לא מובנת החלטת הוועדה שביקשה לעיין בתיקו הרפואי של המערער בטרם סיכמה את דיוניה כאשר כבר בישיבתה הראשונה מצאה שהמערער אינו סובל מנכות. ד. יש להחזיר את עניינו של המערער לדיון בפני וועדה בהרכב אחר, ולחילופין להשיב את עניינו לאותה וועדה אשר תתבקש לבצע למערער בדיקה חדשה ותייחס במנומק לחוות דעתו של דר' רוזנברג. 3. ב"כ המשיב מנגד, התנגדה להחזרת עניינו של המערער לוועדה, ולטענתה לא נפל כל פגם משפטי בדרך פעולותיה. לטענתה, מדובר בקביעות רפואיות המצויות בשיקול דעתה המקצועי של הוועדה. עוד טענה, כי המערער לא הציג כל מסמך כדי לתמוך בטיעוניו לעניין טווחי תנועות הצוואר. 4. החלטת הוועדה מושא הערעור: א. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה המשפטית בלבד בפני בית הדין האזורי לעבודה ובהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995. בהקשר לכך, נפסק כי קביעת דרגת הנכות היא בסמכותה של ועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין. ב. תלונות המערער נרשמו בדו"ח הוועדה מיום 17.06.12 כדלקמן: "כאבים בצוואר וחולשה בידיים לא יכול לישון". ג. הוועדה בדקה את המערער ורשמה ממצאיה כדלקמן: "ללא ספאזם בשרירי הצוואר או השכמות, תנועות טובות לצדדים, מלאות ותקינות, אפשרי 80 מעלות לכל כיוון מגיע בכיפוף לפנים עם הסנטר לעצם החזה. תנועות הטייה לצדדים אפשרי ל - 40 מעלות דו"צ. MRI 16/6/10 מורה על בלטים ב - C4-C7 עם לחץ קל על קצוות השק התקאלי ופריצת דיסק אחורי C3-C4 עם לחץ ניכר על השק התקאלי. מעיון בחומר הרפואי מוזכר במכתבו של ד"ר מורובוסקי 25/8/10 כי סובל זמן רב מכאבי צוואר המקרינים לידיים וכי המצב כבר היה קודם. נוירולוגית, מתהלך ללא צליעה, מסוגל ללכת על בהונות ועקבים, כוח תקין ב - 4 הגפיים, טונוס והחזרים תקינים ושווים ב - 4 הגפיים. אין החזרים פתולוגים, תחושה תקינה". הוועדה לא סיכמה את ממצאיה בעניינו של המערער, וביקשה לקבל לידיה "כרטיסו הכללי והאורטופדי לפחות 10 שנים טרם התאונה הנדונה". ד. הוועדה התכנסה שוב ביום 14.03.13 וסיכמה את דיוניה בזו הלשון - "הוועדה עיינה בתיקו הרפואי ומצאה שאין מקום להתייחס למצב קודם מאחר ומדוברים באזכורים מועטים שאין בהם דבר ללמד לגבי מצב קודם. לגבי הנכות, הנכות הינה בשיעור 0% כפי שנקבעה בדרג I, ולפיכך הערר נדחה. הוועדה עיינה בחוות דעתו של פרופ' רוזנברג ולא מצאה את הממצאים המצוינים בבדיקתה ועל כן אינה מקבלת את קביעתו לעניין הנכות". 5. הוועדה, בה ישבו גם נוירולוגית וגם אורטופד, קבעה כאמור את מסקנותיה לאחר ששמעה את תלונות המערער וערכה לו בדיקה קלינית. הוועדה שללה בבדיקה הקלינית הגבלה כלשהי בתנועות אצל המערער. עוד עולה מהחלטת הוועדה, כי שקלה הן את ממצאי הבדיקה הקלינית, והן את ממצאי בדיקת ה-EMG מיום 16.06.10. על פי ממצאי הוועדה המערער הינו "ללא ספאזם בשרירי הצוואר או השכמות, תנועות טובות לצדדים, מלאות ותקינות, אפשרי 80 מעלות לכל כיוון מגיע בכיפוף לפנים עם הסנטר לעצם החזה. תנועות הטייה לצדדים אפשרי ל - 40 מעלות דו"צ". גם בבדיקה הנוירולוגית, מצאה הועדה כי המערער "מתהלך ללא צליעה, מסוגל ללכת על בהונות ועקבים, כוח תקין ב - 4 הגפיים, טונוס והחזרים תקינים ושווים ב - 4 הגפיים. אין החזרים פתולוגים, תחושה תקינה". ברור אפוא שמסקנתה של הוועדה הולמת את ממצאיה, שלפיהם לא נותרה למערער נכות, באשר במקרים מעין אלה דרגת הנכות צריכה להיקבע על פי הגבלת התנועות או הממצא הנוירולוגי (וראו פריט 37(10) למבחני הנכות שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956). אשר לטענת ב"כ המערער לגבי אופי הפגיעה לעניין טווחי התנועות והשלכתם על מצבו הרפואי של המערער, הרי שמדובר בטענה רפואית שאין בית הדין מתערב בה. טענת ב"כ המערער לפיה מצב של תנועות בטווח של 80 מעלות מעיד תמיד על הגבלה בתנועות לעומת תנועות בטווח של 90 מעלות שהינו לגישתה המצב התקין, לא נתמכה בכל מסמך פורמלי מחייב, ובכל מקרה הנה טענה בעלת אופי רפואי. בנוסף, לא מצאתי ממש בטענת ב"כ המערער לפיה לא מובנת החלטת הוועדה שביקשה לעיין בתיקו הרפואי של המערער בטרם סיכמה את דיונה. חזקה שהחלטתה של הוועדה נעשית משיקוליה המקצועיים ולא היה בכך כדי ללמד שנפלה טעות משפטית בדרך עבודתה או לרמז בדרך כלשהי על חוסר תקינות בדרך פעולתה. לעניין חוות דעתו של פרופ' רוזנברג: מחוות דעתו של פרופ' רוזנברג עולה כי שיעורי הנכות (20%) שנקבעו על ידו נקבעו בשל "הגבלה בינונית בתנועות הצוואר", וזאת לאחר שמצא בבדיקתו כי "תנועות הצוואר מוגבלות ב - 60 מעלות לסיבוב צדדי מכל צד, יישור יתר עד 30 מעלות כיפוף עד למרחק של 2 ס"מ בין הסנטר ובית החזה, הטיה לצדדים 20 מעלות לכל צד". אלא שכאמור ממצאי הוועדה בבדיקה הקלינית היו שונים מאלה שצוינו ע"י המומחה. הלכה פסוקה היא כי : "... סמכות ההכרעה בטענה שיש הבדלים בין השקפות מומחה מטעם מבוטח לבין חברי הועדה לעררים הינה בידי הועדה ואין מקום להתערבות בית הדין בשאלה רפואית בדבר העדפת השקפה אחת על פני אחרת..." (דב"ע מג/01-2093 וינברם טוני נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טז 166) הוועדה מוסמכת, אם כן, לקבל או לדחות מסקנות שבחוות דעת מומחה מטעמו של מבוטח ואין בית הדין מתערב בהחלטה זו כל עוד נומקה כדבעי או כאשר מדובר בהבדלים בהשקפה הרפואית. ניתן לראות כי הוועדה התייחסה לחוות הדעת שעמדה בפניה והשוותה ממצאיה עם ממצאי המומחה אלא שהעדיפה את ממצאיה שהיו קלים מאלה של המומחה והעדפה זו מצויה בתחום שיקול דעתה המקצועי של הוועדה. הוועדה נימקה את הסטייה ממסקנותיו של המומחה האמור בשוני בין ממצאיה לממצאיו - ועל פי ההלכה הפסוקה הנמקה שכזו מניחה את הדעת. 6. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ומשלא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה או מסקנותיה, דין הערעור להידחות. 3בנסיבות העניין ומאחר ומדובר בערעור מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות. 7. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. בקשת עיוןרפואהועדה רפואית