מחלוקת לגבי תכנית הבניה החלה על הנכס העוררת הינה בעלת הזכויות במגרש המצוי בגוש 6558 חלקה 765 בהרצליה. סלע המחלוקת בין הצדדים היא מה זכויות הבנייה המותרות במגרש. תוכנית המתאר של הרצליה, הר/253א', שפורסמה למתן תוקף בשנת 1961, חלה על כל שטח העיר, ובכלל זה על המגרש. בתוכנית זו הוגדר המגרש הנדון כיעוד מגורים א'. בשנת 1972 אושרה תוכנית הר/1027א' אשר שינתה את היעוד של המגרש למגורים ב'. זכויות הבנייה לפי תוכנית זו נקבעו לשתי קומות בנות 35% ובסה"כ 70% בנייה. בשנת 1975 אושרה תוכנית הר/1290 אשר הפכה את המגרש הנדון למגורים ג'. זכויות הבנייה לפי תוכנית זו נקבעו לשלוש קומות - 30% בכל קומה ובסה"כ 90%. בשנת 2002 קיבלה תוקף תוכנית הר/2000א'. על פי הוראות התוכנית חלה זו "בשטח תוכנית הר/253א' ". תוכנית הר/2000א' קובעת כי זכויות הבנייה באזור מגורים ג' יהיו שלוש קומות של 36.7% בכל קומה ובסה"כ 110%. סלע המחלוקת בין הצדדים הינה, האם זכויות הבנייה במגרש הנדון צריכות להיקבע על פי הוראות תוכנית 1290הר/ כטענת הועדה המקומית משמע-90% (3 קומות x 30%) או לפי תוכנית הר/2000 א' כטענת העוררת משמע- 110% (3 קומות x 36.7%). לטענת העוררת, משתוכנית הר/2000א' הוחלה על כל האזורים בהם חלה תוכנית הר/253 א' קרי- על כל אזור העיר, הרי שזו קובעת גם את הזכויות במגרש הנדון, אשר הוגדר כאמור כאזור מגורים ג' לפי תוכנית הר/1290, ולפיכך יש להעניק למגרש 110% בנייה. העוררת טוענת עוד כי משתוכנית הר/2000א' הוחלה על כל האזור בו חלה תוכנית הר/253א', היא הוחלה גם על התיקונים לתוכנית זו, ובכלל זה על תוכנית הר/1290. לטענת הועדה המקומית, תוכנית הר/1290 הינה תוכנית נקודתית, אשר לא החילה על עצמה את הוראות תוכנית הר/253א' על תיקוניה. לפיכך, לטענת הועדה המקומית, תוכנית הר/2000א' אינה חלה על המגרש הנדון לעניין אחוזי הבנייה המותרים בו, ואלה צריכים להמשיך ולהיקבע על פי תוכנית הר/1290. עוד טוענת הועדה המקומית כי בעוד שרוב התוכניות שאושרו לאחר תוכנית הר/253א' החילו על עצמן באופן מפורש את הוראות תוכנית הר/253א', הרי שתוכנית הר/1290 שייכת למיעוט שבתוכניות אשר לא החילו על עצמן את הוראות תוכנית הר/253א'. לטענת הועדה המקומית אין הדבר מקרי. לטענתה המתחם של כ- 14.5 דונם עליו חלה תוכנית הר/1290 הינו מתחם של בנייה רוויה בלב אזור של בנייה צמודת קרקע. לפיכך לטענתה, המדובר בתוכנית מיוחדת, אשר לא הוחלו עליה הוראות תוכנית הר/253א' וכפועל יוצא, גם לא חלות עליה הוראות תוכנית הר/2000א'. כמו כן לטענת הועדה המקומית היא נהגה בעבר לפרש את זכויות הבניה במתחם הנדון באופן שאלה נקבעו לפי תוכנית הר/1290, גם לאחר כניסת תוכנית הר/2000 א' לתוקף. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו לכלל החלטה לקבל את הערר. אכן נכון הדבר כי תוכנית הר/1290 לא החילה על עצמה את הוראות תוכנית הר/253א', וכל אשר היא קובעת הוא כי "תוכנית זו תחול על השטח המתוחם בקו כחול עבה על גבי התשריט המצורף לתוכנית זו". מצאנו גם הגיון תיכנוני בהסברי הועדה המקומית כי המדובר על תוכנית חריגה באזור מבחינת היקפי וגובה הבנייה. הבאנו גם בחשבון שיקולינו את העובדה כי הועדה המקומית פירשה בעבר את הוראות תוכנית הר/2000א' באופן שאלה אינן חלות בתחום תוכנית הר/1290. לעניין המשקל שיש להעניק לאופן שבו רשות מינהלית מפרשת את סמכותה נפסק בבג"צ 89/ 142, 172 תנועה לאור - לב אחד ורוח חדשה ואח' נ' יושב ראש הכנסת ואח' מפי כב' הנשיא א' ברק כי: "על כן, כאשר באה לפני בית משפט שאלה פרשנית, על בית המשפט לפרשה על פי מיטב הבנתו. על בית המשפט להתחשב בפירוש שנתנו גורמי שלטון (ועדה מוסמכת של הכנסת, רשות מוסמכת במסגרת הרשות המבצעת) להוראת החוק. אין לומר כלל, כי פירושם שלהם אינו רלוונטי ואין בו כדי להעלות או להוריד. נהפך הוא: רשות שלטונית המופקדת על ביצועו של חוק מתמחה בו, יודעת יפה את כוחו ומגבלותיו, וערה למלוא הבעיות שכל פירוש אפשרי יעורר. על כן, על בית המשפט להטות אוזן לפירושה של הרשות המבצעת את החוק ולהערותיה. עם זאת, לאחר שבית המשפט עיין בפירושן של הרשויות השונות, עליו להכריע בפירוש הראוי, תוך שעליו לראות עצמו חופשי בבחירת הפירוש שנראה לו כפירוש הנותן ללשון החוק אותה משמעות המגשימה את תכליתו על פי תפיסתו של בית המשפט את מובן הלשון ומשמעות התכלית". פרופ' י' זמיר בספרו הסמכות המינהלית, כרך א' אומר כי : "עם זאת, במתן הפירוש, בית המשפט מייחס משקל לפירוש שנתנה הרשות המינהלית. הוא לוקח בחשבון שהחוק הפקיד את הסמכות בידי הרשות, כחלק מן הרשות המבצעת, והטיל עליה את האחריות להפעלת הסמכות. הוא מודע לכך שהרשות היא בעלת כישורים להפעלת הסמכות, לעתים אפילו בעלת מומחיות מיוחדת,והיא מתבססת על נסיון מעשי. הוא מעריך את העובדה שהיא פועלת מתוך היכרות קרובה עם המצב בשטח, כדי לממש מדיניות במסגרת המשאבים העומדים לרשותה. כל אלה יש בהם כדי להקנות משקל רב לדעתה באשר לפירוש החוק המקנה לה את הסמכות" (בעמ' 145). ובהתייחסו לפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ לאור, אומר פרופ' זמיר כי: "אכן, זאת ההלכה, אך אין לטעות בה כשם שהיא קובעת כי על בית המשפט לתת את הפירוש הראוי לפי הבנתו, כך היא קובעת כי על בית המשפט לייחס משקל ראוי לפירוש שניתן על ידי הרשות המינהלית לפי הבנתה, אם הוא בגדר פירוש אפשרי. המשקל עשוי להיות קל או כבד לפי נסיבות המקרה. הוא תלוי בשאלות אחדות: האם, בנסיבות המקרה, הפירוש מתייחס לחוק הקובע את סמכות הרשות או לחוק שיש לו תחולה כללית, שהרי יש מקום להבדיל, למשל, בין פירוש שניתן על ידי מנהל השירות לביקורת זרעים במשרד החקלאות למונחים חקלאיים בתקנות הזרעים (גידול זרעים מושבחים ומכירתם), התש"ך-1960, לבין פירוש שניתן על ידי מנהל זה לביטויים בחוק החוזים; האם הפרשנות מחייבת מומחיות המצויה בידי הרשות ולא בידי בית המשפט; למשל, גם בנוגע לתקנות הזרעים (גידול זרעים מושבחים ומכירתם), אין לייחס אותו משקל לפירוש שהמנהל נתן לביטוי "זן מכלוא ראוי לאישור" ולפירוש שנתן לביטוי "אדם"; האם הפירוש צריך לבטא מדיניות חברתית או כלכלית שהרשות מופקדת עליה; בכמה מקרים וכמה זמן נהגה הרשות לפי פירושה, ומה התוצאה הצפויה של ביטול הפירוש לגבי אותם מקרים; כיצד ישפיע פירוש אחר על יכולתה של הרשות למלא את תפקידה; וכיוצא באלה שיקולים. המשקל המצטבר של שיקולים אלה עשוי להיות כבד מאוד. הוא יכול להשפיע על בית המשפט לאמץ את הפירוש שניתן על ידי הרשות בהנחה שהוא פירוש אפשרי וסביר, ולא להעדיף על פניו פירוש אחר, אף אם הוא נראה בעיני בית המשפט ראוי יותר. תוצאה כזאת מובילה מן התאוריה של הפירוש הראוי, שהיא התיאוריה שנתקבלה כהלכה, אל התיאוריה של מתחם החוקיות. לשון אחרת, לפי התיאוריה של מתחם החוקיות, אם הפירוש שניתן על ידי הרשות המינהלית נמצא בתוך המתחם של פירושים אפשריים וסבירים, לא יהיה בית המשפט נוטה (אף כי הוא רשאי) לבטלו ולהחליפו בפירוש אחר, אפילו הוא פירוש ראוי יותר". כך החלטנו לאחרונה בערר הר/ 5175/08 השבתאים בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה הרצליה להעדיף את הפרשנות אשר ניתנה במשך שנים רבות לתוכנית על ידי הועדה המקומית ואולם באותו מקרה היה מדובר במקום בו לשון התוכנית היתה ניתנת לפרשנות בשני אופנים. לפיכך קבענו שם בין היתר כי: " נציין ונדגיש כי לו לשון סעיף 6.ב.1 היתה חד משמעית ושאינה ניתנת לפרשנות, לא היה בדרך שבה הועדה המקומית מפרשת ומישמת את התוכנית כדי להכריע את הכף לטובת הפרשנות שנתנה הועדה המקומית, אך לא זה המקרה שלפנינו." לדעתנו במקרה הנדון לשון תוכנית הר/2000א' הינה חד משמעית באופן שלא ניתן לקבל את פרשנות הועדה המקומית את המצב התיכנוני באופן שאלה צריכות להיקבע לפי תוכנית הר/1290, גם לאחר כניסת תוכנית הר/2000 א' לתוקף ולמרות שהועדה המקומית פירשה כך בעבר את המצב התיכנוני. תוכנית הר/2000א' קובעת בסעיף 2, תחת הכותרת "תחולת התוכנית" כי: "תוכנית זו תחול על כל אזורי המגורים בתחום שיפוט העיר הרצליה". לדעתנו קביעה ברורה וחד משמעית זו בתוכנית אינה מותירה מקום לפרשנות לפיה קיימים אזורים עליהן התוכנית אינה חלה, או שזו אינה חלה לעניינים מסוימים כגון- לענין קביעת אחוזי הבנייה. לשון סעיף 2 לתוכנית מחילה את הוראותיה על תוכנית הר/2000א' באופן ישיר על כל תחום השיפוט העיר הרצליה , ולא דרך/ באמצעות תוכנית 253 א' כטענת הועדה המקומית. לא זו אף זו, סעיף 9 לתוכנית הר/2000א', שכותרתו "יחס לתוכנית הראשית" קובע כי: "במקרה של סתירה בין הוראות תוכנית זו לבין הוראות תוכנית 253א' תגברנה הוראות תוכנית זו. תוכניות מתאריות ומפורטות לפי חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה- 1965, אשר הוסיפו אחוזי בנייה מעבר למפורט בתוכנית זו או שקבעו הוראות בענין מס' יח"ד בלבד, לאחר אישור תוכנית 253א', גוברת על תוכנית זו". משמע, נקודת המוצא של התוכנית הינה כי זו קובעת אחוזי בנייה חדשים בכל תחום השיפוט של הרצליה, ולולא ההוראה המשמרת את אחוזי הבנייה של תוכניות אשר הוסיפו אחוזי בנייה לאחר אישור תוכנית הר/253א' מעבר למה שנקבע בתוכנית הר/2000א'- היו הוראות תוכנית הר/2000א' גוברות. לנוכח האמור אנו קובעים כי זכויות הבנייה במגרש הנדון ייקבעו לפי אלה המוענקות בתוכנית הר/2000א' לאזור מגורים ג' משמע, שלוש קומות כפול 36.7% ובסה"כ 110% אחוזי בנייה. מאחר שהועדה המקומית לא דנה בבקשה להקלות שהתבקשו במקרה דנן, לרבות בבקשה לתוספת כמותיות של 13.5% אחוזי בנייה נוספים, יהיה על הועדה המקומית לדון ולהכריע בבקשות אלה. לא מצאנו מקום להחליף את שיקול דעת הועדה המקומית כפי שביקשה העוררת וכן אין לנו סמכות לעשות כן שהרי בקשות אלה לא נידחו על ידי הועדה המקומית. בשולי הדברים נציין כי את השיקולים התיכנוניים לעניין השתלבות הבנייה המבוקשת בסביבה הקרובה יכולה הועדה המקומית להביא בחשבון שיקוליה באם לאשר לעוררת את התוספת האחוזית אותה היא מבקשת, תוספת המצויה לפי הוראות תוכנית הר/2000 א' במתחם שיקול הדעת של הועדה המקומית. בשולי הדברים נציין, כי ככל שמדובר בתוספות האחוזיות של 6% לשיפור התכנון, של 5% בגין התקנת מעלית ו- 2.5 לכל קומה נוספת שתאושר, ספק אם מדובר כלל בהקלה שכן, תוכנית הר/2000א' מעניקה לועדה המקומית את הסמכות לאשר תוספות אלה, כך שאין מדובר בסטייה מהוראות התוכנית. ההוראה בתוכנית הר/2000 א' הקובעת כי "אישור תוספת אחוזי בנייה אלה יהיה מותנה בנקיטת הליך כקבוע בסעיף 149 לחוק ובאישור הועדה המקומית" קרי- אימוץ ההליך של פרסום הקבוע בסעיף 149 ביחס להקלות, אינו הופך בהכרח את אישור התוספות האחוזיות להקלה במובנו של מונח זה בחוק התכנון והבנייה, ובין היתר לענין זכות ערר על דחיית התנגדויות לתוספות אחוזיות אלה. מן הראוי כי הועדה המקומית תיתן את דעתה על עניין זה. סוף דבר אנו מקבלים את הערר וקובעים כי זכויות הבנייה בחלקה הנדונה ייקבעו לפי תוכנית הר/2000 א' דהיינו 110% לפני התוספות האחוזיות אותן מוסמכת הועדה המקומית לאשר לפי אותה תוכנית. תוכנית בניהבניה