אי זימון מתנגדים לדיון בועדה המקומית ערר על החלטת המשיבה מס' 1 (להלן: "המשיבה") מיום 7.5.2009 אשר קבעה, לעניין הבקשה להיתר נשוא הערר, כי: "הבקשה תובא בשנית לדיון ותישקל בחיוב ללא זימון המתנגדים". זימון המתנגדים: המשיבה 1 סבורה הייתה, כי היות והבקשה תואמת תכנית, אין מקום לזמן את המתנגדים. תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל - 1970 (להלן: "תקנות בקשה להיתר") מעניקות זכות התנגדות לבעל זכות בבית משותף, גם בעת דיון בבקשה תואמת תכנית בבית משותף. לעניין זה ראה את ההליך הקבוע בתקנות 2ב' ו- 2ג' לתקנות אלו. לפיכך, אין עוררין כי העוררים זכאים להביע את עמדתם ביחס לבקשה להיתר הבניה בבית המשותף, בית בו יש להם זכויות וזאת גם כאשר הבקשה להיתר תואמת תכנית. לשון תקנה 2ג'(ב) קובעת, כדלקמן: "(ב) הוגשה התנגדות למתן היתר מצד מי שהיתה חובה להודיע לו לפי תקנה 2ב על הגשת הבקשה להיתר, לא תיתן הועדה המקומית את ההיתר על אף האמור בתקנת משנה (א) אלא לאחר שנתנה למתנגד הזדמנות לנמק את התנגדותו, הודיעה לו בכתב על החלטתה, ולאחר שחלפו 30 ימים מיום ששלחה הועדה המקומית הודעה למתנגד על דחיית התנגדותו, אם החליטה לדחותה; החלטת הועדה המקומית תונחה על פי שיקולים תכנוניים הנובעים מהוראות החוק והתקנות לפיו ועל פי אלה בלבד." (הדגשה שלי - ג.ה.). מקובלת עלינו עמדת המשיבה, כי לשון הסעיף אינה מחייבת כי נימוק ההתנגדות של המתנגד יהיה בהופעה בעל פה בפני המשיבה 1, וניתן לממש את זכות ההתנגדות גם על ידי קבלת נימוקי התנגדות בכתב (והשווה התנגדות לתכנית המחייבת זימון המתנגד מכוח סעיף 107 לחוק התכנון והבניה). עם זאת, העובדה שאין חובה לזמן את המתנגדים, אינה אומרת שהמשיבה 1 אינה רשאית לזמן אותם. לטעמנו, כאשר לאזרח זכות לנמק התנגדותו בפני מוסד התכנון, נתון למוסד התכנון שיקול הדעת האם לזמן את המתנגד לדיון בעל פה או להסתפק בהתנגדות בכתב. בנסיבות המקרה שבפנינו אנו סבורים, כי יש מקום לזמן את המתנגדים להסביר את עמדתם בפני המשיבה 1. מדובר בבית משותף אשר רבים מדייריו מתנגדים לבקשה להיתר. בנסיבות שכאלו, על אף שהבקשה להיתר תואמת תכנית (ובכך נעסוק להלן), יש מקום לזמן את המתנגדים, על מנת שאלו ייפרסו את התנגדותם לגבי הפרטים לגביהם יש לוועדה המקומית שיקול דעת בהחלטתה, על אף היותו של שיקול דעת זה מצומצם היות והבקשה תואמת תכנית. שיקול דעת הוועדה המקומית בדיון שבפניה: המשיבה 1 צוותה, כי הבקשה להיתר תותאם לתכנית, ולכן הדיון בוועדה המקומית ייעשה במסגרת של בקשה תואמת תכנית. מסגרת זו של בקשה תואמת תכנית מקנה שיקול דעת מצומצם ביותר למוסד התכנון. ר', למשל, בהחלטה בענין ברויאר לעיל: "הלכה ברורה וחד משמעית הינה, כי כאשר מגישים בקשה להיתר התואמת את התוכנית החלה על המקרקעין יהיו מוסדות התכנון רשאים לסרב לתוכנית רק במקרים נדירים ומצומצמים. הלכה זו מוכרת עוד מפסק הדין בענין בג"צ 18/82, חברה קדיש"א גחש"א ת"א נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה ת"א ואח', פ"ד לח(1), עמ' 701, ובפסקי דין רבים נוספים (בג"צ 38/87 עמותת ביהכ"נ המרכזי גבעת שפירא נ' הועדה המקומית, פד"י מב (4) 264, בג"צ 663/85 רובינשטיין ושות' בע"מ נ' הועדה המחוזית ת"א, פד"י מב (2) 133, בג"צ 574/81 עיני בע"מ נ' הועדה המקומית קריות, פד"י לו (3) 178,בג"צ 38/87 חדג'ס נ' הועדה המקומית חיפה, פד"י ל (2) 139) אשר צוטטו בהסכמה בהחלטות רבות של ועדר ערר זו, ואין צורך לחזור על כולן." במקרה שלפנינו, אנו סבורים כי במסגרת שיקול הדעת המצומצם הקיים למוסד התכנון עת הוא דן בבקשה תואמת תכנית, לא רשאית המשיבה 1 לסרב כליל לבקשה להיתר שהינה בקשה תואמת תכנית. עם זאת, רשאית המשיבה 1, היה ותראה לנכון, להורות על שינויים כאלו או אחרים בבקשה להיתר, כך שאלו ייקלו על המצוקה הנטענת על ידי העוררים. נבהיר. איננו קובעים כי יש ממש בטענות העוררים או כי יש מקום לשנות מהבקשה להיתר. אלא רק כי המשיבה 1 תשמע את טענות המתנגדים, ותבחן האם במסגרת שיקול הדעת המצומצם שקיים לה עת היא דנה בבקשה להיתר תואמת תכנית, יש להורות על שינויים כאלו או אחרים שיכולים להקל על העוררים. סיכום: לאור האמור והמנומק לעיל, אנו קובעים כדלקמן: הבקשה להיתר תוחזר למשיבה 1 על מנת שתשלים את ההליך התכנוני ותקבל החלטה סופית לגבי הבקשה להיתר; לדיון בפני המשיבה 1 יזומנו העוררים על מנת שישמיעו את טענותיהם; המשיבה 1 תתעלם מהטענות הקנייניות ותקבל החלטה מטעמים תכנוניים בלבד; המשיבה 1 תתעלם מטענות כנגד התכנית התקפה; המשיבה 1 לא תהיה רשאית לסרב לבקשה להיתר בהיותה תואמת תכנית, אולם תהא רשאית להורות על שינויים אלו או אחרים בהתאם לשיקול הדעת המצומצם של מוסד תכנון עת הוא דן בבקשה תואמת תכנית. בניהדיוןועדה מקומית לתכנון ובניה