיבת ההוכחות לא העלה התובע כל טענה לפיה נבצר ממנו להגיש ראיות, ומדבריו עולה ההיפך הגמור. 14. התובע טען כי זכה להערכה מצד המנהלת שלו, והפנה לתכתובות בקבוצת הפייסבוק של הצוות. אנו מקבלים את עדותה של גב' שמוליס, ממנה עולה כי בצד העובדה שהעירה לתובע על כך שעליו להשתפר, השתדלה לחזק אותו באמצעות חיזוקים חיוביים. מכך עולה, שאין בדברים אלה כדי להפריך את טענות הנתבעת על כך שהתובע היה בעל תפוקה נמוכה יחד עם בעיות משמעת מרובות. ונזכיר, כי הנתבעת תמכה טענותיה במסמכים. בנוסף, התובע טען כי קיבל בונוסים, אולם הסתבר כי אין בכך כדי ללמד דבר, מאחר ומדובר ב"תוספת איכות" שהיתה בשיעור נמוך ביותר. 15. התובע טען כי ניסה להפגש עם מר אסף שגב, הסמנכ"ל, וכי הדבר לא התאפשר לו. התרשמנו כי טענה זו חסרת בסיס, באשר התובע לא הביע רצון להפגש עם מר שגב. ממילא דוחים אנו את טענת התובע, לפיה התנכלו לו עקב בקשתו להפגש עם מר שגב. 16. מכל האמור לעיל עולה, כי אין בסיס לטענות התובע כלפי הנתבעת. הנתבעת נהגה בתובע בהגינות מרובה, ואף עשתה כל מאמץ להמנע מפיטוריו, וזאת לפנים משורת הדין. מאחר והתובע חזר בו מהסכמתו לניוד, נערך שימוע כדין, ובעקבותיו פוטר התובע. הנתבעת נהגה בתום לב מלא, ודווקא התובע הוא זה שנהג בחוסר תום לב, התחמק מקיום הסכמות, ואף השיב לנתבעת בכפיות טובה. לפיכך, אין לקבל את טענת התובע, לפיהן הוא פוטר שלא כדין וכי הנתבעת הסבה לו עוגמת נפש והשפילה אותו. אחרית דבר 17. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי הנתבעת פיטרה את התובע בהליך ראוי שנערך כדין, ללא כל פגיעה בתובע, וזאת לאחר שעשתה כל מאמץ להמנע מפיטוריו, ודווקא התובע הוא זה שפגע במאמצים אלה. 18. בהתאם לאמור לעיל, נדחית בזאת התביעה. 19. התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 1,800 ₪, בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין. בכך לקחנו בחשבון כי התובע הביא להתמשכות ההליך שלא לצורך, והדבר אף נרשם במהלך חקירתו הנגדית. בנוסף, הסתבר כי אין כל בסיס לטענות התובע כלפי הנתבעת, ולמרות זאת המשיך התובע להטיח האשמות בנתבעת ובבא כוחה. הדבר אילץ את הנתבעת לנהל הליך משפטי שכלל שני דיונים, ולזמן לישיבת ההוכחות שתי עדות, אשר אחת כבר אינה עובדת בנתבעת. כל אלה אף היו מצדיקים הוצאות בסכום גבוה יותר, אולם החלטנו להסתפק בסכום דלעיל לאור הנסיבות בכללותן. 20. פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר רשום. 21. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מהמצאת פסק הדין. עוגמת נפש / נזק לא ממוניפיטורים