נטען כי הבנייה תגרום לה חסימה של אור ואוויר ופגיעה קשה באיכות חייה המשיבה דנה בטענות, והחליטה לאשר את התכנית. הנימוק המרכזי לאישור התכנית הינו כי אין פגיעה בעוררת היות והמרחק בין בניין 32 ל- 34 עומד על כ- 8 מ', אשר הינו מרחק סביר ומקובל. עוד מציינת המשיבה, כי קו הבניין הקיים מגבול החלקה עומד על 7 מ'. על החלטה זו הוגש הערר שבפנינו. הערר בערר טוענת העוררת כי החלטת המשיבה פגומה בהעדר הנמקה. לגופם של דברים מציינת העוררת כי שגתה המשיבה מס' 1, היות והמרחק בין הבניינים אינו 8 מ', אלא לכל היותר בין 4 מ' ל- 5 מ', כאשר בחלק הרלוונטי המרווח הוא מקסימום 3.5 מ', והמרווח המוצע בין תוספת הבנייה לגבול חלקת העוררת הינו בין 0.8 מ' ל- 1.5 מ'. ועדת הערר שמעה את הצדדים ואף ערכה סיור ממושך בשטח, על מנת להתרשם באופן בלתי אמצעי מהדירות ומהמרווח ביניהן. דיון הערר שבפנינו מצריך איזון בין זכות המשיבים מס' 2 להרחיב את הנכס שלהם ולשפר את איכות מגוריהם ואיכות חייהם, לבין זכות העוררת להמשיך להתגורר בתנאי חיים ראויים. אף המשיבה מס' 1 הייתה אמורה לערוך איזון שכזה. אלא, שבהחלטת המשיבה מס' 1 נפלה טעות מהותית ומשמעותית, אשר די בה בכדי לפסול את החלטתה. בניגוד לאמור בהחלטת המשיבה מס' 1, וכפי שעולה בבירור מביקור בנכסים, המרחק בין הבניינים אינו 8 מ', אלא מקסימום 4 מ', כאשר בחלק הרלוונטי הוא אף קטן יותר. מקובלת עלינו לחלוטין הטענה כי המרחק מהתוספת המבוקשת לגבול חלקת העוררת הינו קטן ביותר, ונע בין 0.8 מ' לבין 1.5 מ'. בנסיבות אלה ברור, כי הנתון המרכזי עליו התבססה החלטת המשיבה 1 ולצורך האיזון בין הצדדים, הינו נתון שגוי. נציין, כי אין מדובר בנתון שולי שאין בו כדי להשפיע על האיזון, אלא המרחק בין הבניינים הוא זה שיוצר את המטרדים עליהם מלינה העוררת, ולפיכך שגיאה במרחק משמעותה קבלת החלטה על סמך נתון שגוי. לפיכך, משהתבססה החלטת המשיבה מס' 1 על נתון שגוי בדבר המרחק בין הבניינים, הרי מן הראוי לבטלה. עוד נציין, כי אף הנתון לעניין קו בניין של 7 מ', המצוין בהחלטת המשיבה מס' 1 הינו שגוי, אין זה ברור מהיכן נתון זה נלקח, ובכל מקרה, אין בכל חלק של החלקות קו בניין של 7 מ'. למעלה מן הצורך נציין, כי מהביקור בדירת העוררת עולה כי גם בטענותיה לגופם של דברים, יש ממש, ואכן הבנייה תגרום לפגיעה משמעותית בדירתה, והכוונה לבנייה על החלק הקרוב לביתה. סיכום מן האמור לעיל עולה כי החלטת המשיבה מס' 1 ניתנה על סמך נתון שגוי ביחס למרחק בין בניין המבקשים לבין בניין העוררת, וביחס למרווח בין הבנייה המבוקשת לבין חלקת העוררת בכלל, ולדירתה בפרט. בנסיבות אלו, מדובר בפגם מהותי, אשר בהכרח הוביל לאיזון שגוי, ולכן מחייב את ביטולה של החלטת המשיבה מס' 1, וכך אנו עושים. אשר על כן, הערר מתקבל והחלטת המשיבה מס' 1 מיום 2/2/2009 לאשר את התכנית, מבוטלת בזאת. במאמר מוסגר נציין, כי במקרים כאלה, המצריכים איזון בין אינטרסים של שכנים, מוטב כי המשיבה מס' 1 תקיים סיור על ידי חבריה או נציג מטעמה, ובכך תימנע מטעויות מסוג זה. בניה