בקשה להיתר לתוספת עמודים קונסטרוקטיביים, לתוספת בנייה רקע ביום 20/9/2007 נתנה המשיבה 1 היתר בנייה לתוספת עבור שתי יחידות בקומה א' ובקומה ב'. היתר הבנייה כלל גם מחסנים ומרפסות. נציין כי היתר הבנייה ניתן לאחר שנשמעו התנגדויות, ועל החלטת המשיבה 1 לגביו, לא הוגש ערר כלשהו. לאחר שניתן היתר הבנייה, ואף החלו עבודות מכוחו, מתברר כי בהיתר זה לא נכללו שלושה עמודים בקומת הקרקע, שנבנו כתמיכה, בשטח המיועד להרחבת דירת העורר 1. לפיכך, הוגשה בקשה להיתר חדשה להוספת עמודים לתמיכה. ביום 8/8/2008 החליטה המשיבה 1 לאשר את הבקשה לתוספת העמודים, וזאת ללא זימון המתנגדים, היות ולטעמה של המשיבה 1 מדובר בטעות סופר ולא בטעות מהותית. על החלטת המשיבה 1 מיום 8/8/2008 הוגש ערר (שמספרו 323/08). ועדת הערר קיימה דיון בערר 323/08, בנוכחות הצדדים, וביום 26/1/2009 ניתנה ההחלטה בערר. ועדת הערר קבעה באופן חד משמעי וברור, כי אין מדובר בטעות סופר, אלא בשינוי מהותי, ונצטט: "לאחר ששמענו את הצדדים ובחנו את הבקשה להיתר ברור כי אין מדובר כאן בטעות סופר. מדובר בשינוי מהותי ביחס לבקשה להיתר הקודמת. היותו של השינוי שינוי מהותי ניתן ללמוד מעיון בחזית המערבית בבקשה להיתר, כך שבהיתר שהוצא יש מפתח מלא לאורך חזית זו ואילו בבקשה להיתר המתוקנת, מפתח זה חסום על ידי עמודים. לפיכך, ברור כי אין מדובר בטעות סופר אלא בשינוי מהותי, לבטח בכל הקשור לדירת העורר". ועדת הערר הציעה כי תדון בבקשה להיתר לגופה באופן מיידי, אולם מבקשי ההיתר, המשיבים 2 ו- 4, התנגדו לכך וביקשו להחזיר את הדיון לוועדה המקומית. במאמר מוסגר נציין, כי הבנייה למעשה הסתיימה ולכן, כנראה, לא אצה הדרך למשיבים 2 לברר את המחלוקת לגופה. ועדת הערר השיבה את הדיון למשיבה 1, עם הנחיה ברורה כי על זו לעשות איזון בין זכות המשיבים 2 להרחיב את דירתם, לבין הפגיעה הנטענת מהעמודים לעוררים. המשיבה 1 קיימה דיון. לצערנו, המשיבה 1 לא פעלה בהתאם להנחיות ועדת הערר, וחזרה על טענתה כי מדובר בטעות סופר, טענה שכאמור, נשללה מפורשות ע"י ועדת הערר. על החלטה זו הוגש הערר בתיק זה. ועדת הערר קיימה דיון בערר ואף ערכה ביקור ממושך בשטח. בסופם של דברים נתנה ביום 29.6.2009 החלטה מנומקת של ועדת הערר. בהחלטה מיום 26.9.09 קבעה וועדת הערר, כי השאלה היחידה העומדת לדיון הינה האיזון בין הצדדים בעניין תוספת העמודים. במסגרת הדיון קבעה ועדת הערר את הכלל לגבי האיזון הנדרש בבניה על עמודים: "לכן, כאשר מוסדות התכנון דנים באישור של תוספת בנייה על גבי עמודים, עליהם לבדוק כי תוספת זו גורמת הפרעה מינימאלית לגבי שני השלבים: הן בשלב בו לא מתבצעת בנייה בקומה התחתונה, והן בשלב בו תורחב הדירה השנייה. לגבי השלב הראשון, יש להבטיח כי העמודים שנבנים יגרמו הסתרה והפרעה מינימאלית לדירה, ויש לתכנן אותם בצורה המיטבית, גם כלפי הדירה התחתונה. לגבי השלב השני, יש להבטיח כי העמודים שייבנו יאפשרו תכנון נכון והרחבה נכונה של הדירה התחתונה. תכנון נכון הינו תכנון המאפשר את הרחבת הדירה העליונה ומימוש הזכויות של בעלי הזכויות בדירה זו, וכן שומר על זכויות הדירה התחתונה ועל האפשרות של בעלי הזכויות בה לממש זכויותיהם בעתיד. " לגבי המקרה הפרטי, קבעה ועדת הערר: "במקרה שלפנינו, הגענו למסקנה ברורה וחד משמעית, כי תכנון העמודים אינו מהווה תכנון נכון וראוי כלפי בעלי הדירה התחתונה. התכנון, כפי שמבוקש בהיתר כיום וכפי שבנוי בפועל, פוגע בדירה התחתונה בשני המישורים שציינו לעיל. " עם זאת, קבעה ועדת הערר: "נבהיר, כי אילו הדרך היחידה לממש את התוספת של הקומות העליונות הייתה ע"י תכנון העמודים כפי שבוצע בפועל, היינו סבורים כי במסגרת האיזון יש להעדיף את התועלת המשמעותית של בעלי הדירות מההרחבה, על פני הפגיעה הזמנית לדירת הקרקע היום, וההפרעה שתיווצר עת זו תורחב (כאשר נבהיר לעניין זה, כי העמודים אינם מונעים כליל את הרחבת דירת הקרקע, אלא רק מהווים אילוץ תכנוני לגבי הרחבה זו). אולם, היה וניתן להקים את התוספת המבוקשת לשתי הדירות העליונות, ללא עמודים אלו, או ללא מקצתם של עמודים אלו, אנו סבורים כי יש לבצע תכנון זה, אף אם הוא כרוך בעלויות נוספות למשיבים 2." לאור העובדה, לא הוצגה לפני ועדת הערר תמונה עובדתית מלאה לגבי האפשרות הקונסטרוקטיבית להוריד כיום את העמודים או את חלקם, וההשלכות הקונסטרוקטיביות של הורדה שכזו על המבנה, החליטה ועדת הערר, כדלקמן: "בנסיבות אלו, אנו סבורים כי בטרם נקבל החלטה לגבי העמודים, יש למנות מומחה מטעם ועדת הערר, אשר יבחן את האפשרויות הקונסטרוקטיביות הקיימות כיום, ביחס להסרת עמודים אלו, וכן את העלויות הכרוכות בכך. רק לאחר שתהיה בפנינו התמונה העובדתית המלאה, נוכל להשלים את הליך האיזון, ולהחליט האם אנו מורים למשיבים 2 לבצע שינויים קונסטרוקטיביים כלשהם ע"י פירוק מלא או חלקי של העמודים, או שמא מותירים את המצב כפי שהוא כיום." לפיכך, מונה המהנדס מר אלי בנואליד מרח' דרך חברון 101 בירושלים כמומחה מטעם ועדת הערר. ביום 23.8.09 הגיש מר בנאוליד את חוות דעתו לוועדת הערר ולצדדים. לאור בקשה שהוגשה בעניין הגשת שאלות למומחה, ולאור התייחסות הצדדים בכתב לחוות דעת המומחה, קיימה ועדת הערר דיון בנוכחות הצדדים ובנוכחות המומחה, דיון במסגרתו אף נשאל המומחה שאלות וענה עליהן. דיון: כללי: כפי שפרטנו לעיל, וכן בהחלטתנו הקודמת בתיק זה, יש לערוך איזון בין הצדדים וזאת, בין היתר, לאור חוות דעת המומחה וממצאיו. לפיכך, ראשית נסכם את ממצאיו של המומחה, ולאחר מכן נבאר מהן המסקנות המתבקשות במישור האיזון לשיטתנו. ממצאי המומחה: אנו סבורים, כי הן מחוות הדעת והן מהדיון שנערך עולה בברור, כי אין כיום אפשרות הנדסית סבירה או הגיונית לפירוק העמודים או חלקם ללא הריסת כלל התוספת. מסקנתו החד משמעית של המומחה מטעם ועדת הערר הינה, כי פירוק העמודים הבעייתיים יכול להיעשות רק על ידי יציקת קורות חיזוק. אלא, שהמומחה קובע, כי בין אם הקורות יוצקו בבטון ובין אם הקורות יהיו קורות פלדה, הרי שאלו יותירו מעבר מרבי של 229 ס"מ בלבד מתחתיהן בדירת העוררים. אנו מאמצים קביעה מקצועית זו של המומחה. לפיכך, אף אם הורדת העמודים אפשרית מבחינה הנדסית, הרי הפגיעה כתוצאה ממנה בדירת העוררים גדולה מהפגיעה במצב הקיים כיום. נציין, כי המומחה אף שלל הנדסית את הצעת העוררים בדיון, כי הקורות "יטמנו" ברצפת התוספת וזאת לאור טיבה של רצפת התוספת אשר אינה מאפשרת פתרון שכזה. גם עמדתו זו של המומחה מקובלת עלינו. לפיכך, במצב הקיים כיום, לא ניתן לפרק את העמודים המפריעים (או את חלקם) מבלי לגרום לפגיעה חמורה יותר (קורה נמוכה) בדירת העוררים. יובהר, העדר סבירות פתרון הורדת העמודים אינה נובעת מטעמים של עלויות כלכליות, אלא בהיותו מחייב קורות נרחבות בחלל התוספת המיועדת לדירת העוררים. האיזון: כפי שציינו לעיל, לאור חוות דעת המומחה, קיימות כרגע שתי אפשרויות בלבד: האחת, פירוק העמודים לרבות התוספת בדירות המשיבים 2 ו- 4, והאחרת, הותרת המצב על כנו. העוררים, טוענים כי על סמך החלטתנו הקודמת, כי הבניה הנוכחית אינה מהווה איזון ראוי, מן הראוי להורות על הריסת התוספות לגמרי. בהקשר זה טוענים העוררים, כי העובדה כי העמודים בנויים, וכי התוספת הושלמה, אינה אמורה להוות שיקול לאישור הבקשה להיתר, היות וזו נבנתה תוך עבירת בניה ובחוסר תום לב. איננו מקבלים את עמדת העוררים, ואנו סבורים כי במצב הנתון האיזון הנכון בין הצדדים הינו הותרת המצב על כנו, ונבאר: השיקול כי התוספת נבנתה כבר בפועל: אנו מקבלים לחלוטין את עמדת העוררים, כי לו הייתה התוספת נבנית ללא היתר, הרי עצם היותה בנויה בפועל לא רק שאינו מהווה משקל שלא להורסה, אלא מהווה משקל לקבל את הערר ולמעשה להוביל להריסתה. ר' לעניין זה, ערר (ירושלים) 268/07 גרכט ואח' נ. הועדה המקומית הראל ואח' (): "הפסיקה בעניין זה הינה חד משמעית, ואין בעובדה כי מבנה נבנה ללא היתר בכדי להוות שיקול לאשר מבנה זה. ההפך הוא הנכון. העובדה שבוצעה עבירת בניה מהווה שיקול שלא לאשר את הבקשה, ונפרט:" אלא, שהמקרה שלפנינו שונה מהמקרה שנדון בעניין גרכט לעיל בו נבנתה הבריכה ללא כול היתר. במקרה שלפנינו נתבקשה בקשה להיתר לתוספות, ובגין הבקשה אף הוגשו התנגדויות והיא הוכרעה לטובת המשיבים 2. הבנייה בפועל אף היא לא החלה ללא היתר, אלא רק לאחר שניתן היתר הבנייה. נכונים הדברים, כי היתר הבניה שניתן היה שגוי, וכי לא שורטטו בו העמודים הבעייתיים לכול אורכם. ונכונים גם הדברים, כי ועדת הערר קבעה כי אין מדובר בטעות סופר ויש לדון בבקשה להיתר מחדש, ומכאן ערר זה. עם זאת, לא הוצגה בפנינו כל ראיה, או ראשית ראיה, כי דובר בטעות מכוונות של המשיבים 2 ו- 4 או כי המשיבים 2 ו- 4 ידעו כי אין מדובר בטעות סופר. לפיכך, אין בפנינו מצב של עבריינות בנייה מובהקת, אלא מקרה שהינו בתחום האפור. בהקשר זה נציין, כי אף המשיבה 1, אשר אינה צד למחלוקת, סברה כי מדובר בטעות סופר. אכן, כאמור, מדובר במחשבה מוטעית של המשיבה 1 אותה פסלנו, אולם כפי שטעתה המשיבה 1 לסבור כי מדובר בטעות סופר, כך יכלו גם המשיבים 2 ליפול לכדי אותה טעות. לפיכך אנו סבורים, כי אין בפנינו מקרה של בניה מכוונת ללא היתר, המחייבת בחינת המצב כאילו לא נבנתה התוספת מעולם, אלא מצב אחר, בו בוצעה בנייה על סמך היתר שהיה שגוי וזאת מתוך הנחה מוטעית הן של המשיבים 2 והן של המשיבה 1, כי מדובר בטעות סופר. בהקשר זה, העוררים אף הפנו לנושא צו המניעה האזרחי וטענו כי המשיבים הפרו את הצו, כאשר לעומת זאת המשיבים מכחישים כי הפרו את צו המניעה. בעניין זה אין לוועדת הערר לא את הכלים הפרוצדוראליים ולא את הסמכות להכריע במחלוקת -האם הופר צו המניעה, ונושא זה יתברר מן הסתם בערכאה המוסמכת. הריסת התוספת ובנייתה מחדש: כפי שציינו לעיל, וכן בהחלטתנו הקודמת, אנו סבורים כי יש להעדיף מצב של תוספות בניה לכלל הדיירים עם עמודים למצב ללא תוספות בנייה בבניין. לכן, על מנת שאכן נסרב לבקשה להיתר שבפנינו (ולמעשה המשמעות הינה של הריסת התוספת) יש לבחון האם יהיה ניתן להקימה מחדש ללא עמודים. לכן, ברור, כי היה ומלכתחילה (או לאחר ההריסה) לא ניתן היה להקים את התוספת ללא העמודים, יש לאשר את הבקשה להיתר ולהותיר את התוספת על כנה. נושא זה לא עלה במישרין בחוות דעת המומחה, אולם עלה בדיון והמומחה התייחס אליו. לעמדת המומחה, עמדה שאנו מקבלים, הדרך היחידה שבה היה ניתן (או יהיה ניתן לו זו תיהרס) להקים את התוספת ללא עמודים, הינה על ידי הקמת מדרגה בתוך דירות המשיבים. כלומר, תוספת ללא עמודים מחייבת את הגבהת מפלס רצפת התוספת (עקב הקונסטרוקציה הנדרשת) מעל הרצפה הקיימת בדירות המשיבים ויצירת מדרגה משמעותית. פתרון זה אינו וודאי שאינו פתרון נכון אדריכלית לדירות המשיבים 2 ו - 4, אלם הבעיה החמורה יותר, כי פתרון זה אינו מאפשר גובה קומה תקני באזור התוספת ללא הגבהה של כלל הבניין. כלומר, הפתרון היחיד האפשרי להקמת התוספת ללא עמודים, מחייב לא רק התקנת מדרגה בדירות המשיבים (דבר שאולי נסבל במסגרת האיזון), אלא יוצר גובה תקרה נמוך מהמותר על פי תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970. העוררים הציעו, כי במקרה שכזה אפשר היה להגביה את כלל גובה הבניין, אלא שפתרון שכזה כבר חורג מהגובה המותר על פי התכנית התקפה. לפיכך, אנו סבורים, כי אף אם היינו עומדים בפני הבקשה להיתר במצבה הבתולי עוד טרם נבנה דבר, לא ניתן היה לאשר את התוספת ללא העמודים, או למצער, הדבר היה מחייב יצירת מדרגה בדירות המשיבים ויצירת חדר שאינו תקני. יצירת גובה תקני מחייבת שינוי התכנית או בקשה להקלה בגובה הבניין. במצב דברים זה, אנו קובעים, כי האיזון הנכון הינו אישור הבקשה להיתר עם העמודים והותרת המצב על כנו. נחזור ונזכיר, כי העמודים הקיימים אכן מקשים על העוררים במצב הקיים, ואכן מקשים על תכנון פנים ההרחבה שלהם, אולם אין לשכוח, כי התוספת שנבנתה יצרה מסגרת נוחה להרחבת דירת העוררים בגודל זהה להרחבות שביצעו המשיבים. הוצאות: הצדדים שיניהם עתרו לחייב את הצד שכנגד בהוצאות. אנו סבורים, כי בנסיבות החריגות של תיק זה, ועל אף שהערר נדחה, ולמרות שהחיוב בהוצאות בועדת הערר הינו החריג, יש מקום לחייב את המשיבים 2 ו- 4 בהוצאות העוררים. אין מחלוקת, כי המשיבים 2 ו- 4 הגישו היתר בניה שאינו תקין. נציין, כי אין חולק שהבקשה להיתר שהגישו המשיבים 2 ו- 4 הייתה פגומה וזאת בין אם נלך לשיטתם כי מדובר בטעות סופר ובין אם נלך בהתאם להחלטת ועדת ערר כי לא מדובר בטעות סופר,אלא בנושא מהותי. הגשת הבקשה להיתר באופן שגוי (עקב רשלנות לשיטת המשיבים, או בזדון לשיטת העוררים) היא זו שגרמה לריבוי ההליכים בתיק זה, הן בפני וועדת הערר והן בפני הוועדה המקומית. לפיכך, כאשר לכל הפחות רשלנות מצד המשיבים 2 ו- 4 בהגשת הבקשה להיתר היא זו שגרמה לצורך בקיום דיונים כה רבים בפני מוסדות התכנון, הרי מן הראוי לחייב אותם בהוצאות, אף כאשר הערר נדחה. סיכום: לאור האמור לעיל, אנו דוחים את הערר ומאשרים את הבקשה להיתר עם העמודים המצוינים בה. עם זאת, אנו מחייבים את המשיבים 2 ו- 4 ביחד לשאת בכל הוצאות שכר המומחה וכן בהוצאות העוררים בסך של 2,500 ₪ + מע"מ. בניהתוספת בניה