ערעור על דרגת אי כושר בשיעור של 60% 2. ביום 27.6.13, התקיים דיון בפני כב' הרשם קאסם, במסגרתו הצדדים לא הצליחו להגיע להסדר, ומשכך התיק הועבר אליי למתן פסק דין. 3. להלן עיקר טיעוני ב"כ המערער: א. טעתה הוועדה עת לא התייחסה לאחוזי הנכות הרפואית שנקבעו למערער, ובעיקר לליקוי הלבבי אשר הוחמר ( דרגת הנכות עלתה מ-25% ל-40% נכות). ב. הליקוי הלבבי שנקבע למערער והעומד על 40%, משקף דרגה תפקודית שניה, לעומת זאת הנכות שנקבעה למערער קודם לכן בתחום הקרדיולוגי, עמדה על 25% (דרגה תפקודית ראשונה), וחרף זאת השינוי בקביעה כאמור לא בא לידי ביטוי בקביעת דרגת אי הכושר אשר נותרה בעינה. ג. נקודת המוצא לקביעת דרגת אי כושר, צריכה להיות ליקוייו הרפואיים של המערער, כפי שנקבעו ע"י הוועדה לעררים והמבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. ד. הסעיף הנפשי שנקבע למערער, העומד על 20%, קובע כי " ישנם סימנים אובייקטיבים וסובייקטיביים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העובדה", לכן מטעם זה, קביעת הוועדה אינה נכונה. 4. להלן עיקר טיעוני ב"כ המשיב: א. קביעת הוועדה תואמת את מצבו הרפואי של המערער, ככל שמדובר בשילוב נכויותיו. ב. הוועדה הייתה ערה לעובדה כי המערער סובל מנכות הלבבית בדרגה תפקודית שניה. הוועדה התייחסה לפער בין אחוזי הנכות הרפואית לתפקודית, וקבעה שהאובדן התפקודי החלקי משקף את מצבו. ג. הוועדה הסתמכה בקביעתה על דו"ח פקיד שיקום מעודכן, ועל המלצת הרופא, בעיקר על כך שמדובר באדם בעל רקע מקצועי עשיר. ד. החלטת הוועדה הינה מנומקת ומבוססת, המתחשבת בכל הפרמטרים, לרבות מצבו הרפואי של המערער, גילו, השכלתו, מקצועו, וניסיונו התעסוקתי. 5. החלטת הוועדה - דיון ומסקנות: א. מעיון בפרוטוקול הוועדה, ומהמסמכים השונים שהוגשו לתיק בית הדין, עולה כי למערער נקבעו בעבר 71% נכות רפואית בגין ליקויים שונים אשר כללו, בין השאר, 25% נכות בגין מחלת לב איסכמית, 20% נכות בגין הפרעת חרדה ובהתאם אף נקבעה לו דרגת אי כושר בשיעור של 60%. בעקבות החמרה בנכות הקרדיולוגית, החליטה הוועדה הרפואית להעלות למערער את אחוזי הנכות הלבבית ל-40%, ואילו הנכות הנפשית נותרה על כנה. ב. מעיון בפרוטוקול הוועדה לעניין אי כושר, נקבע כדלקמן: " בן 64, אובחן כסובל ממחלת לב איסכמית (40), יתר לחץ דם (10)... סך הכל נכות רפואית יציבה בשיעור 77% מ-18.2.11. עפ"י חוות דעת רופא מוסמך, מסוגל לעבודה מלאה, ללא מאמץ גופני קשה, בישיבה לסירוגין, ללא סטרס נפשי . עפ"י דו"ח שיקום - מדובר במורה בכיר במקצועו, יצא לפנסיה מוקדמת, בעל הרגלי עבודה וניסיון תעסוקתי רב בתחום ההוראה, יוכל להשתלב בעבודות קלות, כגון - קופאי, טלמרקטינג, או בכל עבודה מתאימה אחרת. התובע מערער על דרגת אי כושר יציבה בשיעור 60%. בהודעתו בפני הוועדה, התובע מתאר את מצבו הנפשי והגופני, שהשילוב ביניהם אינו מאפשר לו לעבוד. מדובר בתובע שפרש לגמלאות בגיל 50 מעבודתו בהוראה. כיום הוא גמלאי מזה כ-14 שנה. מאז פרישתו, במשך כל התקופה, לא פנה להשתלב בעבודה כלשהי נכון להיום. התובע בהחלט מסוגל להשתלב בעבודות המוצעות בדו"ח השיקום, ובהיקף חלקי. לאור זאת, הוועדה רואה בדרגת אי הכושר חלקית, בשיעור 60%, כמשקפת את כושרו לעבוד. לאור האמור לעיל, הערר נדחה". ג. אכן, נקודת המוצא הינה כי דרגת הנכות הרפואית אמורה לשקף דרגת אי כושר אובייקטיבית. יחד עם זאת, מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לקבוע דרגת אי הכושר בשים לב לכלל נסיבותיו האישיות של הנכה. מעיון בפרוטוקול הוועדה, עולה כי היא הייתה מודעת למכלול הליקויים של המערער, הסתמכה בקביעתה, בין השאר, על חוות דעתו של רופא מוסמך לעניין כושר השתכרות, וכן על דו"ח פקיד שיקום. יחד עם זאת, מעיון בפרוטוקול הוועדה, לא ברור אם הוועדה הייתה מודעת לכך שלמערער נקבעה בעבר דרגת אי כושר בשיעור של 60%, כאשר דרגת הנכות הרפואית הייתה נמוכה מזו שנקבעה על ידי הוועדה הרפואית האחרונה. לכן לא ברור מקביעת הוועדה כיצד באה לידי ביטוי ההחמרה בנכות הלבבית, אשר כאמור עלתה מ-25% ל-40%, בקביעת דרגת אי הכושר שנותרה כאמור על כנה. ד. אומנם אין בקביעתה של דרגת תפקוד שניה בתחום הקרדיולוגי כדי לזכות בהכרח את המערער בדרגת אי כושר שונה מזו שנקבעה קודם לכן, אך בשים לב לעובדה כי הוועדה בחרה לקבוע דרגת אי כושר נמוכה במידה בלתי מבוטלת מדרגת הנכות הרפואית העומדת על 77% , יש מקום להחזיר את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתיתן את דעתה לשינוי בנכות הלבבית. ה. באשר לנכות הנפשית, אכן הוועדה קבעה למערער אחוזי נכות בהתאם לסעיף 34(ג), המצביע על קיומם של סימנים אובייקטיבים וסובייקטיביים, המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה. כל עוד הוועדה הייתה מודעת לקביעה רפואית זו, ובשים לב לעובדה כי סעיף 34 מונה דרגות שונות של התאמה סוציאלית וכושר עבודה, הרי קביעת דרגת אי הכושר, בין השאר, בשל ליקוי זה הינה במסגרת סמכותה הבלעדית של הוועדה. 6. לסיכום: לאור כל האמור לעיל, עניינו של המערער מוחזר לוועדה באותו הרכב, על מנת שתבחן במנומק האם אין מקום לשינוי בקביעת דרגת אי הכושר, לאור ההחמרה שחלה בתחום הקרדיולוגי, ולאור העובדה כי למערער נקבעה בעבר, עוד בטרם הועלה שיעור נכותו הרפואית - דרגת אי כושר בשיעור של 60%. בנסיבות העניין, המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,500 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום אחרת סך זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. 7. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. אי כושר עבודהערעור