היתר לבניית חדר יציאה לגג בבית פרטי העורר קיבל מהועדה המקומית רמת השרון היתר בנייה לבניית בית צמוד קרקע ברמת השרון. כמו כן הגיש העורר לועדה המקומית בקשה לתיקון היתר הבנייה האמור, בו הוא ביקש להתיר לו בניית חדר יציאה לגג, במפלס הגג, אשר יימצא מעל גרם מדרגות אשר כבר נבנה על ידו, וזאת על מנת לאפשר לו, לדבריו, גישה נוחה לגג. גישה זו נחוצה לו, לטענתו, לאור ריבוי המכשירים והמתקנים על הגג: 3 דודי שמש, 4 "חנוכיות" לחלוקת מים, 10 יחידות מיזוג אויר, שתי יחידות קירור "צ'ילרים" והכנה לאנטנה. לטענת העורר לא יראו את חדר היציאה לגג המבוקש ממפלס הרחוב. הועדה המקומית סירבה לאשר לעורר את חדר היציאה לגג המבוקש בטענה, כי הדבר נוגד את הוראות תוכנית רש/267א' החלה במקום, הקובעת בסעיף 5א. כי: "כל הבניינים בתחום התוכנית ייבנו בגגות שטוחים". לטענת הועדה המקומית מדובר בתוכנית החלה על שטח מצומצם יחסית של 67 דונם בלבד, כאשר אחת ממטרות התוכנית הינה מתן "הוראות עיצוב ארכיטקטוני" (סעיף 4 ה. לתוכנית). לטענתה, בבסיס התוכנית האמורה עמד הרצון לשמור על גגות שטוחים, ללא כל בנייה עליה (למעט מתקנים טכניים) . לדברי הועדה המקומית, היא זו אשר יזמה את התוכנית, אשר פורסמה למתן תוקף בשנת 1996, ומאז שהתוכנית קיבלה תוקף היא פירשה ויישמה את התוכנית באופן זה אשר אינו מאפשר בניית כל מבנה על הגג, גם לא חדר יציאה לגג במתכונת המצומצמת המבוקשת על ידי העורר. העורר לעומת זאת טוען כי המדובר במבנה קטן אשר אינו נצפה מהרחוב, כי בניית חדר יציאה לגג מותרת לפי תוכנית 521/א' אשר לטענתו חלה אף היא במקום, וכן טוען העורר כי בעבר, בשעה בה נערכה לו שומת היטל השבחה בגין הבית אותו הוא הקים על המגרש, פורטה גם תוכנית רש/521א' במניין התוכניות החלות במקום. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים החלטנו לדחות את הערר. אנו מסכימים עם הועדה המקומית כי תוכנית רש/267 א' הינה בבחינת LEX SPECIALIS החלה על שטח מצומצם של 67 דונם בלבד, וככזו יש חשיבות יתרה למטרות התיכנוניות אשר עמדו מאחורי ייזומה ואישורה. כאמור, אחת ממטרות התוכנית היתה קביעת הוראות עיצוב ארכיטקטוניות משמע, יוזמי ומאשרי התוכנית ראו לנגד עיניהם מטרות עיצוביות מוגדרות. לפיכך יש ליחס משקל רב לקביעה האדריכלית הקבועה בסעיף 5א. לתוכנית כי "כל הבניינים בתחום התוכנית ייבנו בגגות שטוחים". ביחס לשאלה האם הוראה זו שוללת גם בניית חדר יציאה לגג בשטח מצומצם, ואשר כל מטרתו לאפשר גישה נוחה יותר לגג, אנו בדעה כי התשובה לכך היא חיובית. לא זו אף זו: גם לו ייטען כי קיימת גם אפשרות לפרש את הוראת סעיף 5א. לתוכנית ככזו אשר אינה שוללת את הקמת החדר על הגג משמע, כי שתי הפרשנויות אפשריות, הרי שיש לדעתנו לייחס משקל מכריע לפרשנות אותה נתנה הועדה המקומית להוראה זו בתוכנית, באופן עקבי מאז אישורה של התוכנית. לעניין המשקל שיש להעניק לאופן שבו רשות מינהלית מפרשת את סמכותה נפסק בבג"צ 89/ 142, 172 תנועה לאור - לב אחד ורוח חדשה ואח' נ' יושב ראש הכנסת ואח' מפי כב' הנשיא א' ברק כי: "על כן, כאשר באה לפני בית משפט שאלה פרשנית, על בית המשפט לפרשה על פי מיטב הבנתו. על בית המשפט להתחשב בפירוש שנתנו גורמי שלטון (ועדה מוסמכת של הכנסת, רשות מוסמכת במסגרת הרשות המבצעת) להוראת החוק. אין לומר כלל, כי פירושם שלהם אינו רלוונטי ואין בו כדי להעלות או להוריד. נהפך הוא: רשות שלטונית המופקדת על ביצועו של חוק מתמחה בו, יודעת יפה את כוחו ומגבלותיו, וערה למלוא הבעיות שכל פירוש אפשרי יעורר. על כן, על בית המשפט להטות אוזן לפירושה של הרשות המבצעת את החוק ולהערותיה. עם זאת, לאחר שבית המשפט עיין בפירושן של הרשויות השונות, עליו להכריע בפירוש הראוי, תוך שעליו לראות עצמו חופשי בבחירת הפירוש שנראה לו כפירוש הנותן ללשון החוק אותה משמעות המגשימה את תכליתו על פי תפיסתו של בית המשפט את מובן הלשון ומשמעות התכלית". פרופ' י' זמיר בספרו הסמכות המינהלית, כרך א' אומר כי : "עם זאת, במתן הפירוש, בית המשפט מייחס משקל לפירוש שנתנה הרשות המינהלית. הוא לוקח בחשבון שהחוק הפקיד את הסמכות בידי הרשות, כחלק מן הרשות המבצעת, והטיל עליה את האחריות להפעלת הסמכות. הוא מודע לכך שהרשות היא בעלת כישורים להפעלת הסמכות, לעתים אפילו בעלת מומחיות מיוחדת,והיא מתבססת על נסיון מעשי. הוא מעריך את העובדה שהיא פועלת מתוך היכרות קרובה עם המצב בשטח, כדי לממש מדיניות במסגרת המשאבים העומדים לרשותה. כל אלה יש בהם כדי להקנות משקל רב לדעתה באשר לפירוש החוק המקנה לה את הסמכות" (בעמ' 145). ובהתייחסו לפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ לאור, אומר פרופ' זמיר כי: "אכן, זאת ההלכה, אך אין לטעות בה כשם שהיא קובעת כי על בית המשפט לתת את הפירוש הראוי לפי הבנתו, כך היא קובעת כי על בית המשפט לייחס משקל ראוי לפירוש שניתן על ידי הרשות המינהלית לפי הבנתה, אם הוא בגדר פירוש אפשרי. המשקל עשוי להיות קל או כבד לפי נסיבות המקרה. הוא תלוי בשאלות אחדות: האם, בנסיבות המקרה, הפירוש מתייחס לחוק הקובע את סמכות הרשות או לחוק שיש לו תחולה כללית, שהרי יש מקום להבדיל, למשל, בין פירוש שניתן על ידי מנהל השירות לביקורת זרעים במשרד החקלאות למונחים חקלאיים בתקנות הזרעים (גידול זרעים מושבחים ומכירתם), התש"ך-1960, לבין פירוש שניתן על ידי מנהל זה לביטויים בחוק החוזים; האם הפרשנות מחייבת מומחיות המצויה בידי הרשות ולא בידי בית המשפט; למשל, גם בנוגע לתקנות הזרעים (גידול זרעים מושבחים ומכירתם), אין לייחס אותו משקל לפירוש שהמנהל נתן לביטוי "זן מכלוא ראוי לאישור" ולפירוש שנתן לביטוי "אדם"; האם הפירוש צריך לבטא מדיניות חברתית או כלכלית שהרשות מופקדת עליה; בכמה מקרים וכמה זמן נהגה הרשות לפי פירושה, ומה התוצאה הצפויה של ביטול הפירוש לגבי אותם מקרים; כיצד ישפיע פירוש אחר על יכולתה של הרשות למלא את תפקידה; וכיוצא באלה שיקולים. המשקל המצטבר של שיקולים אלה עשוי להיות כבד מאוד. הוא יכול להשפיע על בית המשפט לאמץ את הפירוש שניתן על ידי הרשות בהנחה שהוא פירוש אפשרי וסביר, ולא להעדיף על פניו פירוש אחר, אף אם הוא נראה בעיני בית המשפט ראוי יותר. תוצאה כזאת מובילה מן התאוריה של הפירוש הראוי, שהיא התיאוריה שנתקבלה כהלכה, אל התיאוריה של מתחם החוקיות. לשון אחרת, לפי התיאוריה של מתחם החוקיות, אם הפירוש שניתן על ידי הרשות המינהלית נמצא בתוך המתחם של פירושים אפשריים וסבירים, לא יהיה בית המשפט נוטה (אף כי הוא רשאי) לבטלו ולהחליפו בפירוש אחר, אפילו הוא פירוש ראוי יותר". וכן בעת"מ (ת"א) 1317/06 ג'יימס בראט ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב () קובע השופט מודריק: " בעניין פרשנות הוראות התב"ע עלי לתת את משפט הבכורה לרשות התכנונית. הפרשנות שלה עדיפה על הפרשנות של העותרים...... ..... מעיקרא נתפסת רשות התיכנון המקומית כבעלת המומחיות והנסיון המעשי המתאימים לשם ביסוס שיקול הדעת שלה במתן ההיתר הקונקרטי.... במקרה זה, יש לדעתנו משקל רב ואף מכריע לפרשנות אותה מעניקה הועדה המקומית להוראות התוכנית שהיא יזמה, פרשנות אותה יישמה הועדה המקומית בפועל מיד לאחר שהתוכנית קיבלה תוקף ועד עצם היום הזה. בפרשנות אותה נתנה הועדה המקומית לתוכנית יש כדי להצביע באופן מובהק על התכלית אותה ראתה הועדה המקומית לנגד עיניה כאשר זו יזמה את התוכנית שכן, יש להניח כי הועדה המקומית פעלה על פי התוכנית שהיא יזמה כפי שהיא הבינה את פרי יוזמתה. משקבענו כי על פי הוראת תוכנית רש/267א' לא ניתן לאשר את הקמת חדר היציאה לגג, אין עוד כל חשיבות לשאלה אם חדר זה נצפה מהרחוב אם לאו. כאן המקום לציין כי אין אנו רואים עין בעין עם העורר את החשיבות הפונקציונלית לבניית החדר המבוקש. על אף ריבוי המתקנים הטכניים המותקנים על הגג, עדיין הצורך בגישה למתקנים אלה מצומצמת וככל שגישה כזו נדרשת, זו מתבצעת על ידי אנשי מקצוע מתאימים. החלופה המקובלת לבניית חדר מעל לפתח היציאה לגג, דהיינו- בניית פתח הסגור במכסה מתרומם, אינו פחות נח באופן מהותי, וכאמור בכל מקרה השימוש הנדרש בפתח זה מצומצם ביותר. אנו מקבלים את טענת הועדה המקומית כי הוראות תוכנית רש/521א' אינה חלה במקום, הן בהיותה של תוכנית רש/267א' בבחינת LEX SPECIALIS והן לאור הוראת סעיף 6 לתוכנית רש/267א', המעניקה עדיפות להוראת תוכנית זו על הוראת תוכנית המתאר רש/210א' על תיקוניה, ובכלל זה תוכנית רש/521א'. העובדה כי תוכנית רש/521א' מוזכרת במניין התוכניות החלות במקום בשומת היטל ההשבחה שבוצעה מטעם הועדה המקומית אינה מעלה ואינה מורידה שכן, שומה זו אינה קובעת את המצב החוקי, ולכל היותר מדובר בטעות בשומה. גם הטענה (המגובה בתמונות) כי בבניינים שכנים קיימת בנייה על הגגות אינה מועילה לעורר. ראשית, לא ברור מהתמונות שהוצגו בפנינו אם הגגות המופיעות בתמונות מצויות בתחום תוכנית רש/267א'. גם אם כך הדבר, הרי שלטענת הועדה המקומית מדובר בבנייה אשר בוצעה ללא היתר, ולפיכך לא ניתן להביא ראייה מבנייה זו. לאור האמור אנו דוחים את הערר. בניהגגבית פרטיהיתר בניה