נטען כי בניית המרפסות תהווה פגם ארכיטקטוני שיפגע באיכות הבניין, אשר הינו בניין באיכות אדריכלית גבוהה ערר על החלטת המשיבה מס' 1 מיום 4/5/2009 לאשר מרפסות זיז בבניין ברח' לייב יפה 61, שכונת ארנונה, ירושלים. רקע מדובר על בניין בן 3 קומות, אשר מצוי בשכונת ארנונה בירושלים, ובנוי בבנייה איכותית וברמה אדריכלית גבוהה. הבקשה להיתר נשוא ערר זה, הינה בקשה לבניית שלוש מרפסות זיז בקומה ג' בבניין הקיים. הבקשה למרפסות הזיז הינה כהמשך למרפסות קיימות, בעומק קטן של כ- 70 ס"מ, וזאת מעל חצר הבניין אשר הינה מוצמדת לדירות הקרקע. הבקשה נתבקשה למרפסות בעומק של 2 מ' ובאורך של 6 מ'. היות ועל פי תכנית המתאר מותר מרפסת זיז בעומק של 1.5 מ' פורסמה הקלה. לבקשה להיתר וההקלה הוגשו התנגדויות מטעם בעלי דירות בקומת הקרקע בבניין, ואלו הם העוררים בעררים 127/09 ו- 135/09. המשיבה מס' 1 דנה בבקשה ובהתנגדויות, והחליטה לאשר את הבקשה להיתר, אולם בכפוף לכך שהמרפסת תהיה בעומק של 1.5 מ' בלבד מהקיר החיצוני. על החלטה זו הוגשו העררים שבפנינו. העררים העוררים הגישו עררים כנגד אישור המרפסות. בעררים טוענים העוררים, כי המרפסות יגרמו להם נזקים רבים, בין היתר פגיעה בפרטיות, הצללה והסתרת אוויר. כמו כן, טוענים העוררים, כי המרפסות יהוו פגם ארכיטקטוני שיפגע באיכות הבניין, אשר הינו בניין באיכות אדריכלית גבוהה. העורר בערר 135/09 אף צירף חוות דעת שמאית, המעידה כביכול על ירידת ערך הדירות כתוצאה מן המרפסת. העורר בערר זה אף הסתמך על ספרו של אדריכל קרויאנקר, המתייחס לבתים דומים. המשיבים מס' 2 הגישו כתב תשובה מפורט מטעמם, ובו הם מתייחסים לטענות העוררים בשני העררים. ועדת הערר קיימה דיון ממושך עם הצדדים, ואף ערכה ביקור בנכס, לרבות בחצר, בדירות ובסביבת השכונה. דיון כללי בערר שבפנינו, על מנת להגיע להכרעה, עלינו לערוך איזון בין האינטרסים השונים המשתקפים מהבקשה להיתר, כאשר אינטרסים אלו כוללים את האינטרסים של מבקשי ההיתר, המתנגדים וכן הציבור. מבחינת מבקשי ההיתר, אלו מתגוררים בדירות קטנות יחסית, כאשר המרפסת המבוקשת הינה חיונית לשיפור איכות חייהם ולהנאה שלמה וטובה יותר מן הקניין שלהם. מבחינת המתנגדים, המרפסות לטענתם יפגעו באיכות חייהם בכמה אספקטים, בין היתר, פגיעה בפרטיות, הצללה וכן פרטים נוספים שנזכרו בכתבי הערר. מבחינת הציבור, מדובר ברחוב בעל איכות ארכיטקטונית מיוחדת, ואף בבית בעל איכות אדריכלית, ולכן יש לשמור כי זה לא ייפגע מבנייה שאינה סימטרית, המהווה פגם אדריכלי. לפיכך, תפקיד מוסד התכנון הינו לבחון את האינטרסים הללו ולמצוא נקודת איזון אופטימאלית ביניהם. האיזון ועדת הערר ערכה סיור בשטח, בדירות ובחצרות, על מנת לבחון באופן בלתי אמצעי את התועלת ואת הנזק אשר ייגרמו מהמרפסות המבוקשות. מבחינת מבקשי ההיתר מצאנו, כי אכן מדובר בדירות שאינן גדולות וכי המרפסת תהווה שיפור משמעותי לאיכות הדיור. אכן, לדירות קיימת אפשרות גישה לגג, אולם זו אינה דומה ואינה שקולה למרפסת המהווה חלק מן הדירה, ומאפשרת אורח חיים טוב יותר בדירה. מבחינת המתנגדים, לא מצאנו את אותן פגיעות חמורות המפורטות בכתבי הערר, אם כי אכן המרפסת תגרום להם פגיעת מה. המתנגדים הינם בעלי גינה בשטח נרחב ביותר, כאשר המרפסות המוצעות, מכסות שטח קטן בלבד משטח הגינה. מבחינת הצללה, אין כמעט משמעות למרפסות אשר ממוקמות בגובה רב מעל החצר, ואפקט ההצללה כמעט לא קיים, וזאת גם ביחס לכיוון המרפסת. מבחינת הפגיעה בפרטיות, הרי כבר כיום יש מרפסת קטנה המאפשרת מבט לעבר החצרות, כך שאין מדובר בתוספת משמעותית לפגיעה בפרטיות, אשר אם קיימת, קיימת כבר היום. יתרה מזו, ניתן לצמצם את הפגיעה בפרטיות ע"י בניית מעקה מתאים. מבחינת הציבור, בחנו היטב את הבניין, את השכונה ואת המיקום המוצע של המרפסות, היות ואנו סבורים כי אכן יש להקפיד הקפדה אדריכלית מיוחדת על בניין זה. אכן, מרפסות יכולות לגרום פגיעה אדריכלית, כאשר הן מוצעות בצורה לא הולמת או בצורה מפוזרת ומבודרת, וועדת ערר זו פסלה לא אחת הקמת מרפסות משיקולים אדריכליים. אלא שלא זה המצב במקרה שלפנינו. אנו סבורים כי המרפסות מוצעות במיקום אדריכלי ראוי, בעורף הבניין, ולא רק שאלו לא יהוו פגיעה אדריכלית, אלא שיש בהן השלמה אדריכלית למראהו של הבניין. מרפסות זיז אינן זרות לעיר ירושלים בכלל ולשכונה בפרט, והינן מחזה נפוץ בשכונה, וכאשר אלו מתוכננות בצורה ראויה ומבוקרת, הן יכולות להוות יתרון אדריכלי ולא רק פגיעה אדריכלית. בחנו את המרפסות גם על רקע ספריו של אדר' דוד קוריאנקר, ומצאנו כי בהתייחסו לרחובות בשכונת ארנונה, אין הוא פוסל קיומן של מרפסות זיז, ובלבד שאלו מתוכננות בצורה ראויה. אין במרפסות בכדי לפגוע בצביון הפרברי למחצה, המצוין בספריו. עוד אנו סבורים, כי דווקא מרפסות זיז בחזית יהווה מפגע אדריכלי. מן האמור לעיל, אנו קובעים כי שקלול האינטרסים, מוביל למסקנה, כי יש מקום לאשר את המרפסות באופן עקרוני, אולם לא בהיקפים שהוצעו בבקשה להיתר ובהקלה. לעניין עומק המרפסת, אנו סבורים כי עומק של 2 מ' הינו עומק גדול מדי, אשר אין מקום לאשרו. לעניין זה אף נזכיר כי מדובר בעומק אשר אינו מותר ע"פ תכנית המתאר, אלא רק בהליך של הקלה. במסגרת הליך ההקלה, קיים שיקול דעת למוסד התכנון שלא לאשרה, כאשר בהליך האיזון בעת בקשה להיתר המלווה בהקלה, כפות המאזניים נוטות מלכתחילה לטובת המתנגד וכנגד מבקש ההקלה, המבקש לשנות דין קיים. אשר על כן, לעניין עומק המרפסת, איננו מאשרים עומק החורג מתכנית המתאר, והעומק המרבי יהיה 1.5 מ' בהתאם לסעיף 8(ב) בעמ' 28 לתכנית המתאר לירושלים. לעניין אורך המרפסת, אף בעניין זה אנו סבורים כי איזון נכון בין הצדדים מחייב התחשבות נוספת בבעלי דירות הקרקע המתנגדים, כך שאורך של 6 מ' מרפסת מהווה פגיעה לא מידתית, ולכן אורך המרפסות יהיה 5 מ' בלבד. לפיכךאנו מאשרים מרפסת, כך ששטח כל מרפסת יהיה 7.5 מ"ר (5 מ' X 1.5 מ'). שטח זה מאפשר מחד שימוש יעיל במרפסת ומאידך מקטין את הפגיעה בדירות שמתחת, למינימום. כמו כן, על מנת למזער את הפגיעה בפרטיות, המרפסות ייבנו עם מעקה ומחומרים דקורטיביים, שיתואמו עם הצוות המקצועי של המשיבה מס' 1, כך שהמעקה לא יאפשר מבט לחצרות דירות הקרקע. אנו סבורים כי המרפסות, בכפוף ובהתאם לכללים האמורים לעיל, מהוות איזון נכון בין זכויות הצדדים השונים, ולוקחות בחשבון אף את זכות הציבור ואת הנושא האדריכלי. סיכום לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את העררים בחלקם ודוחים אותם בחלקם האחר, וקובעים כדלקמן: הבקשה להיתר תתוקן, כך שעומק המרפסות יהיה 1.5 מ' מפניו החיצוניים של הבניין ואורכן יהיה 5 מ' בלבד. למרפסות יתווסף מעקה מחומרים שיתואמו בין מבקשי ההיתר לבין המשיבה מס' 1, אשר לא יאפשר מבט לחצר. בכפוף לתיקונים המפורטים לעיל, ניתן יהיה להוציא היתר בהתאם לבקשה להיתר המתוקנת. בניהמרפסתבניין