בקשה להעברת החלטת הערר שניתנה בערר על החלטת שמאי מכריע ולפיה "על המשיבה 1 לשלם לתובעים את הסכום שנפסק על ידי השמאי המכריע בתוספת 10 אחוזים, בצרוף מע"מ בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד". עסקינן בתביעה על פי סעיף 197 לחוק בגין פגיעת תכנית רצ/1/ 11/ 34 (להלן: "התכנית") במקרקעי העוררים המהווים חלק מחלקה 11 בגוש 3945 (להלן: "המקרקעין") אשר פורסמה למתן תוקף ביום 1.4.02 (להלן: "המועד הקובע"). התביעה הוגשה בחודש ינואר 2005 או בסמוך. במסגרת החלטתה, קבעה ועדת הערר כי היא מאשרת את שומת השמאי המכריע שקבע ירידת ערך בסך כ- 12 אחוזים המהווים 42,000 $ למועד הקובע, כהגדרתו לעיל. חרף הודאתה של הועדה המקומית בפגיעה חלקית (בסך 5 אחוז) סירבה האחרונה בשעתו למינוי שמאי מכריע או לתשלום הסכום שאינו שנוי במחלוקת. לאחר הליכים במספר לא מבוטל (כפי שלצערנו שכיח במקרים כאלה), שילמה הועדה המקומית סך של 355,799 ₪ לעוררים וזאת ביום 17.9.09. המחלוקת נתגלעה בין הצדדים בשתי נקודות: העיקרית שבהן האם על הועדה המקומית לשלם הפרשי הצמדה בלבד בגין סכום הפיצוי עבור התקופה מיום אישור התכנית עד הגשת התביעה (כפי שעשתה בפועל), או שמא יש להוסיף לסכום זה ריבית בגין אותה תקופה. לטענת העוררים לא מדובר בעניין זה בריבית עונשית אלא בגין דמי שימוש בכסף להם זכאים העוררים. המחלוקת המשנית - האם על הועדה המקומית לשלם ריבית פיגורים בגין הסכום שלא היה שנוי במחלוקת מלכתחילה, וזאת מיום קבלת חוות דעת שמאי הועדה המקומית ועד ליום תשלומו של הסכום בפועל. דיון והכרעה: אנו דוחים את טענת הועדה המקומית בנוגע לסמכותה של ועדת הערר שכן מדובר בריבית והפרשי הצמדה בסכום שאושר על ידי ועדת הערר. יש לציין כי סוגיה זו נדונה לא אחת בפני ועדות הערר, (ראה למשל אש/96014/07 הועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד נ' שרון שחק ואח'). עקרון היעילות כמו גם העובדה כי ועדת הערר הינה הטריבונל המוסמך לדון בתביעות כגון דא, מחייב לטעמנו הזדקקותנו לסוגיות שהועלו. לגופם של דברים, בנוגע לסוגיה העיקרית (ריבית ממתי), אנו סבורים כי הדין עם העוררים. בעמ"נ (חי)383/06 ירימי אברהם נ' הועדה המקומית ק. אתא נפסק כדלקמן: "הצמדת הפיצוי לריבית והצמדה כחוק: אינני מקבל את טענות הוועדה לעניין זה. ללא הצמדת הפיצוי לריבית והצמדה כחוק, הפיצוי שיקבל המערער לא ישקף את ירידת הערך האמיתית של הנכס. אין להתחשב לעניין זה במועד הגשת התביעה לפיצויים מאחר שיש לחשב את ירידת הערך נכון ליום הפגיעה ולא ליום הגשת התביעה לפיצויים. " נסיונה של המשיבה לאבחן עניין זה מענייננו הואיל ושם הוארך המועד להגשת התביעה על ידי שר הפנים, ועל כן הסיק ביהמ"ש כי הועדה המקומית מושתקת מלהעלות טענות בנושא הריבית, אינו משנה מדעתנו: ראשית, כמצוטט לעיל, איננו רואים כי נימוק זה שימש בקבלת החלטת כב' ביהמ"ש שם; שנית, הגיונם של דברים מוביל למסקנה הפוכה דווקא, שכן אם מקום בו הועדה המקומית חויבה בתשלום כאמור חרף העובדה כי המועד להגשת התביעה חלף, מקל וחומר, מקום בו תביעה הוגשה בפרק הזמן הקצוב בחוק. אשר לנושא ריבית הפיגורים, הרי שעם אישורה של השומה המכרעת בידי ועדת הערר, בהתעלם מנושא זה, חרף העובדה כי ועדת הערר היתה מודעת לו, קיים הסדר שלילי בהחלטת ועדת הערר ומשאושרה החלטה זו גם על ידי ביהמ"ש והפכה חלוטה איננו רואים לשנות לעניין זה. לפיכך, הבקשה מתקבלת בחלקה. שמאותעררשמאי מכריע