עומק מרפסת המרפסת נתבקשה לא בעומק הקבוע בתכנית המתאר 1.5 מ', אלא בהקלה, כך שזו תהיה בעומק של 2.00 מ'. היות ומדובר בהליך של הקלה, ברור כי אין זכות קנויה למשיבים 2 למרפסת בעומק שכזה, ויש לערוך איזון בין הצדדים בנושא זה. לטעמנו, וכפי שציינו לא אחת, במקרה של עריכת איזון עת דיון בבקשה להקלה, איננו מתחילים את האיזון מנקודה בה כפות המאזניים שוות, אלא הנטל על מבקש ההקלה כבד יותר, באשר הוא זה אשר מבקש לשנות ממצב תכנוני קיים עליו הסתמכו הצדדים. ר', למשל, ערר (ירושלים) 97/07 וולינס איירין נ. הועדה המקומית ירושלים ואח' (). בענייננו, מבחינת מבקשי ההקלה, אכן הגדלת עומק המרפסת מהווה שיפור באיכות התכנונית של המרפסת. עם זאת, אף בעומק של 1.5 מ' נטו, עדיין מדובר במרפסת סבירה היכולה לשמש משפחה ואף לשמש כמרפסת סוכה. מבחינת העוררת, המרפסת המבוקשת אכן גורמת הפרעה של אור וחסימת קו רקיע לדירתה. ועדת הערר אף מקבלת את טענת העוררת, כי החסימה הינה על החלון הגדול של סלון דירתה, וכי לאור כיווני הדירה ובניינים שכנים, מדובר בהפרעה של ממש. עם זאת, לטעמנו, ההבדל בין מרפסת בעומק של 2.0 מ' למרפסת בעומק של 1.5 מ' מבחינת הפגיעה בדירת העוררת הינו משמעותי, והקטנת עומק המרפסת ל - 1.5 מ' מקטינה באופן משמעותי את הפגיעה בדירת העוררת. נציין, כי איננו סבורים שהפגיעה הנובעת ממרפסת בעומק של 1.5 מ' מצדיקה סירוב למרפסת כפי שקבענו לעיל, וזאת גם בהתחשב בעובדה, כי העוררת מוחזקת כיודעת שתכנית המתאר מתירה מרפסות זיז בעומק של 1.5 מ'. עם זאת, הגדלת עומק המרפסת, בהליך של הקלה, יוצר פגיעה נוספת, שאינה סבירה, בעוררת, ובמלאכת האיזון מובילה פגיעה זו לתוצאה, כי אין לאשר מרפסת בעומק שכזה. יתרה מזו, אישור מרפסת העוררים בהקלה עד עומק של 2.0 מ' יהווה תקדים לכלל המרפסות בבנין, ולמעשה ברחוב, ועלול לפגוע באיזון שיצרה תכנית הצל ובאפשרות להקים מרפסות בתכנון ראוי ומוסדר. אשר על כן, אנו סבורים, כי אין מקום לאשר למשיבים 2 מרפסת בעומק של 2.0 מ', וניתן להסתפק במרפסת בעומק של 1.5 מ' נטו המאפשרת העמדת שולחן סביר למשפחה. סיכום: לאור האמור והמנומק לעיל אנו מקבלים את הערר בחלקו ודוחים אותו בחלקו האחר, וקובעים: הבקשה להיתר תתוקן כך שהמרפסת תהיה בעומק של 1.5 מ' נטו. בכפוף לתיקון האמור לעיל, ניתן להוציא היתר למרפסת. מרפסת