הבקשה להיתר בניה חתומה ע"י מי שלא היה בחיים בעת החתימה, והדבר כמובן מהווה פגם בהיתר השאלה הנשאלת הינה: האם פגם זה כשלעצמו מצדיק את ביטול ההיתר? הדוקטרינה הקיימת כיום ביחס לפגמים בבקשה להיתר ובהיתר הינה, כי אף אם מדובר בפגמים חמורים, לרבות פגמי אי חוקיות, הרי ההיתר אינו בטל באופן אוטומטי מעיקרו, אלא הינו כפוף לדוקטרינת הבטלות היחסית. לעניין ביטול היתר ובטלות יחסית לרבות ניתוח הפסיקה ר' החלטת ועדת הערר בתיק ערר (ירושלים) 128/08 גלעדי ואח' נ. הועדה המקומית ירושלים (). כפי שפרטנו בהלכת גלעדי לעיל, אנו סבורים, כי ועדת הערר רשאית להצהיר על בטלות ההיתר, היה וזה ניתן באופן בלתי חוקי או פגום, כאשר סמכות זו לבטל היתר שניתן בהעדר חוקיות מתוחמת בדוקטרינת הבטלות היחסית (או התוצאה היחסית). בהתאם לדוקטרינה זו, אין עוד "בטלות מעיקרא" אלא הגוף המינהלי, או השיפוטי, רשאי לשקול שיקולי איזון נוספים בהכריזו על הבטלות, ר' לענין זה פסק הדין המפורט בעת"מ 1002/07 ועד מקומי יקנעם נ. ועדת הערר מחוז צפון (): "אמנם, ועדת ערר הינו "מוסד תכנון", אך בניגוד למוסדות התכנון האחרים, שפעלותם ושיקוליהם תכנוניים גרידא, הרי ועדת הערר הינה גוף שתפקידו לבקר את גופי התכנון, וככזה עליו אף להפעיל שיקולים משפטיים לרבות שיקולים שבשיקול דעת, כדי להפעיל את סמכויותיו כגוף מבקר. בהתאם, אף נקבע בעת"מ (ירושלים) 11/08קרן לפיצין סיטון נ' יואב נתן ואח' [לא פורסם - נזכר בפס"ד סונול ישראל], כי לכאורה הוסמכה ועדת הערר לדון בעניין פלוני, אף בלא שתוגבל לדיונים ולעניינים שעמדו בפני הועדה המקומית. 18. לטעמי, אין כל ספק כי בהפעילה את סמכותה כגוף מבקר, הדן בעררים, על ועדת הערר להפעיל שיקול דעת שיפוטי, או מעין שיפוטי, בדיוק כפי שבית משפט עושה זאת, שעה שהוא מעביר בהחלטה פלונית תחת שבט שיפוטו. לטעמי, לו לא היו ועדות מוסמכות לשקול שיקולי בטלות יחסית, אף בית המשפט לא מוסמך היה לעשות כן. שכן, בתי המשפט נועדו לבחון את החלטות הועדה ולקבוע האם הועדה הפעילה את שיקול דעתה כראוי. וכי תימא כי בית המשפט בלבד רשאי לשקול שיקולי בטלות יחסית, הרי יצא כי יהא עליו לבחון האם הועדה שקלה שיקולים שאינה מוסמכת כלל לשקלם. ואכן, עיון בפסיקה מלמד כי ועדות ערר שקלו, מאז ומתמיד, שיקולי בטלות יחסית כדבר שבשגרה [ראה למשל, כדוגמאות בלבד, בע"מ 8499/06 גדעון אליאב נ' עיריית רמלה; מע"מ 4768/05 גדליהו פרי נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה - מחוז הדרום]" (הדגשה שלי - ג.ה.). בית המשפט בעניין יוקנעם דנא אף מבהיר את דוקטרינת הבטלות היחסית, וקובע, בין היתר: "על כן, משמעה העיקרית של תורת הבטלות היחסית הינה, כי גם אם נפל בהחלטתה הנדונה פגם משפטי, יש לבדוק את מכלול הנסיבות האופפות את העניין, ולהתאים את הסעד שינתן למכלול נסיבות אלה." (ראה פסקה 20 לפסק הדין). במקרה שלפנינו, אנו סבורים כי לאור מהותו של הפגם ואיזון האינטרסים בין הצדדים, אין מקום לבטל את היתר הבנייה, ונבאר: בטלות יחסית - השיקולים: השיקול הראשון בענייננו הינו מהותו של הפגם ומשמעותו לגבי חוקיות ההיתר. במקרה שלפנינו אין חולק כי מדובר במעשה חמור ביותר של זיוף חתימה, ואין ספק כי מן הראוי להביא את האחראים על הזיוף לדין. עם זאת, אף כי המעשה חמור במישור הפלילי, הרי בפרספקטיבה של דיני התכנון והבניה והליכי הרישוי, הרי אף אם היינו מתעלמים לחלוטין מחתימתו המזויפת של מר X X, עדיין ניתן היה להוציא את היתר הבנייה בהתאם לבקשה להיתר, ונבאר: מדובר בבקשה להיתר בבית משותף, אשר עליה חתומים כדין שני בעלי דירות בבית המשותף (ה"ה לעסרי אברהם וד"ר קמר עפרה). כאשר מדובר בבקשה להיתר בבית משותף, הרי אין חובה כי כל בעלי הדירות בבית המשותף יחתמו על הבקשה להיתר, ולאלו אשר לא חתמו על הבקשה להיתר, נשלחת הודעה ונתונה להם זכות התנגדות בלבד מכוח תקנה 2ב' לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) התש"ל- 1970. לעניין העדר חובה לחתימת כל בעלי הזכויות בבית משותף על בקשה להיתר, ר' פסק דינו של ביהמ"ש העליון בעניין בג"צ 879/89 בניני ט.ל.מ. חברה לבנין בע"מ נ. הוועדה המקומית חולון ואח' פ"ד מ(2) עמ' 831 (להלן: "ענין בנייני ט.ל.מ.") ואזכוריו הרבים בפסיקה. אשר על כן, גם אם היה מוגש היתר הבנייה ללא חתימתו של מר X X, הרי עדיין ניתן היה בהתאם להלכה בעניין בנייני ט.ל.מ להוציא את היתר הבנייה. לפיכך, על אף שמדובר במעשה חמור, אין מדובר באי חוקיות היורדת לשורשם של דברים במישור הרישוי. השיקול השני שיש לשקול הינו כמובן האינטרס הציבורי. אינטרס זה מוביל לכך שכל אימת שהיתר הוצא בדרכים שאינן כשרות, יבוטל היתר זה. עם זאת, במקרה שלפנינו קיים ייחוד, כאשר ביטול ההיתר ייפגע דווקא בזו אשר אין חולק שלא הייתה מעורבת בהליכי הזיוף. זאת ועוד, במקרה שלפנינו היתר זה מזכה את דירת מר X X ז"ל ולמעשה יורשיו של מר X X ז"ל, שחתימתו זוייפה, לא נפגעו כתוצאה מזיוף חתימתו. יתרה מזו, קשה למצוא נפגע אחר כתוצאה מזיוף חתימתו של מר X X על ההיתר, למעט האינטרס הציבורי הכללי, אשר עליו עמדנו לעיל. במקרה המיוחד שלפנינו, האינטרס הציבורי יכול לבוא לידי סיפוקו במציאת האשם בזיוף והעמדתו לדין, ולאו דווקא בביטול ההיתר. השיקול השלישי שיש לשקול, הינו אפשרות ריפוי הפגם ולו גם בדיעבד. אכן, הבקשה להיתר נחתמה שלא כדין, בזיוף שמו של מר X X ז"ל. היום ברור, כי מי שהייתה אמורה לחתום על הבקשה להיתר הינה העוררת, הגב' X X. כפי שציינו לעיל, בהתאם לצו הירושה שהוצג הגב' X X הינה היורשת היחידה של מר X X ז"ל. בהתאם לדין הישראלי, צו הירושה הינו דקלרטיבי, כך שהוא מצהיר על היורשים שהיו בעלי הזכויות בעיזבון המנוח ביום פטירתו. לפיכך, הגב' X X בעלת הזכויות כיום, והייתה בעלת הזכויות בדירה עת נתבקשה הבקשה להיתר. לפיכך, היא זו שהייתה מוסמכת לחתום על הבקשה להיתר ביום בו הוגשה הבקשה להיתר עליה נרשם מר X X. לאור העובדה, כי הגב' X X היא זו שהייתה מוסמכת לחתום על הבקשה להיתר אז, הרי בהסכמתה לבקשה להיתר היום ניתן לרפא את הפגם בחתימות. השיקול הרביעי הינו אינטרס ההסתמכות של הגב' X X ותום לבה. כפי שציינו לעיל, הגב' X היא בעלת הזכויות בדירה והיא פעלה בתום לב בהליכי התכנון שתיארנו לעיל. הגב' X הסתמכה והייתה רשאית להסתמך על היתר בנייה שניתן על ידי הרשות המקומית. ביטול ההיתר כיום יגרום נזק חמור לגב' X, וזאת כאשר לא הוכח בפנינו כי נעשה ע"י הגב' X עוול כלשהו או כי היא פעלה שלא כדין. נחזור ונזכיר, כי ברשות הגב' X היה היתר בנייה שניתן ע"י הרשות המקומית, וכי היא לא נחשדה בכך שידעה כי היתר זה ניתן על סמך בקשה להיתר שנפל בה פגם. אף עם עובדות אלו לגבי ההיתר המקורי אין בהם די בכדי למנוע את ביטולו, הרי התרחשות העניינים בבקשה לחידושו מבצרת את תום ליבה והסתמכותה של הגב' X X. כאמור, הגב' X ביקשה לחדש את היתר הבנייה. בעת החידוש, ציינה הגב' X X מפורשות, כי היא זו המבקשת את חידוש ההיתר. עוד ציינה היא במכתב החידוש כי בעלה נפטר לפני שנים רבות. זאת ועוד, בקשת החידוש נתקבלה ע"י הועדה המקומית ואף הוגש ערר בגינה. במסגרת הערר שוב ציינה הגב' X כי היא זו המבקשת את חידוש ההיתר והיא זו המשיבה לערר. בנסיבות אלו, קיים לגב' X עצמה אינטרס הסתמכות משמעותי ובר הגנה. איזון האינטרסים: בנסיבות המפורטות לעיל, עלינו לאזן בין השיקולים השונים על מנת להכריע" האם מן הראוי לבטל את ההיתר במקרה שלפנינו. בעד ביטול ההיתר עומד האינטרס הציבורי כי היתר שניתן על סמך נתון שגוי יבוטל. כנגד ביטול ההיתר עומדת העובדה, כי קיימת הסתמכות בתום לב על ההיתר שניתן, כי גם ללא החתימה המזויפת ניתן היה להוציא את היתר הבנייה, כי הפגם ניתן לריפוי כיום וכי אין נפגע ישיר כתוצאה מזיוף החתימה. נציין, כי הפסיקה הכירה מפורשות באינטרס הסתמכות ובתום לב כנסיבות המצדיקות אי ביטולו של היתר בנייה, אף בנסיבות קשות מהמקרה שבפנינו. ראה ע"פ 586/94 מרכז הספורט אזור בע"מ נ' מדינת ישראל (): "האינטרס הציבורי הוא שיקול לעניין הבטלות היחסית. אך כך גם הצדק האישי. צריך לאזן בין האינטרס הציבורי לבין הצדק האישי. מבחינת הצדק האישי, יש הבדל מהותי בין בעל היתר שידע מלכתחילה כי ההיתר ניתן לו בניגוד לחוק, ואולי אף תרם לכך, לבין בעל היתר שנהג בתום-לב בלי שידע, ואף בלי שהיה לו יסוד לחשוב, כי ההיתר ניתן לו בניגוד לחוק. אכן, ההתנהגות של בעל ההיתר, בראש ובראשונה הידיעה שלו, היא שיקול לעניין הנפקות של הפגם בהיתר, כלומר לעניין ההחלטה אם ההיתר בטל מעיקרו." (הדגשה שלי - ג.ה.). אין לנו ספק כי במקרה שלפנינו הגב' X משתייכת לקבוצת אלו אשר נהגו בתום לב ללא ידיעה על הפגם. עוד נציין, כי כנגד תום לבה של העוררת והסתמכותה הכנה על הבקשה להיתר ועל ההיתר שניתן ואף חודש, קיים ספק לגבי תום לב המשיבה מס' 2 לערר, או למצער, קיימת כנגדה לכאורה טענת השתק. כאמור, המשיבה מס' 2 הגישה ערר מפורט בתיק ערר 160/08. במסגרת ערר זה היו פרושים בפניה כל הנתונים הרלוונטיים, לרבות הבקשה להיתר החתומה ע"י מר X X ותשובת הגב' X X, כי מר X X נפטר לפני זמן רב. למרות זאת, לא טענה המשיבה מס' 2 כל טענה בנושא זה. נציין, כי לכתב התשובה לערר 160/08 צורף כנספח ב' מכתבה של הגב' X X, בו מצוין כי היא בת 75 ואלמנה מזה 9.5 שנים, כך שהמשיבה מס' 2 ידעה, כי בעת בקשת ההיתר המקורית מר X X ז"ל לא היה בחיים. המשיבה מס' 2 אף לא טרחה להסתיר, כי מטרתה בבקשה לביטול ההיתר איננה שמירה על כבודו האבוד של מר X X ז"ל, אלא לפתור בעיה כלכלית שיוצר ההיתר לפרויקט פינוי- הבינוי אשר היא חפצה ביקרו. דברים אלו נאמרו באופן מפורש על ידי המשיבה מס' 2 בדיון שנערך בפני המשיבה מס' 1, כך שזו מציינת כי ההיתר נושא הערר תוקע לה מקלות בגלגלים. בנסיבות אלו, לאחר ששקלנו את הטעמים לכאן ולכאן, אנו סבורים כי אין די בעובדה כי חתימתו של מר X X ז"ל על גבי הבקשה להיתר זויפה, בכדי להביא לבטלותו של ההיתר. פרויקט הפינוי- בינוי למען הסר ספק ברצוננו להבהיר, כי ועדת הערר רואה בחיוב ייזום ותכנון של פרויקטים הכוללים פינוי- בינוי. החשיבות של פרויקטים אלו אף מתחייבת מהוראות תמ"א 35 וממדיניות התכנון של מדינת ישראל. עם זאת, גם שמנסים לקדם פרויקט חשוב ורצוי של פינוי בינוי, אסור למוסדות התכנון להגיע למצב בו המטרה מקדשת את כל האמצעים, ואף בפרויקטים כאלה יש לשמור על זכויות הפרט. במקרה שלפנינו ייתכן ואכן הגב' X X מהווה מכשול ביישום פרויקט הפינוי בינוי שיוזמת המשיבה מס' 2 (ואיננו בטוחים בכך לאור העובדה שההיתר תואם תוכנית). עם זאת, על המשיבה מס' 2 להתמודד עם הגב' X באמצעים החוקיים שנתן המחוקק למקרים שכאלה, וביטול היתר אשר חודש כדין וחידושו אף אושר ע"י ועדת הערר, אינו אמצעי שכזה. אף לגופם של דברים נתברר במהלך הדיון, כי תכנית הפינוי בינוי טרם הופקדה ואילו ההגבלות מכוח סעיפים 77 ו- 78 שלטענת המשיבה מס' 2 חלות על המקרקעין, לא צורפו לכתב התשובה לערר ולא הוצגו לנו בדיון. בנסיבות שכאלו, אף אם היום הייתה מתבקשת הבקשה להיתר שהינה תואמת תכנית, היה מקום לאשרה. סיכום לאור האמור לעיל אנו מקבלים את הערר ומבטלים את החלטת המשיבה מס' 1 מיום 12/1/09 לבטל את היתר הבנייה. במאמר מוסגר נציין, כי הערר נתקבל בהתאם לנימוקים שפרטנו לעיל, ולפיכך לא נדרשנו לטענות נוספות שהועלו על ידי העוררת כנגד החלטת המשיבה 1, אשר ייתכן ואף בהן יש בכדי להוביל לקבלת הערר. העוררת רשאית להמשיך מיידית בביצוע העבודות מכוח ההיתר. בניהמסמכיםהיתר בניה