הגשת בקשה להיתר בניה ללא חתימת בעלים תנאי לקבלת היתר הוא חתימת בעלים או חוכר של נכס. עם זאת, המדובר בבעלים או חוכר רשום (אלא אם הנכס אינו רשום בלשכת רישום המקרקעין). במקרה של זכויות חלשות יותר, יש צורך בחתימת בעל הזכויות, ומחזיק, לבדו, אינו יכול להגיש בקשה ללא הסכמת בעל הזכויות. 1. הערר שבפנינו הוגש לאחר שהוועדה המקומית החליטה כי אין בבקשה שבפניה חתימת בעלים, ועל כן אין ביכולתה להתיר את הבנייה המבוקשת על ידו. 2. העורר הוא בנו של אדם, אשר לטענתו רכש את הקרקע מאדם אחר בשנת 1977. על אף שהחלקה רשומה בלשכת רישום המקרקעין, עד היום, למעלה מ-31 שנה לאחר מכן, טרם נרשמו זכויות אביו של העורר בחלקה. 3. בשנת 1996 פנה אביו של העורר לבית המשפט, בתביעה כנגד "עזבון המנוח באמצעות יורשו היחיד על פי דין ", וביקש פסק דין הצהרתי וצו עשה כנגד רשם המקרקעין בנצרת, הקובע כי הוא הבעלים הזכאי להירשם בחלקה. 4. לכתב התביעה לא צורפה המשיבה. המנוח לא הגיש כתב הגנה, ועל כן ניתן ביום 29.9.1996 פסק דין בזו הלשון ע"י כב' השופט אמינוף (ההדגשה הוספה - ו.ע.צ.): "הנני מקבל את התביעה ומצהיר כי התובע רכש בשנת 1977 את כל זכויותיו של הנתבע מס' 1 בחלקה 12 גוש 19391 מאדמות כפר עראבה והמהוים 2/4 חלקים מהחלקה הנ"ל. הנני מורה לנתבע מס' 2 (רשם המקרקעין - ו.ע.צ.) למחוק מספריו את שמו של הנתבע מס' 1 כבעלים של אותם חלקים בחלקה הנ"ל ולרשום במקומו את התובע כבעלים של אותם חלקים, כפוף להמצאת המסמכים הדרושים על פי דין ולתשלום המיסים ההיטלים והאגרות ותשלומי החובה המתחייבים על פי דין" 5. חרף פסק הדין, עד היום, למעלה מ-12 שנה לאחר פסק הדין, טרם שולמו כל האגרות והמיסים הנדרשים, והבעלות נותרה, כאמור, על שמו של הבעלים הקודם. 6. העורר הגיש את בקשת הבנייה, על אף שלא הייתה לו כל זכות בקרקע. לאחר שנדחה בשל חדירת קיר קיים לתחום הכביש, הגיש הוא ערר אלינו (ערר 156/08). הערר התקבל באופן חלקי, והחלטת המשיבה בוטלה. קבענו כי על הוועדה המקומית לבחון את הבקשה מבחינה תכנונית, ולבצע את הבדיקות הנדרשות להוצאת היתר הבנייה. 7. לאחר שהבקשה נדונה פעם נוספת, התברר כי לעורר אין זכויות רשומות על הקרקע, ועל כן החליטה הוועדה המקומית, על בסיס החלטה שניתנה על ידנו ביום 6.1.2009 בערר 179/08 (החלטה מאוחרת להחלטה בערר 156/08), כי לא ניתן להוציא היתרי בנייה, כאשר זכותו של בעל הקרקע אינה רשומה בלשכת רישום המקרקעין. 8. העורר טוען כי בכך טעתה הוועדה המקומית. הוא סבור כי משהוצג בפניה פסק הדין של בית המשפט המחוזי, אין עוד מחלוקת לגבי זכותו בקרקע, והיה על המשיבה לשקול אך ורק שיקולים תכנוניים, ולא לדון כלל בסוגיית הבעלות על הקרקע. 9. דין הערר דחייה. 10. תנאי לקבלת היתר לדיון, הוא חתימת בעלים או חוכר של נכס. עם זאת, המדובר בבעלים או חוכר רשום (אלא אם הנכס אינו רשום בלשכת רישום המקרקעין, דבר שאינו צריך לענייננו). במקרה של זכויות חלשות יותר, יש צורך בחתימת בעל הזכויות, ומחזיק, לבדו, אינו יכול להגיש בקשה ללא הסכמת בעל הזכויות (דברים אלו עולים, אגב, גם מההחלטה אותה שלח אלינו העורר לאחר הדיון, בה נקבע מפורשות כי על המבקש להוכיח זכות בנכס כתנאי לדיון בבקשה). 14. טוען העורר כי היה על הוועדה המקומית להתייחס אליו כבעלים, וזאת מאחר וקיים לטובתו פסק דין, הקובע כי אביו הוא בעל הזכויות בחלקה. דא עקא, המדובר בפסק דין שבו לא הייתה מעורבת הוועדה המקומית, ופסק הדין אף קבע תנאים מסויימים לרישומו של אבי העורר כבעלים. אין חולק על כך כי תנאים אלו לא מולאו. 16. פסק הדין הוא לאכיפת הסכם מכר, והוא אינו מחייב צדדים שלישיים, כל עוד זכויות הבעלים לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין. כך, גם הוועדה המקומית אינה יכולה להסתמך עליו, שכן על הבעלים להשלים את הרישום, על מנת שניתן יהיה לראותו כבעל הזכויות בקרקע. 17. שמענו גם כי הסיבה בעטיה לא מתבצע הרישום בלשכת רישום המקרקעין, היא קיומם של חובות לשלטונות המס. אנו סבורים כי זוהי סיבה טובה מדוע לא להקנות מעמד למי שלא ביצע רישום עקב סיבה זו, וזאת אפילו הדבר לא היה מוצא את ביטויו בפסק הדין ההצהרתי, קל וחומר כאשר דברים אלו נאמרו מפורשות ונקבעו כתנאי לביצוע הרישום של אבי העורר כבעלים. בספר החוקים קיימות הוראות, אשר נועדו לסייע לשלטונות המס לגבות חובות, על ידי מניעת ביצוע הרישום (ר' לדוגמה סעיף 54 לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961, תקנה 9(ב)(4) לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), תשכ"ט-1969, ועוד). אי עמידה על ביצוע הרישום, מהווה תמריץ לאי ביצוע התשלומים המגיעים למדינה. אנו מוצאים כי אין זה ראוי כי אורגן סטטוטורי, כגון הוועדה המקומית, יסייע, גם אם בעקיפין, להשתמטות ממיסים. על כן, גם מסיבה זו, אנו סבורים כי ניתן לקבוע שאין לראות במי שזכויותיו אינן רשומות, כבעל זכות בנכס מכוח תקנה 2א לתקנות. 18. לאור כל האמור לעיל, אנו סבורים כי לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה המקומית. זו ראתה כי הבקשה אינה חתומה על ידי בעל זכויות בקרקע, ודי היה בכך בכדי לדחות את בקשתו. חרף זאת, רשמנו בפנינו את הצהרתה של הוועדה המקומית, כי לכאורה אין מניעה להוציא היתר בנייה על הקרקע, וזאת בכפוף לכך כי העורר או אביו, ירשמו כבעלי הקרקע כדין. 19. על כן, אנו דוחים את הערר. בניהמסמכיםהיתר בניה