ערר להרחיב את השביל לפי התכנית שמוגשת לועדה בתנאי פיצוי השכן על הנזק, העברת עמוד החשמל על חשבון המבקש והפיצוי יהיה ע"י הערכת שמאי מוסמך. ועסקינן בתכנית טר/מק/5068 הנחזית להיות בסמכות הועדה המקומית ונושאת חותמת אישור (כנראה אישור הפקדה בלבד) מיום 16.9.02. התכנית הינה תכנית נקודתית החלה בחלקה 50 בגוש 7775, כאשר יוזם התכנית הינו בעל זכויות במגרש הצפון מערבי בחלקה ואילו הדרך המתוכננת על פיה עוברת במגרש המתנגד (המזרחי), סמוך לכביש. על פי תקוננה של התכנית מטרותיה הן שתיים: הרחבת שביל קיים ואיחוד בין מגרשים, כנראה מדובר בשני המגרשים הדרומיים בחלקה. מדובר בסכסוך ותיק אשר נדון בערכאות לא אחת ובסיסו מחלוקת קניינית. במסגרת זו, נדונו טענות הצדדים בהקשרם אלה ואחרים לא אחת, בבתי המשפט, לרבות בבית המשפט לעניינים מינהליים ובועדת הערר. ועדת הערר החליטה עוד בשנת 2004, עת הגיש המשיב בענייננו ערר עקב דחיית התכנית וקבלת התנגדות שכנו (העורר בענייננו) כדלקמן: "השאלה היא שאלה תכנונית במהותה, וכך יש לשקול אותה. לטעמנו לא נבחנה השאלה התכנונית בכלים מקצועיים ראויים, אלא רק על סמך טענות של העורר מול המתנגדים באשר לאינטרסים הלגיטימיים של שני הצדדים. לדעת ועדת הערר טוב היתה עושה הועדה המקומית לו היתה מקבלת חוות דעת של יועץ תנועה בדבר הצורך התכנוני או החיוניות של הרחבת השביל בהתייחס לנסיבות הספציפיות של המגרשים הכלולים בתכנית, זכויות הבניה במגרשים אלה, הנתונים השונים של המקום והסביבה, כולל נתונים טופוגרפיים, זוויות תמרון ביחס לכביש הראשי וכיו"ב שיקולים מקצועיים טהורים אותם היה צריך לקחת בחשבון בטרם התקבלה ההחלטה בדבר דחייתה של התכנית. זאת ועוד לטעמנו אין בפנינו תכנית הראויה לאישור כפי שהיא שכן התכנית מתיימרת ליצור שינוי בחלוקה של המגרשים מבלי שהיא מלווה בטבלת איזון וחוות דעת שמאי באשר לתשלומי איזון אם יקבע כי הם נובעים מהשינוי התכנוני, וכמו כן מן הראוי לשקול פן נוסף של ההיבט הכלכלי ולשקול חיוב העורר בהפקדת כתב שיפוי לתביעות פיצויים לפי סעיף 197 לחוק, כך שאם ימצא כי מן הפן התכנוני מקצועי יש להרחיב את השביל יזכו המשיבים לפיצוי מתאים." מאז הגישו הצדדים חוות דעת תחבורתיות נגדיות (וסותרות). לטעמו של מומחה העורר (מר דעאס) ניתן להסתפק במקרה דנן בשביל ברוחב 3 מ' ללא הרחבה בהנחה שהחניון הקיים מתוכנן לרמת שירות 3 ברוחב מיסעות מינימאלי של 2.40. המומחה מטעם המשיב (מר סמארה) הביע דעתו לפיה "במקרה הנדון מתקיימים כל התנאים המחייבים רוחב דרך לנסיעה ב - 2 הכיוונים (כיוון אחד כל פעם) של 4 מ' לפחות." בהקשר זה יצוין כי הועדה המקומית נקראה ע"י כל הגופים הרלוונטיים (ועדת הערר, ובית המשפט המינהלי) לדון באופן מקצועי בתכנית ואולם כל שהעלתה בידם היה ההחלטה נשוא הערר וכן פרוטוקול לכאורי ערוך בכתב יד. שנתיים לאחר מכן לפיו הוחלט להרחיב את השביל לפי התכנית שמוגשת לועדה בתנאי פיצוי השכן על הנזק והעברת עמוד החשמל על חשבון המבקש והפיצוי על פי הערכת שמאי מוסכם. יצוין כי כל הצדדים, לרבות נציג הועדה המקומית בדיון שבפנינו הסכימו כי התקיים דיון נוסף ובו נטענו טענות הצדדים בידי ב"כ בהרחבה, אולם פרוטוקול לדיון זה אינו נמצא בתיקי הועדה. לעניין זה יש להבהיר כי ביום 20/1/10 ניתנה החלטת ועדת הערר עקב פניית הצדדים בדבר ניהול מו"מ ביניהם כדלקמן: "הדיון בערר ידחה לכ - 30 יום על פי יומן המזכירות באחד מימי השני הרלוונטיים. עד שבוע לפני מועד הדיון יודיעו הצדדים לועדת הערר אם הסתייע. במידה ולא יגיעו לכדי הסכמות כאמור תעביר הועדה המקומית לצדדים ולועדת הערר את כל הפרוטוקולים הרלוונטיים וההחלטות הרלוונטיות בתיק וזאת עד יומיים לפני הדיון שיקבע בועדת הערר. לדיון תופיע הועדה המקומית גם באמצעות הצוות המקצועי ולא רק על ידי ב"כ. ובכתב התשובה תתייחס הועדה המקומית למציאותם / העדרם של החלטות ופרוטוקולים בתיק." דא עקא שגם בדיון שנערך בפנינו, לא הסבירה הועדה העדר הפרוטוקולים, נימוקים התכנוניים, לא הגישה כתב תשובה ואף איש מקצועי מטעמה לא התייצב בדיון. אנו סבורים במצב דברים בו תכנית מוגשת לועדה מקומית לפני כעשור וזהו מקבלת הנחיות ברורות מגופים שיפוטיים ותכנוניים בנוגע לקידומה אך אינה ממלאת אותם, מועלת הועדה בתפקידה הציבורי. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח "זגזוג" הועדה בין העמדות השונות. תחילה החליטה להפקיד התכנית, לאחר מכן לקבל ההתנגדות ולבסוף לדחותה וכל זאת מבלי לקיים דיון תכנוני רציני בטענות ומבלי שהתכנית תתוקן על פי הנחיות עודת הערר עוד משנת 2004. נוכח התנהלות הועדה המקומית כמתואר לעיל היא תישא בהוצאות העוררים בשיעור של 2,500 ₪ + מע"מ. לפיכך אנו קובעים כדלקמן: התכנית תתוקן ותוגש על פי נוהל מבא"ת ויפורט בה המצב הקודם והמצב המוצע בכל אחד מהמגרשים. ככל שהתכנית תכלול איחוד / איחוד וחלוקה היא תיערך כדין גם לעניין זה כפי שפורט בהחלטת ועדת הערר בשנת 2004. תקנון התכנית יכלול סעיף בדבר שיפוי וכן בדבר פיצוי למתנגדים. תישלח לכל בעלי הזכויות בחלקה הודעה (בנוהל דומה למנגנון הקבוע בסעיף 126 לחוק) ותתאפשר להם זכות התנגדות בתוך 30 יום מיום קבלת ההודעה. הועדה המקומית תדון בתכנית ובהתנגדויות שיוגשו ככל שיוגשו בתוך 30 יום מהמועד הקבוע להגשתן כאמור בסעיף 4 לעיל. שמורה זכות ערר חדשה על כל החלטה חדשה. פיצוייםערר