היתר לבניית מרפסת כהמשך למרפסת שנסגרה ערר על החלטת המשיבה מס' 1 (להלן: "המשיבה") מיום 9.3.2009 לסרב לבקשה להקמת מרפסת. רקע מדובר בבנין בן 4 קומות הממוקם ברחוב בנימין דישראלי בשכונת טלביה בירושלים. דירת העורר ממוקמת בקומה השנייה ואילו דירת המשיבה 2 ממוקמת מתחתיה בקומה הראשונה. העורר ביקש להוסיף מרפסת לדירתו. המרפסת מבוקשת כהמשך למרפסת שנסגרה (ככל הנראה ללא היתר) והיא ממוקמת מעל דירתה של העוררת. המרפסת במתכנת בה הוצעה ממוקמת מעל חלון ומרפסת של דירת המשיבה 2. עומק המרפסת המוצע הינו 2.0 מ'. לאור עומק המרפסת הנדרש, אשר אינו תואם תכנית, פורסמה הקלה. המשיבה 2 הגישה התנגדות, במסגרתה טענה, כי המרפסת תגרום נזק רב לדירתה, כגון החשכה והצללה וכן למפגע אדריכלי. המשיבה 1 דנה בבקשה ובהתנגדויות וסברה, כי אין מקום לאשר את המרפסת ואת ההקלה. עם זאת, לא פסלה המשיבה 1 את האפשרות כי תבנה מרפסת וזאת במסגרת תכנון כולל למרפסות בבניין. על החלטה זו של המשיבה 1 הוגש הערר שבפנינו. הערר הערר הוגש, כאמור, על ידי העורר המבקש להוסיף את המרפסת לביתו. בערר מעלה העורר את הטענות הבאות: כל הדיירים מסכימים למרפסת מלבד המשיבה 2. המרפסת אינה פוגעת בכניסת אור לדירת המשיבה 2 לאור היותה ממוקמת מעל חזית צפונית. המשיבה 2 תוכל להקים בעתיד מרפסת סוכה. קיימת חשיבות עליונה להקמת מרפסת סוכה. המשיבה 2 הגישה כתב תשובה מפורט מטעמה ובמסגרתו פרטה את הנימוקים בגינם אין לעמדתה מקום לאשר את המרפסת המבוקשת. דיון כללי: מערכת היחסים, הן התכנונית והן הקניינית, בבית משותף לעולם הינה מורכבת. מצד אחד, יש את האינטרסים הלגיטימיים של כל אחד ואחד מבעלי הדירות לשפר את איכות מגוריו ולמצות את זכויותיו הקנייניות בדירתו. מצד שני, יש להבטיח כי שיפור זה של הדיור ומיצוי הזכויות אינו בא על חשבון חברו לבית המשותף. לפיכך, קיימת מערכת חקיקה, לרבות תקנון בית משותף, להבטחת האיזון במישור הקנייני ותכניות בניין העיר לצורך האיזון במישור התכנוני. מערכות אלו נועדו להבטיח את האיזון הראוי בן האינטרסים הפרטיים והכלליים של בעלי הדירות בבית המשותף. משנקבעו מערכות אלו הן מחייבות את כל דיירי הבית המשותף. אכן, אין מדובר בכללים שהינם בגדר תורת משה מסיני ומערכות אלו ניתנות לשינוי. אלא, משנקבעה נקודת האיזון, הנטל מוטל על המבקש לשנותה להראות, כי אכן אין בשינוי נקודת האיזון בכדי להוות פגיעה באחר. מן הכלל אל הפרט האיזון: במקרה שלפנינו הבניין נבנה במסגרת היתר בניה אשר העניק מרפסות מסוימות לכל דירה, מרפסות אשר אינן מאפשרות הקמת סוכה (אלא, אולי, בדוחק). דיירי הבניין רכשו את דירותיהם על סמך תכנון זה. כך, העורר רכש את דירתו ללא מרפסת סוכה, וכך המשיבה 2 רכשה את דירתה באופן שמעל בחזית האחורית מצוי הרקיע. כעת, העורר מבקש לשנות את התכנון הקיים. יתרה מזה, העורר מבקש לשנות את התכנון של הבניין שלא בהתאם לתכנית המתאר לירושלים, אלא בהקלה לגבי עומקה של המרפסת. כעת, עלינו לאזן בין אינטרס העורר לבין האינטרס של המשיבה 2. אלא, שכאמור, הכפיים אינם מתחילות מנקודה מאוזנת. העורר הוא זה אשר מבקש לשנות את המצב הקיים, וזאת שלא בהתאם לתכנית, ולכן עליו הנטל להראות, כי הפגיעה במשיבה 2 הינה זעומה. אנו סבורים, כי במקרה זה לא עמד העורר בנטל, ונבאר: אכן מבחינת העורר אנו מסכימים, כי המרפסת חשובה לדירתו ותשפר את איכות חייו הן מבחינה כללית והן במתן האפשרות החשובה להקמת מרפסת סוכה (ולכך נתייחס בהמשך). עם זאת, לא ניתן לקבוע כי הפגיעה בעוררת תהיה זעומה. מדובר במרפסת בשטח של 11 מ"ר ובעומק של 2.0 המשתרעת לאורך מרבית צלע דירת המשיבה 2. המרפסת המבוקשת ממוקמת מעל חלון ומעל מרפסת של המשיבה 2 ואכן תגרום להם להחשכה ולהצללה. לעניין זה איננו מקבלים את טענה העורר, כי היות ומדובר בצד צפון אין פגיעה בדירת המשיבה 2. ראשית, החזית אינה חזית שפונה ישירות לצפון. שנית, אף בנייה מעל חלונות בחזית צפונית טהורה גורמת לחסימת אור ואויר ולפגיעה. לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי הקמת המרפסת במתכונת בה היא מוצעת תגרום לפגיעה בדירת המשיבה 2. בנסיבות אלו, לא ניתן לאשר מרפסת חדשה, בהליך של הקלה, מרפסת אשר יש בה משום פגיעה במשיבה 2. במאמר מוסגר נציין, כי אילו היינו עוסקים בתכנון ראשוני של הבניין ייתכן והיינו מעדיפים את הרווח הטמון לדירת העורר כתוצאה מהמרפסת המבוקשת על פני הפגיעה בדירה המשיבה 2. אך, כאמור, זה איננו המצב. הסיטואציה בה אנו נמצאים הינה, כי הבניין תוכנן ונבנה ללא המרפסת המבוקשת. המשיבה 2 הייתה רשאית להסתמך על מצב זה וכך גם העורר. במצב דברים זה לא ניתן לאשר את תוספת המרפסת. עוד נציין, כי במסגרת האיזון עומדת לרועץ לעורר גם העובדה, כי המרפסת הקיימת היום נסגרה שלא כדין. הסכמת הדיירים: העורר טוען, כי המשיבה 2 הינה המתנגדת היחידה ויתר הדיירים הסכימו למרפסת. אין בטענה זו בכדי להואיל לעורר. הדיירים האחרים אינם נפגעים מהמרפסת אלא רק דירת המשיבה 2, ולכן הסמכתם או התנגדותם אינה רלוונטית. מרפסת סוכה: העורר טוען, כי המרפסת המבוקשת תהווה מרפסת סוכה אשר לה יש חשיבות דתית עליונה. אין חולק על חשיבות מצוות הישיבה בסוכה. יתרה מזו, אנו סבורים כי במסגרת השיקולים השונים מדובר בשיקול לגיטימי של מוסד תכנון. עם זאת, מתן האפשרות להקמת מרפסת סוכה אינו השיקול היחיד, כפי שציינו לעיל יישקלו מוסדות התכנון בחיוב הקמת מרפסות סוכה, עם זאת אל מול שיקול זה יש לבחון שיקולים נוספים לרבות שיקולים אדריכליים ופגיעה בשכנים. יתרה מזו, מצוות ישיבה בסוכה אינה מיוחדת לאזרח זה או אחר, אלא הינה מצווה כללית. לכן, אין זה נכון יהיה לאשר לאזרח א' מרפסת סוכה וזאת על חשבון אזרח ב'. בהקשר זה יש לציין, כי ההיתר ניתן לדירה ולאו דווקא לזה המתגורר בא במועד מסוים. כך, שעצם העובדה שהיום מתגורר בדירה מסוימת אזרח שומר מצוות ובדירה מתחתיו אזרח חילוני, אין בה בכדי להבטיח, כי לאחר שיינתן ההיתר יתחלפו היוצרות. לכן, במסגרת שיקול "מרפסת הסוכה" על מוסד התכנון לבחון לא את מתן מרפסת הסוכה לדירה הבודדת, אלא ליצירת תכנית אשר תאפשר מרפסות סוכה למרב הדיירים. במקרה שבפנינו, אכן המרפסת המבוקשת יכולה להוות מרפסת סוכה לעורר, אך היא חוסמת אפשרות להקמת מרפסת סוכה דומה למשיבה 2. יתרה מזו לא הוצגה תכנית כללית לפריסת מרפסות סוכה לכלל הבניין. סיכום: לאור האמור לעיל אנו דוחים את הערר ומאשרים את החלטת המשיבה 1 לסרב למרפסת במתכונת בה הוצגה. בסיומם של דברים נציין, כי במסגרת הדיון הועלו מספר פתרונות אחרים להקמת מרפסת לעורר וזאת מבלי לפגוע במשיבה 2, או בפגיעה חלקית וזעירה בה. אלא, שרעיונות אלו דורשים ליבון והליך תכנוני מסודר, ולא ניתן לאשרם כבדרך אגב. לפיכך, אין בהחלטה זו בכדי לסתום כליל את הגולל על אפשרות הקמת מרפסת לעורר, אלא יש בה רק להוות סירוב להקמת מרפסת במתוכנת בה נתבקשה ובעומק של 2.0 מ'. בניהמרפסתהיתר בניה