תמ"א 36 חלק א' - מתקני שידור קטנים וזעירים בפנינו ערר על החלטת המשיבה לדחות בקשה להיתר שהוגשה על ידי העוררת, להקמת מתקן תקשורת במקום עמוד תאורה קיים, תוך החלפת והגבהת העמוד מ-12 מ' ל-18 מ', והוספת 3 ארונות שירות. המשיבה קבעה בהחלטתה כדלקמן: "הוחלט שלא לאשר את הבקשה, יש להגיש בקשה מחודשת לאחר השלמת הדרישות הבאות: 1. הצגת חלופות מטעם היזם לשילוב עם המתקן המבוקש ע"י חברת פרטנר בסמוך; 2. בחינת החלופות עם מהנדסת מוא"ז מגידו ובחירת חלופה מועדפת מתואמת עם המועצה; 3. הצגת פתרונות לשילוב הביתן הצמוד לאנטנה בנוף והסתרתו באמצעות פתרונות גינון נאותים. התקנת המתקן תותנה בהוצאת מתקני גישה קיימים מתוך הישובים" העוררת הגישה ערר ארוך (מדי) כנגד החלטה קצרצרה זו, בו היא טוענת כי הבקשה תואמת את הוראות תכנית המתאר הארצית לתקשורת - תמ"א 36 חלק א' - מתקני שידור קטנים וזעירים (להלן: "התמ"א"). היא טוענת כי מאחר והבקשה תואמת את הוראות התכנית, לא היה מקום לדרוש שילוב של המתקן עם מתקנים אחרים, במיוחד כאשר המדובר באזור אשר הופר כבר עם מתקני תשתית אחרים (עמודי תאורה נוספים הקבועים במקום). בנוסף, טוענת העוררת כי לא היה מקום לקבוע תנאים של תיאום עם מהנדסת המועצה האזורית מגידו, וכי לא היה מקום לדרוש את הוצאת מתקני הגישה הקיימים בתוך הישובים. בתגובה טענה המשיבה כי הבקשה הוגשה ללא חתימת בעל הקרקע (מדינת ישראל), ועל כן היה מקום לדחותה על הסף. לגופו של עניין, טענה המשיבה כי זכותה להיוועץ עם הרשויות המקומיות שבתחומה, וכי מאחר וחברת פרטנר הגישה בקשה להקמת תורן באיזור, הרי שהיה מקום לדרוש את איחוד התרנים. כן סבורה המשיבה כי לנוכח ההבדל בגובה בין העמוד המבוקש לבין העמודים הקיימים במקום (18 מ' במקום 12 מ'), ולנוכח הצורך בארונות הסעף, המדובר בהפרה נופית, אשר אינה מתיישבת עם הוראות התמ"א, וכי היה על העוררת להציג חלופות פוגעות פחות. בדיון שנערך בפנינו לא הייתה למעשה מחלוקת עובדתית כי התורן אשר התבקש על ידי חברת פרטנר, הינו גבוה בהרבה מזה המבוקש כעת, וכן כי תורן זה לא קיבל היתר בנייה עדיין. לאחר ששמענו את הצדדים, ביקשנו כי ינסו למצוא פתרון מוסכם להצבת האנטנה. הצדדים נדברו ביניהם, אולם לא הצליחו להגיע לפתרון מוסכם. בתגובה שנשלחה אלינו על ידי העוררת צוין כי המשיבה הסכימה למיקום בודד בלבד, והוא בתחום תכנית ג/8415א, שהיא התכנית לפארק התעשיה "מבוא כרמל" (הפארק נמצא מעל ק"מ דרומה מהמיקום המוצע על ידי העוררת). העוררת בדקה את ההצעה, והגיעה למסקנה כי הכיסוי המתקבל במיקום המוצע, אינו מספק פתרון לאזורים הבעייתיים, ואינו משרת כיאות את הישובים אליקים ועין העמק, הסמוכים לאתר המוצע על ידי העוררת, ועל כן הוא אינו יכול להוות חלופה ראויה לבקשה שבפנינו. לפיכך, הגישה העוררת בקשה כי ניתן החלטה בערר, על סמך הנתונים שבפנינו. לא ברור לנו היכן הוגשה הבקשה של חברת "פרטנר", אליה התייחסה המשיבה, לא ברור לנו האם ההצעה החלופית שהוצעה לעוררת, הינה הצטרפות לבקשה קיימת, ולא ברור האם המדובר בתורן קיים. ראוי גם לציין, כבר כעת, כי הבקשה כלולה בתחום תכנית ג/12635, המסדירה את פארק רמות מנשה, אשר פורסמה למתן תוקף ביום 3.5.2007. תכנית זו קובעת כי דרך 672 הינה דרך נופית בחלקה הגדול, אולם במקום בו מוצעת האנטנה, אין המדובר עוד בדרך נופית (הדרך הנופית על פי התכנית מסתיימת מדרום לכניסה לעין העמק, ואילו המתקן המבוקש הוא מצפון לכניסה זו). אילו היה מדובר בבקשה הנמצאת בדרך נופית, ספק אם היה מקום לאשרה (ר' הוראות תמ"א 3 שינוי מס' 7, ובמיוחד סעיף 11 בו). במקרים בהם המדובר בדרך נופית, שיקול הדעת ייטה כנגד הוצאת היתרי בנייה הפוגעים בנוף ובאפשרויות הצפיה בו. עמדנו על כך בהרחבה בהחלטתנו בערר 267/06 מיום 18.6.2007, ודברים אלו יפים היו גם כעת, אלמלא ברור היה כי המדובר בבקשה אשר נמצאת על קטע הדרך, אשר אינו מוגדר עוד כדרך נופית. ראוי גם לציין כי תכנית ג/12635 קובעת כי ניתן להקים מתקני תקשורת סלולארית בתחומה, על פי התמ"א (סעיף ה-6 לתקנון תכנית ג/12635). המדובר, כאמור, בהקמת אנטנה במקום עמוד תאורה קיים, כאשר מבוקשת הגבהה של 6 מ' בלבד. אמנם המדובר בשטח שהוא בעל ערכיות נופית גבוהה, אולם השטח כבר הופר ממילא על ידי עמודי התאורה האחרים הקיימים במקום, כאשר תוספת הגובה אינה משמעותית דיה, בכדי להיחשב כמתקן שאינו משתלב במתקני התשתית הקיימים. למעשה, הבקשה תואמת במדויק את הדרישה הקבועה בסעיף 23.2 לתמ"א, הקובע, במסגרת הוראות "הצטרפות והשתלבות עם מבנים ועצמים קיימים" כדלקמן: "באזור פתוח ובאזור בניה כפרית לא יחולו מגבלות מרחק בין אתרי שידור כאמור בסעיף 22.1 אם התורן של אתר השידור המוצע יוקם על עמוד תשתית קיים, כגון: עמוד חשמל, עמוד תאורה, עמוד טלפון וכד' או על מבנה גבוה קיים, כגון: ממגורה וכד' ובלבד שגובהו המינימלי של המבנה יהא 12 מ'. על עצם קיים בשטח תותר הקמת תורן אחד בלבד." אכן, אילו המדובר היה בתורן של 35 מ', כפי שמבוקש לעיתים על ידי החברות הסלולאריות, ניתן היה לראות בכך משום סטיה מהדרישה של "השתלבות עם עצמים קיימים". ברור כי כאשר המדובר במתקן בגובה של פי שלוש מהמתקנים האחרים בסביבה, אין המדובר במתקן המשתלב עימם. אולם המתקן המוצע במקרה זה, משתלב עם מתקנים אלו, ולמעשה, המדובר בגובה שאינו חורג מגובהם של מתקני תאורה מקובלים. לפיכך, אכן הבקשה תואמת את הוראת סעיף 23.2 לתמ"א. כמו כן, צודקת העוררת בטענתה כי האנטנה משתלבת גם עם הוראות סעיף 24 לתמ"א ("אתרי שידור ליד דרך"), הקובע כדלקמן: "24.1 לאורך דרכים באזורים פתוחים, תותר הקמת אתרי שידור על הקרקע, ברצועת הדרך או בין גבול רצועת הדרך לבין קו הבניין שנקבע לה. במקרים בהם קיימות מגבלות פיסיות וטכניות למיקום בתחומים הנ"ל, תותר הקמה בסמוך ככל האפשר לקו הבנין. 24.2 תרנים שיוקמו על פי סעיף 24.1 ישולבו עם או בסמוך לרצף עמודי תשתית קיימים בשולי הדרך, כגון עמודי חשמל, עמודי תאורה או עמודי טלפון." הבנייה המוצעת אכן נמצאת בתחום קו הבניין של דרך 672, והיא משתלבת עם רצף עמודי התשתית הקיימים בשולי הדרך. גם כאן, נושא ההשתלבות תואם לחלוטין את דרישת התמ"א, כאשר אין המדובר בחריגה משמעותית בגובה מעל לעמודי התאורה הקיימים. בנסיבות הללו, אכן לא היה מקום לדחות את הבקשה. אמת נכון הדבר, כי תיאום עם מהנדסת המועצה האזורית אינו דבר פסול. בצדק ציינה המשיבה כי זכותה של הוועדה המקומית להיוועץ גם בגורמים אלו, אולם אין היא יכולה להעביר להם את הסמכות להכריע בעניין. היוועצות לחוד, ושיקול דעת לחוד, וכאשר בסופו של יום על הוועדה המקומית להכריע בין חובתה להוציא היתר על פי הדין, לבין עמדת המהנדס של המועצה, עליה לתת עדיפות להוראות הדין. במקרה זה, הוראות הדין אכן עם העוררת, ולא נמצאה כל הצדקה לחרוג מאלו. כמובן שאם היה פתרון מוסכם, המאחד את התרנים המבוקשים, היה לתת לכך עדיפות. אולם כל עוד זה אינו המצב, ואין אפשרות טכנית לעשות כן, אין מקום לדחות את הבקשה, כאשר זו תואמת את הוראות התמ"א. ככל שהדבר נוגע לתנאי הנוסף הקבוע בהחלטת המשיבה, הרי שזה אינו יכול לעמוד, ככל שהמדובר במתקנים חוקיים. על כן, אם בידיעתה של המשיבה על מתקנים בלתי חוקיים אותם מפעילה העוררת בסמוך למקום, היא זכאית לדרוש את הריסתם, כתנאי להוצאת ההיתר. אולם מתקנים הפועלים על סמך היתר בנייה אשר התקבל כדין, אינם בני הריסה, ואין הוועדה המקומית זכאית לדרוש את הוצאתם מהישובים. אשר על כן, לנוכח האמור לעיל, אנו מקבלים את הערר, וקובעים כי בכפוף לכל דין, על המשיבה להוציא לעוררת את היתר הבנייה המבוקש. התנאים האחרים יבוטלו, והמשיבה תהיה זכאית לדרוש רק את הריסתם של מתקני שידור בלתי חוקיים אשר הוקמו באזור. אנטנות סלולריותבניההקמת מתקן שידורתמ"א 36תמ"א