תפקידו של בית הדין לעבודה לבחון מבחינה משפטית האם הוועדה קיימה את תפקידה לא רק מבחינת מסקנה רפואית אלא גם כדי שיהיה ביכולתו של בית הדין לפעול בהתאם להלכה הפסוקה בדבר ההשוואה על הוועדה עצמה לפרט את הממצאים קודם להחמרה לממצאים אחרי החמרה, הן מבחינת מיקום הנזק והן מבחינת עוצמתו ואת זה הוועדה לא עשתה והיה עליה לעשות כן, מסקנת הוועדה כי התרשמותה מצביעה על כך שלא חלה החמרה הינה מסקנה רפואית שאין די במשפט זה כדי לבסס יכולת של בית הדין לבחון את החלטתה. 3. טענות המשיב: 3.1 פרשנות המערער לפסק הדין הינו שגוי. בערעור הקודם נטען על ידי המערער כי הטעות של הוועדה הייתה בהשוואת הממצאים שמצאה לאלה שבתיקו הרפואי ולא לממצאי הוועדה הקודמת. הוועדה מלאה אחר הוראות פסק הדין והשוותה את הממצאים שמצאה הן בבדיקה הקודמת לפסק הדין והן בבדיקה לאחר פסק הדין לאלה שנמצאו בוועדות הקודמות, הוועדה מפרטת ממצאים של אודם בקרקפת ובעיקר בקדמתה, באזור הלחיים ואודם באזור הוי של החזה והיפרפיגמנטציה בגב הידיים, הוועדה מפנה לפרוטוקול הוועדה המחוזית מיום 24.6.09 שם נקבעה נכותו הקודמת של המערער. 3.2 עיון באותו פרוטוקול מעלה כי נמצא שם שיזוף יתר אחיד במצח ובפנים, במחשוף החזה וגבות כפות הידיים, על הוועדה הנ"ל הגיש המערער ערר בשאלת מועד התחולה, הוועדה הרפואית לעררים מיום 12.8.09 שהותירה על כנה את הקביעה בדבר אחוזי הנכות ומצאה עור בגוון חום אדמדם והיפר פיגמנטציה בגב הידיים, פנים, קרקפת ומחשוף חזה, אותה וועדה גם קבעה שממצאים אלה אינם מעידים בהכרח על מחלת עור, משכך ממצאי הוועדה נשוא ערעור זה זהים לממצאי הוועדות החלוטות בעניינו של המערער, משמדובר בשאלת החמרת מצב, הרי שאין כל פגם בהחלטת הוועדה שמילאה אחר הוראות פסק הדין בהקשר זה נציין כי די שהוועדה הפנתה לפרוטוקולים קודמים וקבעה שמדובר באותם ממצאים ושלא חלה החמרה. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. השאלה להכרעה במקרה שבפנינו היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין. הלכה פסוקה היא כי: "משהוחזר עניינו/ה של המערער/ת לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין" (דב"ע נ"ה/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, בעמ' 162). 5. הוועדה, במקרה דנן, התכנסה בעקבות פסק דין שניתן על ידי כב' הרשמת דרוקר ביום 5/2/13 שנתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים, בו נקבע כי: "... לאור העובדה שמהאמור בסעיף 23 לפרוטוקול הוועדה לעררים מיום 23/5/12 לא ברור האם קיים קשר סיבתי בין הממצאים לפגיעה המוכרת וכמו כן, ניכר מדברי הוועדה כי ההשוואה לצורך קביעת החמרה נעשתה ביחס למתואר בתיק הרפואי שאותו לא פירטה כלל הוועדה, ולא לממצאים בוועדה הקודמת לעררים, שהיא נקודת הייחוס לבדיקת החמרה, מוסכם עלינו כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתזמן את המערער גם באמצעות בא כוחו ותשמע את טענותיו בפניה בעניינים הנ"ל ותשקול בשנית קביעותיה, תוך התייחסות לאמור לעיל... ". 6. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי היא לא מילאה אחר הוראות פסק הדין. 7. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות וועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית הדין האזורי לעבודה. הביקורת השיפוטית של בתי הדין לעבודה על החלטות הועדות הרפואיות לעררים מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד דוגמת טעות שבחוק, פגם משפטי, חריגה מסמכות, הפעלת שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת (עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד' 213). 8. במסגרת ישיבתה מיום ה- 13/3/13 שמעה הוועדה את תלונות המערער ובא כוחו שטענו שצריכה להיערך השוואה ביחס למה שקבעה הוועדה שקבעה בשעתו למערער 10% נכות וזאת בשונה מהתיעוד הרפואי שהיה נכון בזמנים הרלוונטיים אז, כאשר יש לבדוק את המערער נכון להיום ולקבוע ביחס לממצאים שהוועדה קבעה עת העניקה נכות רפואית ולא ביחס לתיעוד הרפואי. 9. צוין בפני הוועדה כי קיימת הרעה במצבו של המערער כי הוא סובל מחריצים ליד העיניים כי האודם מתפשט לכיוון החזה והצוואר. המערער הוסיף, כי בשל הזעה וגירוד אינו יכול לשים משחות על הפנים וכי הוא חש חוסר נוחות ביחס לאמור בפרט כאשר נדרש לעבוד עם אנשים בעת עבודתו כאשר המצב מחמיר. (סעיפים 19-20 לפרוטוקול). 10. הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: "בקרקפת ובעיקר בקדמת הקרקפת ומהמצח אודם והיפר פיגמנטציה קלה. ממצאים דומים גם באזור הלחיים (אזור זיגומטי) אודם... יותר באזור ה- V של החזה. היפר פיגמנטציה בגב הידיים". 11. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה: "לנ"ל היפר פיגמנטציה ובאופן בולט יותר אודם באזורים שפורטו בסעיף 21 שסיבתם חד היא - חשיפה לשמש. הן בהשוואה לממצאי הוועדה המחוזית שקבעה נכות צמיתה בשיעור 10% מ- 24/6/09 בה מתואר מצבו ומוגדר כשיזוף יתר והן מעיון בפרוטוקול הוועדה מיום 13/5/12 ועל סמך הממצאים היום הוועדה אינה מתרשמת כי חלה החמרה במצבו וכי הנכות שנקבעה לו בשיעור 10% תואמת את מצבו" (ההדגשה הוספה א.ק.). 12. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 13. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 14. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206). 15. עיון בפרוטוקול הוועדה מלמד כי בניגוד לנדרש ממנה על פי פסק הדין מכוחו התכנסה לא הבהירה הוועדה מה היה מצבו של המערער עת נקבעו לו אחוזי הנכות עובר להגשת בקשתו להחמרת מצב וזאת פרט לפרוטוקול במסגרתו נקבעה הנכות. הוועדה אינה מבהירה היכן היו הנגעים שהוכרו וזיכו המערער בנכות ומידת חומרתם כפי שנתבקשה לערוך על פי פסק הדין ואינה מבצעת את ההשוואה הנדרשת תוך פירוט כל הממצאים הן אלה שנמצאו ושעל בסיסם נקבעו נכויות ואלה שנמצאו על ידה היום באופן המאפשר השוואה ובכך נפל פגם בהחלטת הוועדה עת לא פירטה הנדרש ממנה על פי פסק הדין מכוחו התכנסה באופן המאפשר מעקב אחר הלך מחשבתה והעברת החלטתה תחת שבט הביקורת. 16. לאור האמור לעיל ומשלא עלה בידי הוועדה להתמודד עם מורכבותו של הערר שבפניה, ומשמדובר בהחזרה שניה לאחר פסק דין, יוחזר עניינו של המערער לוועדה רפואית בהרכב חדש, אשר תבחן את הערר מראשיתו. 17. על המשיב לשלם למערער הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ תוך 30 יום מהיום. 18. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים. רפואהבית הדין לעבודה