השפעת זכאות לקצבת נכות בחלק מתקופת שמירת ההריון 25. פרק ג' לחוק עוסק בביטוח אמהות. סימן ה' בפרק ג' לחוק עוסק בגמלת שמירת הריון. סימן זה כולל את סעיף 61 לחוק, שכותרתו: "תשלומי כפל". בס"ק (א) של סעיף 61 לחוק, נקבע כך: "מבוטחת הזכאית לתשלום על פי כל חיקוק, הסכם קיבוצי כהגדרתו בסעיף 180 או הסדר קיבוצי אחר, תקנון של קופת גמל, חוזה עבודה או תקנון של קרן ביטוח או פנסיה, בעד התקופה שבה היא נמצאת בשמירת הריון, לא תשולם לה גמלה לפי סימן זה בעד אותה תקופה.". 26. פרק י"ד לחוק עוסק בהוראות כלליות בדבר גמלאות. סימן ג' בפרק י"ד עוסק בתשלומי גמלה. סימן זה כולל את סעיף 320 לחוק, שכותרתו: "גמלאות כפל". בס"ק (ג) של סעיף 320 לחוק, נקבע - בין השאר - כך: "לא יינתנו לאדם, אם אין כוונה אחרת משתמעת - (1) קצבאות שונות לפי חוק זה בעד פרק זמן אחד; (2) ...". בס"ק (ד) של סעיף 320 לחוק, נאמר - בין השאר - כך: "היה אדם זכאי, לולא הוראות סעיף זה, ליותר מגמלה אחת, הברירה בידו לקבל אחת מהן;...". 27. בשל הוראות הסעיפים האמורים - מתעוררת בפנינו שאלת זכאותה של התובעת לקבל גמלת שמירת הריון בעבור התקופה שבעדה שולמה לה קצבת נכות. 28. אין אנו מקבלים בענין זה את טענות ב"כ התובעת, בסעיפים 1-5 להודעתו מיום 11/6/13, וזאת בשל הטעמים האמורים להלן: (א) אכן יש אבחנה בין "גמלה" לבין "קצבה" אלא ש"גמלה" היא שם כללי להטבות שהנתבע נותן, ו"קצבה" - שהיא תשלום עתי - כלולה במסגרת של "קצבה". גמלת שמירת הריון, המשולמת בעד תקופה מסויימת עונה גם על הגדרת "קצבה". (ב) העובדה שסעיף 61 לחוק משתמש במילים "לא תשולם" אינה יכולה להתפרש כאילו הסעיף קובע שהגמלה כן תשולם, אף אם אין הסעיף עוסק בזכאות עצמה. (ג) אין כל סיבה לפרש את סעיף 61 לחוק כאילו הוא הוציא מהגדרת "חיקוק" את חוק הביטוח הלאומי עצמו. גם חוק הביטוח הלאומי הוא בגדר "חיקוק". בענין זה, מקובלת עלינו עמדתו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בפסק דינו בתיק ב"ל 4649-01-11 שוסברגר - המוסד לביטוח לאומי (פס"ד מיום 3/1/12), אשר גם הוא התבסס על ההנחה שסעיף 61 לחוק מונע אפשרות לקבלת גמלת שמירת הריון כשבעבור אותה תקופה יש זכאות לגמלה אחרת מכח חוק הביטוח הלאומי (שם היה מדובר על זכאות לקצבת נכות מעבודה). עמדתו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע בפסק הדין הנ"ל מקובלת עלינו גם בקביעה שלפיה אין ללמוד לעניינה של התובעת מפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בתיק נד/0-191 יונה - המוסד לביטוח לאומי (פד"ע כז 421), שכן פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה עסק בתשלום מן המעסיק, שאינו נובע מהמצב של שמירת ההריון (תשלום דמי חופשה) ולא עסק בזכאות לגמלה מהנתבע, עקב אותו מצב שהצדיק את שמירת ההריון. 29. עם זאת, מקובלת עלינו טענת ב"כ התובעת, על כך שיש שגם כאשר מדובר על גמלת שמירת הריון, יש תחולה להוראות סעיף 320 לחוק, כך שהכלל הוא שאין לקבל מן הנתבע כפל גמלאות בעד אותה תקופה (בהתאם לסעיף 320(ג)(1) לחוק), וכשיש כפל כזה - זכאית המבוטחת (בהתאם לסעיף 320(ד) לחוק), לבחור בקבלת אחת מהן. בכך - אין אנו מקבלים את טענות ב"כ הנתבע בסעיף 23 לטיעוניו המשלימים. לדעתנו, מכח סעיף 320(ד) לחוק, התובעת זכאית לבחור אם לקבל קצבת נכות או אם לקבל גמלת שמירת הריון כשמתברר שבעד אותה תקופה - היא היתה עשויה להיות זכאית לשתי הגמלאות, אלמלא הוראות סעיף 320 לחוק. 30. נעיר כי בחינת ההלכה הפסוקה, מעלה לכאורה שהנתבע עצמו סבר במקרה אחר, שקיימת זכות בחירה לפי סעיף 320(ד) לחוק, בין קצבת נכות לבין גמלת שמירת הריון. כך עולה מפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בתיק עב"ל 26832-04-11 איזר - המוסד לביטוח לאומי (פס"ד מיום 6/11/12), שבו נאמר - בין השאר - כך: "בהמשך לכך, הודיע המוסד לביטוח לאומי כי ... החליט ... להכיר בתביעה. עוד הודיע המוסד כי בתקופה זו קיבלה המערערת קצבת נכות כללית, ועליה לבחור בין גמלת שמירת הריון לבין גמלת נכות כללית.". כלומר - הנתבע עצמו הודיע לבית הדין הארצי לעבודה, במקרה אחר, כי כשמבוטחת קיבלה קצבת נכות כללית ולאחר מכן - הוכרה זכאותה לגמלת שמירת הריון, אמורה לבחור בין שתיהן. לא ברור מדוע שונה עמדת הנתבע בעניינה של התובעת. אנו ממליצים לנתבע לבחון את עמדתו גם בענין זה. 31. מכל מקום, בענייננו, העולה מטענות ב"כ התובעת הוא כי התובעת בחרה בגמלת שמירת הריון, ועל כן - לגבי התקופה שמיום 11/1/13 ועד יום 4/3/13 - זכאותה של התובעת לקבל את גמלת שמירת ההריון, תהיה כפופה לזכות הנתבע לקזז מגמלה זו את הסכום של קצבת הנכות הכללית שהתובעת קיבלה בעד אותה תקופה. לסיכום 32. על סמך כל המוסבר לעיל, אנו מקבלים את התביעה ומצהירים כי התובעת זכאית לגמלת שמירת הריון בעבור התקופה שמיום 14/10/12 ועד יום 4/3/13. זכאותה זו של התובעת שוללת את זכאותה לקבל קצבת נכות כללית, שהיא קיבלה בעבור התקופה שמיום 11/1/13 ועד יום 4/3/13, כך שבעת קיומו של פסק דין זה, יהיה הנתבע אמור לערוך קיזוז מתאים. 33. תשומת לב הנתבע מופנית שוב להמלצותינו שנכתבו בסעיפים 2, 22 ו-30 לעיל. 34. התובעת היתה מיוצגת על ידי עו"ד מטעם הלשכה לסיוע משפטי. לכן, אין צו בדבר הוצאות. 35. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו. הריוןנכותקצבת נכות