ערר להשלמות לשמאי המכריע בעניין פגיעה שקבע בגין ראש נזק של הצללה בהשלמות בכתב ובדיון בפנינו, הבהיר השמאי המכריע כי מדובר בהצללה לגג בלבד ולא בהצללה לדירות העוררים, אין ראש נזק של הצללה לדירות (עמ' 12 רישא לפרוטוקול מיום 10.8.10 ). במקרה שלפנינו קבע השמאי המכריע כי הנזק מהצללת הגג הינו נזק בשל הצללה על קולטנים של דודי שמש, וכי "הנזק היחידי זה הנושא של דוד השמש" (שם). בהמשך דבריו, ציין השמאי המכריע, כי : "לא מגיעים לסעיפים של התקנת דוד שמש בהערכת שווי דירה, כי הנזק הוא מזערי." השמאי המכריע הסביר כי נקודת המוצא שלו היא להביא את הנכס למצב שווה ערך לפני התכנית. לדעתו, אם אנשים אחרי אישור תכנית, צריכים להשתמש בחימום מים חשמלי, יש להשיב להם את הוצאות חשבון החשמל, על פי נוסחה שקבע ופירט בהשלמותיו. יחד עם זאת, ציין, כי לא התייחס לשאלה האם מדובר בנזק הנכנס לגדר סעיף 200 לחוק. כן ציין כי בחישוביו לא כלל פחת ובלאי של דוד שמש, המקטינים את גובה הפיצוי שקבע. כן ציין כי לא קבע פיצוי לדירה שאין בה דוד שמש כיוון שחו"ד המומחה לא התייחסה לכך. לאור ההשלמות וההבהרות שקיבלנו, החלטנו לדחות את הפגיעה שנקבעה בשומה המכרעת כמפורט להלן: גם אם יתכן וניתן בנסיבות מסוימות להכיר בראש נזק של הצללה לגג בניין (היכול למשל, בנסיבות מסוימות להשפיע על שווי זכויות בניה בגג וכיו"ב), הרי שעל פי קביעת השמאי המכריע הנזק היחיד מהצללת גג במקרה שלפנינו הוא הצללה על קולטנים של דודי שמש. כאשר נשאל על ידינו האם יש שוני בין ערך דירות שיש להם דוד שמש לבין דירות שאין להם דוד שמש, נענינו בשלילה. שווי דירה איננו נמוך יותר בשל העדר דוד שמש. אשר על כן במקרה שלפנינו, כפי שאמר השמאי המכריע במפורש, שווי הדירה של משפחת פלח בבניין, אשר אין לה דוד שמש, איננו נמוך יותר בשל כך, מדירות יתר העוררים, והוא גם לא העריך את דירתם בשווי נמוך יותר בשל כך, מדירות אחרות בבניין העוררים. לאמור - למעשה, ההצללה על הקולטנים במקרה הזה, אין בה כדי להשפיע על ערך דירות. החישוב שעשה בעניין הוצאות חימום מים איננו משקף, גם לשיטתו הוא, ירידת ערך של דירה אלא משקף נקודת מוצא שלו כי יש להשיב לאדם הוצאות שהוציא על פי הכלל של השבת המצב לקדמותו. לכן זכאי לכך לשיטתו רק מי שעלול להוציא את ההוצאות בפועל - מי שברשותו דוד שמש. נעיר כי איננו נכנסים ואיננו מתערבים כאן באופן חישוב ההוצאות או בשיטה בה נקט השמאי המכריע לצורך חישובם. עניין לנו כאן בשאלה האם נגרמה או לא נגרמה פגיעה למקרקעין, והאם ירד ערך דירה בשל כך. לאור ההבהרות וההשלמות שקיבלנו מהשמאי המכריע, התשובה לשניהם היא בשלילה. השמאי המכריע בהגדירו את הנזק שלדעתו נגרם, הגדירו כנזק סובייקטיבי, הנגרם לבעל המקרקעין, להבדיל מנזק אובייקטיבי הנגרם למקרקעין. לכן, גם לשיטתו, וגם בדיון בפנינו, עמד על כך כי אין מקום לפצות את מי שאין לו דוד שמש, היות ולא יגרמו לו הוצאות חימום שלא היו קודם לכן. הוצאות בגין חימום מים הינן לכל היותר נזק כלכלי, ואינן ברות פיצוי לעניין סעיף 197 לחוק. נעיר גם כי אולי ניתן לשקול בנסיבות מסוימות, מתן ביטוי לנזק שנגרם בגין הצללת גג באמצעות חישובים לעניין דוד שמש. אולם אז, כאשר מדובר במקרה של נזק לתכונות המקרקעין הרי שאין נפקא מינה אם בפועל יש או אין בדירה דוד שמש. אלא, שבמקרה שלפנינו, השמאי המכריע עצמו, עומד על כך כי מדובר לשיטתו בנזק סובייקטיבי לבעל המקרקעין, ואין לפצות, את מי שאין לו דוד שמש. אין מדובר בפגיעה במקרקעין ובתכונותיהם. משקבע השמאי המכריע כי בפועל, אין ירידת ערך לדירות בשל קיומו או אי קיומו של דוד שמש בהן, הרי שהתוצאה היא כי לא נגרמה ירידת ערך לדירות העוררים בגין אישור התכנית. לפיכך אנו קובעים, עפ"י השמאי המכריע, כי לא נגרמה ירידת ערך לדירות העוררים בגין הצללת הגג. בשולי הדברים נעיר, כפי שגם הערנו לשמאי המכריע בדיון עצמו, כי אין מקום לשמאי מכריע להשיג, להתווכח או לערער על החלטות ועדת הערר, כפי שעשה בהשלמות שהתבקש לעשות. שמאי מכריע כפוף בכל דבר ועניין להנחיות ולהוראות ועדת הערר שמינתה אותו. אם יש לשמאי מכריע אילו שהם סברות אחרות ודעות השונות מוועדת הערר שמינתה אותו, הרי שעליו לשקול אם ביכולתו לקבל את המינוי אם לאו. משקיבל על עצמו את המינוי כפוף הוא להחלטות והנחיות ועדת הערר וראוי כי ינהג בהתאם. כמו כן, טעות נוספת היא, תפישה של תפקיד השמאי המכריע, כמכריע בנקודה כלשהי בין הפערים שבשומות הצדדים במקרה שלפנינו. לא כך הוא. במקרה שלפנינו השמאי המכריע התבקש לבחון בשלב ראשון האם יש פגיעה. לכן, אל לו להניח כי יש פגיעה וכי עליו לקבוע רק את שיעורה ובנקודה כלשהי בין שמאויות הצדדים. רק אם בדק ומצא כי ישנה פגיעה, היה עליו לבחון ולפרט גם את מרכיביה וגם את שיעורה. מכל מקום, לגופם של דברים, משקבע השמאי המכריע כי אין בהצללה על הקולטנים כדי להשפיע על שווי דירה, ומשקבע ששווי דירה ללא קולטנים ודוד שמש איננו נמוך יותר מדירות שיש להם דודי שמש, הרי שאין במקרה כזה פגיעה בתכונות מקרקעין ואין ירידת ערך של הדירות. נעיר גם, כי ממילא כפי שעלה גם בדיון שבפנינו, גם על פי השמאי המכריע, מדובר בשיעורי פגיעה קטנים משקבע. לכך יש להוסיף כאמור, על פי דבריו, בלאי ופחת, המקטינים עוד יותר את השעור שקבע. לכן, יש להניח שגם אם היתה נקבעת פגיעה, ממילא היה חל סעיף 200 לחוק. מכל מקום, מכל הטעמים שנמנו לעיל, ביחד ולחוד, אנו מחליטים כי לא נגרמה פגיעה לדירות העוררים בגין אישור התכנית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. שמאותעררשמאי מכריע