היתר בנייה להקמת אנטנות על גבי תורן קיים של חברת בזק הנימוקים של הועדה המקומית לדחיית הבקשה היו: כי אין הצדקה להוסיף מפגע נוסף לדיירי הבתים הסמוכים, אשר חשופים גם כך למפגעי רעש המטוסים ואזור התעשייה. כי אין צורך באנטנות המבוקשות שכן גם ללא אותן אנטנות יש כיסוי נאות לחברות הסלולריות. כי הרשות המקומית לא תשמש כיסוי לצרכים של חברות הטלפון מעבר לגבולותיה. כי אישור הבקשה תהווה פגיעה ממשית באוכלוסיית אור יהודה כולל חשש מירידת ערך נכסים באזור. בישיבה שקיימנו חזרה הועדה המקומית על אותן טענות, ובסופה המלצנו לצדדים להיפגש על מנת לנסות לאתר מקום חלופי מוסכם לאנטנות. מהודעה שקיבלנו מהעוררות עולה כי למרות מספר פגישות שהצדדים קיימו, לא עלה בידם להגיע להסכמה. לפיכך נכריע בעררים. נושא מתן היתרי בנייה להקמת אנטנות סלולריות שב ועולה על שולחננו, כאשר המכנה המשותף לכל העררים בענין זה הוא, סירובן של הועדות המקומיות לתת היתרי בנייה להקמת אנטנות סלולריות. סרוב זה בא לידי ביטוי או בדרך של מתן החלטה הדוחה את הבקשה, או בדרך של המנעות מלדון בבקשה להיתר בנייה בתקופה העולה על שלושה חודשים, דבר המאלץ את החברות לבקש מועדת ערר זו לדון ולהחליט בהיתר לפי סעיף 157 לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה- 1965. סירוב זה של הועדה המקומית לתת את ההיתר המבוקש להקמת אנטנה סלולרית נובע בדרך כלל בשל הרגישות וההתנגדות הציבורית המלווה כל הקמה של אנטנה סלולרית, ואולם לא די בכך על מנת להימנע מלתת היתר בנייה לאנטנה סלולרית העומדת בדרישות הדין. מתן היתר בנייה להקמת אנטנה סלולרית אינו שונה מכל היתר שונה. סרוב לתת היתר להקמת אנטנה סלולרית חייב להיות מושתת על נימוק תיכנוני של אי עמידת האנטנה המבוקשת בתנאי תמ"א 36 או של היות ההיתר נוגד את חוק הקרינה הבלתי מייננת תשס"ו- 2006. בענין זה יש לזכור כי אותו ציבור המתנגד להקמת אנטנה סלולרית בסמוך למקום מגוריו, הוא עצמו צרכן של אותה תקשורת סלולרית המחייבת את הקמת האנטנות. הטענה כי יש להקים את האנטנות הרחק מריכוזי המגורים הינה טענה בעלמא שכן, כפי שכבר הוברר לנו לא פעם, לא ניתן לתת כיסוי קליטה/ שידור ללא הצבת אנטנות סלולריות בגדלים שונים בתוך אזורי המגורים. במקרה דנן לא הועלתה על ידי הועדה המקומית כל טענה בדבר היות היתר הבנייה המבוקש להקמת האנטנות של העוררות נוגד את הוראות תמ"א 36 או את הוראות חוק הקרינה הבלתי מייננת תשס"ו- 2006. הנימוקים אותם נתנה הועדה המקומית לסרובה אינם יכולים למנוע את מתן ההיתר המבוקש. ביחס לטענה כי אין הצדקה להוסיף מפגע נוסף לתושבי השכונות הגובלות, אשר סובלים גם כך, לטענת הועדה המקומית, ממטרדי רעש משדה התעופה הקרוב ומאזור התעשייה נשיב, כי איש עוד לא קבע מבחינה מדעית כי אנטנה סלולרית, העומדת בכל תנאי תמ"א 36 מהווה מקור לפגיעה או למטרד למי שמצוי מחוץ לטווחי הקרינה שנקבעו בתמ"א. ביחס לטענה כי אין עוד צורך באנטנות סלולריות שכן קיים כיסוי נאות של העיר באנטנות קיימות יש להשיב, כי חזקה על החברות הסלולריות שהן אינן משקיעות ממון רב בהקמת ובתחזוקת אנטנות סלולריות מקום בו אלה אינן נחוצות להן מבחינת מתן כיסוי קליטה למנוייה. אומנם יתכן הדבר כי חלק משטח/טווח כיסוי השידור והקליטה על של האנטנה מצוי מחוץ לשטח השיפוט של הרשות בה מוקמת האנטנה, אך באותה מידה קרוב לוודאי כי חלק מתושבי אותה רשות נהנים מכיסוי שידור וקליטה מכח אנטנות המוצבות בשטח המוניציפאלי של רשות אחרת, כך שבדיקת שטח הכיסוי של האנטנה הסלולרית אינו רלוונטי לדעתנו. כיסוי קליטה לא יכול להיבחן על פי גבולות מוניציפליים ואין הועדה המקומית יכולה לשלול הקמת אנטנה סלולרית העומדת בדרישות הדין מהנימוק כי זו נותנת כיסוי לשטח המצוי מחוץ לתחומה. ובעניין הפגיעה בערך נכסי התושבים כתוצאה מהקמת האנטנה, אם אכן קיימת ירידת ערך כאמור, פתוחה בפני הנפגע הזכות להגיש תביעה נגד הועדה המקומית והחברה הסלולרית הפוגעת (מכח כתב השיפוי אותו מקבלת הועדה המקומית לפי סעיף 202 ב. לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה- 1965) לשיפוי נזיקיו. סוף דבר אנו מקבלים את הערר ומורים לועדה המקומית להוציא לעוררים את היתרי הבנייה המבוקשים, בכפוף למילוי כל התנאים על פי דין ולרבות קבלת כתב שיפוי. בניהאנטנותהיתר בניה