פיצוי בגין עמלת החזר המחאה טענות הצדדים מכתב התביעה ומפרוטוקולי הדיונים שהתקיימו, עיקר טענות התובע, הינן, כדלקמן: א. התובע הועסק אצל הנתבעת החל מחודש אוקטובר 2012 ועד ליום 7.3.2013. ב. התובע הועסק למשך מספר ימים בחודש אוקטובר 2012 כעובד כללי והחל מחודש נובמבר 2013 כנהג משאית. ג. התובע התפטר מעבודתו לאחר שנתן לנתבעת הודעה מוקדמת כדין. ד. השכר שסוכם בין הצדדים עמד על סך 5,500 ₪ נטו לחודש. ה. בגין עבודתו בחודש פברואר 2013 קיבל התובע 2,550 ₪ בלבד. ו. בגין עבודתו בחודש מרץ 2013 לא שולם שכר כלל. ז. התובע הועסק בשעות נוספות עליהם לא קיבל גמול כלשהו. ח. התובע עבד ביום הבחירות לכנסת בחודש ינואר 2013 ולא קיבל גמול מיוחד בגין עבודה ביום הבחירות (שכר בשיעור 200% ליום העבודה בבחירות). עיקר טענות הנתבעת, הינן כמפורט להלן: א. התובע הועסק החל מחודש נובמבר 2012 ועד לחודש פברואר 2013 בלבד. ב. התובע התפטר מבלי ליתן לנתבעת הודעה מוקדמת. ג. השכר שסוכם בין הצדדים עמד על סך 5,000 ₪ נטו לחודש ועליו התווספו 500 ₪ נוספים כגמול גלובלי בגין עבודה בשעות נוספות. ד. בגין עבודתו בחודש פברואר 2013, לתובע נמסרו 2 המחאות ע"ס 1,700 ו- 3,800 ₪, אולם ההמחאה האחרונה בוטלה וכנגדה הועבר לתובע סך של 2,550 ₪ לאחר קיזוז חוב שהתובע חב לנתבעת. ה. בשולי כתב ההגנה ביקשה הנתבעת לחייב את התובע לפצות אותה בשיעור 1,000 ₪ אשר לטענתה הועברו בהוראתו לעובד שהחליף אותו מבלי שהיה זכאי לכך. ההליך כמצוות סעיף 31 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, ובשים לב לסכום התביעה, הדיון בתובענה התקיים במסלול של דיון מהיר ומבלי שהצדדים נדרשו להגיש תצהירי עדות ראשית. ביום 18.11.2013 התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה העיד התובע ומר מיכאל זרביב. מטעם הנתבעת העידו מר נחום כהן ומר אמיר קימה. בתום הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ושמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל ונימוקיי מפורטים מטה. תקופת העבודה וסיומה על אף שהנתבעת טענה בכתב ההגנה שהתובע החל את עבודתו בחודש נובמבר 2013, בדיון היא הסכימה שהתובע החל את עבודתו בחודש אוקטובר 2012 ועבד מספר ימים. באשר למועד סיום עבודתו של התובע אצל הנתבעת, הרי שהאחרונה טענה שזה התפטר מעבודתו עוד בחודש פברואר 2013 ובאותה נשימה ביקשה לחייבו בגין דו"ח חניה שניתן על עבירה שבוצעה ביום 11.3.2013. התובע העיד כי הודיע על התפטרותו מבעוד מועד ואף גייס נהג מחליף תחתיו, מר מיכאל זרביב. התובע העיד כי עבד 5 ימים בחודש מרץ 2013 בחפיפה עם הנהג המחליף. מר זרביב תמך בעדותו של התובע והעיד שהוא עבד אצל הנתבעת בשבועיים הראשונים של חודש מרץ 2013, ובשבוע הראשון היה בחפיפה עם התובע. עדותם של התובע ומר זרביב עשתה רושם מהימן על בית הדין, ועדותם לא נסתרה. על כן, אני מקבל את גרסת התובע וקובע כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 7.3.2013 לאחר שהתובע נתן הודעה מוקדמת כנדרש ועבד 5 ימים. גובה השכר המוסכם התובע כאמור טען כי בין הצדדים סוכם על שכר של 5,500 ₪ נטו לחודש. הנתבעת לא חלקה על גובה השכר המוסכם אולם לטענתה מתוך הסכום האמור, 500 ₪ שולמו כסכום גלובלי בגין עבודה בשעות נוספות. בניגוד לטענות הנתבעת בעניין זה, מתלושי המשכורת, לא נראתה חלוקה לשכר יסוד ולגמול גלובלי בגין עבודה בשעות נוספות. מעיון בתלושי המשכורת ניתן להיווכח בקלות כי הנטו לתשלום בתלושי השכר בחודשים בהם הועסק התובע חודש מלא, עמד תמיד ע"ס 5,500 ₪. זאת ועוד, הנתבעת לא הציגה הסכם עבודה או הודעה על תנאי העסקה כמתחייב מכוח חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002 וממלא לא הוכיחה כי סוכם עם התובע על תשלום גלובלי בגין עבודה בשעות נוספות. בנוסף, עדותו של התובע בנוגע לגובה השכר שסוכם עמו עשתה על בית הדין רושם מהימן ומנגד עדויותיהם של מר נחום כהן ואמיר קימה עשו על בית הדין רושם עגום למדיי עד שלא ניתן לבסס עליהן ממצאים עובדתיים כלשהם. נוכח האמור, אני קובע כי שכרו הבסיסי של התובע הועמד על סך 5,500 ₪ נטו לחודש. כפועל יוצא החלוקה שנעשתה בתלושי המשכורת לרכיבים שונים מלאכותית היא. שכר חודש פברואר 2013 לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי בגין שכר חודש פברואר 2013, הנתבעת נתנה לתובע המחאה ע"ס 3,800 ₪ אשר בוטלה ונעשתה תחתה העברה בנקאית לזכות התובע ע"ס 2,550 ₪. המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים באשר לשכר חודש פברואר נגעה להמחאה ע"ס 1,700 ₪ אשר לטענת הנתבעת הועברה לתובע ואף נפרעה. הנתבעת הגישה לתיק בית הדין עותק מההמחאה כפי שהוצגה לבנק לפרעון. התובע העיד כי לא קיבל לידיו את ההמחאה האמורה וממלא לא נפרעה על ידו. עוד העיד התובע כי החתימה המופיעה על גבי ההמחאה אינה חתימתו ובעניין זה הגיש תלונה למשטרה והודעה על הגשת התלונה הוגשה לתיק. גרסתו של התובע הייתה אמינה בעיני בית הדין והיא קיבלה חיזוק במסמכים בכתב שהוגשו על ידי הצדדים. כך, מעיון בהמחאה ניתן להיווכח בנקל כי סחירותה לא הוגבלה על ידי הנתבעת, באופן שהיא עשויה לעבור מיד ליד בקלות יחסית. כמו כן, מעיון בפרטי השיק כפי שהוגשו על ידי הנתבעת עולה כי ההמחאה נפרעה ביום 15.3.13. התובע הגיש לבית הדין דו"ח פירוט תנועות בחשבון הבנק שלו מיום 10.3.13 ועד ליום 9.4.13 וממנו ניתן להיווכח בקלות כי ההמחאה האמורה לא נפרעה בחשבונו. מחלוקת נוספת התגלעה בין הצדדים בקשר לשכר פברואר 2013 והיא הטענה שהעלתה הנתבעת לפיה, מהשכר שהגיע לו בחודש פברואר 2013 היא ניכתה 1,000 ₪ בגין מוצרים שהתובע רכש ממנה. גרסתה של הנתבעת לעניין זה לא נמצאה אמינה בעיני בית הדין ונימוקיי מפורטים להלן: א. התובע העיד כי שילם במזומן בעד הסחורה ועדותו עשתה על בית הדין רושם מהימן. ב. בחשבונית שהוצגה על ידי הנתבעת נכתב כי הסחורה הינה בבעלות הנתבעת עד לפירעון מלא של החשבונית. מכאן, חזקה על הנתבעת שלא הייתה משחררת את הסחורה לידי התובע אלמלא קיבלה תשלום בגינה. ג. בתלוש המשכורת בגין חודש פברואר 2013 אין עדות לקיזוז בגין סחורה שנרכשה לכאורה. מכאן, אני קובע כי שכרו של התובע לחודש פברואר 2013 לא שולם במלואו. על כן, על הנתבעת לשלם לתובע שכר עבודה בסך 2,950 ₪ לפי הפירוט הבא: 5,500 ₪ - 2,550 ₪ = 2,950 ₪ שכר חודש מרץ 2013 כאמור לעיל, קבעתי כי התובע הועסק אצל הנתבעת עד ליום 7.3.13 (למשך 5 ימי עבודה) ואין חולק כי בגין חודש מרץ 2013 לא שולם לתובע שכר כלשהו. הואיל והתובע עבד בחודש מרץ ולא קיבל שכר, הרי שהוא זכאי לשכר עבודה בסך 1,183 ₪ לפי החישוב הבא: 5,500/186 ₪ (שכר שעתי) X 8 שעות X 5 ימים = 1,183 ₪ גמול בגין עבודה בשעות נוספות לטענת התובע, הוא הועסק בשעות נוספות מבלי ששולם לו גמול בגין עבודתו הנוספת. התובע הסתמך על רישום פרטי של שעות עבודתו אותו הוא ערך בעצמו. הנתבעת כאמור טענה כי התובע קיבל גמול גלובלי בגין עבודה בשעות נוספות. כאמור לעיל, משנקבע כי שכרו הקובע של התובע עמד ע"ס 5,500 ₪ לחודש, טענותיה של הנתבעת בעניין זה נדחו על ידי בית הדין. הנתבעת הגישה דו"חות נוכחות לתיק בית הדין, הסותרים את רישומיו הפרטיים של התובע. עם זאת, מדו"חות הנוכחות שהוגשו על ידי הנתבעת, עולה כי התובע ביצע כ- 67 שעות נוספות (סיכום העמודות שכותרתן "שעות ללא הסכם"). הגמול המינימאלי המגיע בגין 67 שעות נוספות עומד ע"ס 2,376 ₪, לפי הפירוט הבא: 67 שעות X 5,500/186 (שכר שעתי) X 1.25 = 2,376 ₪ אולם, התובע העמיד את תביעתו בגין עבודה בשעות נוספות על סך 797.5 ₪ בלבד, ולא ניתן על פי דין לפסוק לו סכומים גבוהים מהסכומים שנתבעו בכתב התביעה. על כן, בגין רכיב זה, ייפסקו לו 797.5 ₪ בלבד. עבודה ביום הבחירות בגדר ידיעה שיפוטית היא שהבחירות לכנסת ה- 19 נערכו ביום 22.1.2013. מעיון בדו"ח הנוכחות שהגישה הנתבעת, עולה כי התובע הועסק ביום הבחירות. מעיון בתלוש השכר של חודש ינואר 2013 אין עדות לתשלום נוסף מעבר לשכר הרגיל עליו סוכם בין הצדדים. סעיף 10 לחוק יסוד: הכנסת, קובע כי יום הבחירות יהיה יום שבתון. סעיף 136 לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט 1969-קובע כי התובע זכאי לקבל מן הנתבע "את השכר שהעובד היה משתכר אצלו ביום הבחירות אילולא שבת" כהגדרת החוק. הואיל והתובע עבד ביום הבחירות, יוצא מכך שהוא זכאי הן לתמורה מכח סע' 136 כאמור (תמורה אותה זכאי היה לקבל גם אלמלא עבד), והן לשכר בגין עבודתו בפועל. [ראה ד"מ 8286/04 (חיפה) קוזמינסקי עדנה נ. ח. מרחב בע"מ (ניתן ביום 29.12.2004)]. בנסיבות אלה, התובע זכאי לגמול בגין עבודה ביום הבחירות בשיעור 100% נוספים על השכר ששולם לו ובסה"כ 237 ₪ לפיה החישוב שלהלן: 5,500/186 ₪ (שכר שעתי) X 8 שעות = 237 ₪ ההוצאות שנפסקו בדיון ביום 15.7.2013 ביום 15.7.2013 התקיים דיון אליו לא התייצבה הנתבעת. בעקבות אי התייצבות הנתבעת לדיון, היא חויבה בסך 750 ₪ . הנתבעת ביקשה לבטל את ההוצאות שנפסקו הואיל ולטענתה לא קיבלה זימון לדיון שהתקיים. מעיון במאגר המידע הממוחשב עולה כי אכן אין אישור על מסירת ההזמנה לדיון לידי הנתבעת. על כן, בנסיבות אלה, מן הדין לבטל את ההוצאות הנ"ל והן מבוטלות בזאת. דרישת הנתבעת לחייב את התובע לפצותה הנתבעת ביקשה לחייב את התובע לפצות אותה בשיעור 1,000 ₪ אשר לטענתה הועברו בהוראתו למר זרביב. טענותיה של הנתבעת בעניין זה בלתי מבוססות, ומותב אילו לא היו נטענות כלל. לא ברור על איזו מערכת נורמטיבית מבקשת הנתבעת לבסס את דרישתה כלפי התובע להשבת כספים ששולמו לעובד אחר. נוכח האמור, טענותיה של הנתבעת נדחות והתביעה מתקבלת כאמור לעיל ולהלן. סוף דבר אשר על כן, תשלם הנתבעת לתובע תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין אליה, שכר עבודה בסך 5,168 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 14.12.10 ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, תישא הנתבעת, בתוך המועד האמור לעיל, בהוצאות התובע בסך 1,500 ₪. סכום ההוצאות כולל את גם את עמלת החזר המחאה שנשא בה התובע. שיקיםפיצויים